Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: ספיישל 60 שנה לדוקטור הו

בשנים האחרונות, הפרנצ'ייז של "דוקטור הו" חווה מפלה גדולה, כבר כמה שנים שהסדרה היא לא כפי שהייתה בשיאה. מעריצים רבים, וביניהם אני, נטשו את הסדרה שהרגישה לעוסה, סתמית ולא מעניינת במיוחד. הליהוקים לתפקיד הדוקטור, בלשון המעטה, לא שיפרו את מצב הסדרה .הדוקטור האחרון שזכור לכולנו הוא ה-11, מאט סמית' המדהים, אך עם החלפתו בפיטר קפאלדי קהל רב איבד עניין בסדרה שלא הצליחה לשמור על רציפות.

האמת, לא חשבתי שאמשיך לצפות ב"דוקטור הו" אחרי כל כך הרבה שנים ובמיוחד אחרי שהסדרה די מיצתה את עצמה, כך שהציפייה הייתה מלווה בחשש מסוים. אך כמה דקות לתוך הספיישל דיוויד טננט, הדוקטור ה-10, חוזר למסך כאילו מעולם לא עזב ושובה אותנו בקסמיו. הוא לוקח אותנו ליקום מרוחק ואסקפיסטי, שגורם להתנתק ולשכוח לרגע מה קורה שם בחוץ - וזו בדיוק גם הגדולה שלו.

שלושת פרקי הספיישל יצאו במתכונת של אחד לשבוע, כל פרק באורך שעה בממוצע. לספיישלים הצטרף ראסל טי דייויס, שהיה הכותב הראשי והמפיק של הסדרה המחודשת של "דוקטור הו" מ-2005 ומאז כתב בין היתר את "החטא" ו"השנים" המצוינות. אליו הצטרפו קת'רין טייט - דונה נובל, אחת מבנות הלוויה של הדוקטור ודיוויד טננט ("ברודצ'רץ"), הדוקטור העשירי, הזכור והטוב ביותר. שתי הדמויות זכורות בתור צוות מצחיק, טיפה מגושם, ובעלי חיבור עמוק וחזק, במיוחד לאור העובדה שדונה חוותה את כל זיכרונותיו של הדוקטור כך שדמותיהן שזורות. טננט וטייט נכנסים לנעליהן של הדמויות בצורה חלקה ומעוררת נוסטלגיה, הכימיה ביניהם ממשיכה לעבוד ומרגיש כאילו לא עברו כמה שנים טובות מאז שנראו לאחרונה יחד על המסך.

פרק הספיישל הראשון היה נחמד אך לא מעבר. הוא מחזיר אותנו לאקספוזיציה המוכרת ולעולם שכמעט הספקנו לשכוח. אך העלילה צפויה ובנאלית, עמוסה בדמויות משנה מבלבלות ולא עובדת עד הסוף. ההרגשה היא שהפרק לא משקיע יותר מדי בכתיבה ובעלילה ומפצה על כך בפרצי נוסטלגיה, דרך המשחק של טננט וטייט והאלמנטים המיוחדים של הסדרה. פרק הספיישל השני הוא הטוב ביותר מבין השלושה, אולי כי ידענו עליו הכי פחות. הוא לוקח אותנו להרפתקה ייחודית מרתקת של הדוקטור ודונה, ממש כמו בעונות הראשונות. העלילה מעניינת והטוויסטים מצליחים להפתיע והכי חשוב - הוא כתוב נהדר. הפרק בקלות יכול להשתבץ כאחד הפרקים של העונות הראשונות יש לו את כל מה שצריך ואפילו מעבר.

פרק הספיישל השלישי והאחרון הוא גם המבולגן מביניהם. בפרק אנו פוגשים את "יצרן הצעצועים", אותו מגלם ניל פטריק האריס בצורה נפלאה ומשכנעת. הפרק השלישי הוא כאוטי, מבולגן ובעל קצב מהיר אך עם זאת הוא מספק, מבדר, ויזואלי, ומזכיר לנו לא לחפש את ההגיון אלא פשוט להתמסר לעולם הדמיון.

פרקי הספיישל של "דוקטור הו" פוגעים במטרה. הם מכינים את הקרקע לקראת העונה הבאה בגילומו של שוטי גטווה, ומנסים להשיב את קהל המעריצים שעזב בחלוף השנים. טייט ובמיוחד טננט עושים עבודת משחק מצוינת, הכימיה ביניהם עובדת מעולה ומחזירה אותנו אל עולם תמים שכמעט שכחנו שהוא קיים. ללא פוליטיקה, ביקורת ועלילה מורכבת, פשוט הדוקטור והטארדיס במרחבי הזמן והחלל.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן