ארטפול דודג'ר: ביקורת סדרה

כחובבת מושבעת של צ'רלס דיקנס, הסופר האנגלי שיצירותיו הפופולריות מוכרות גם למי שלא קרא אף ספר שלו, היו לי תקוות גדולות מ"ארטפול דודג'ר". מה כבר יכול להשתבש? קחו את דמות המשנה של נער שהוא כייס מוכשר במיוחד מספרו של דיקנס "אוליבר טוויסט", שלחו אותו לאוסטרליה, והפכו אותו למנתח. מסתבר שאצבעות זריזות טובות לא רק לגניבת ארנקים. הפיכת דמות משנה של גנב לגיבור הסיפור מהווה אמירה לגבי העולם המוסרי שבו מתקיימות הדמויות ומעלה שאלות לגבי תפיסות של טוב ורע. הסדרה כותבת מחדש את העולם שברא דיקנס ומתכתבת עם חיבתם של קוראים רבים דווקא לדמויות ה"רעות" אך מעניינות לעומת הגיבורים ה"טובים" וחסרי הברק.

באוסטרליה, מושבת העונשין אליה נשלחו פושעי אנגליה, אנו פוגשים את ג'ק דוקינס (תומס סאנגסטר, "גמביט המלכה"), הידוע בכינוי "ארטפול דודג'ר", כלומר מתחמק מוכשר בשל יכולת ההתחמקות שלו מרודפיו. שם הוא פוגש שוב את דמות האב המפוקפקת במיוחד של פייגין (דייויד ת'יוליס, "עירום"), ראש כנופיית הגנבים, המעסיק ילדים קטנים וזריזים לביצוע פשעים. המפגש המחודש הזה מתניע את העלילה והוא מוקד המתח העיקרי. התפקיד העסיסי במיוחד של פייגין נראה שנתפר במיוחד לכישוריו הקומיים של ת'יוליס והוא נהנה מכל רגע.

ג'ק מוכשר מאוד כמנתח אבל הוא בן למעמד נמוך. גם באוסטרליה, שיטת המעמדות האנגלית הנוקשה חיה וקיימת. הסדרה לא חוסכת שבטה מהאצולה האנגלית הדקדנטית בגולה האוסטרלית, במיוחד מהגברים שבה. הנשים, לעומת זאת, מגלות יותר יוזמה, בראשן בתו של המושל, בל (מיה מיטשל, "משפחת פוסטר"), שחלומה הוא להיות רופאה מנתחת. הצופה הנבון מבין מיד שג'ק והעלמה נועדו להיות ביחד למרות מכשולים רבים שמתגברים כל פרק. זו סדרה מהירה וחדת לשון וסכינים. פייגלין הנכלולי זומם מזימות וגורר את ג' ק חזרה לחיי פשע. הדילמות הרפואיות נפתרות די מהר, אך בדרך אנו מקבלים שיעור מזורז במצב העגום של הרפואה באמצע המאה ה-19 בלי לחסוך באף טיפת דם ואיברי גוף קטועים. חובבי דיקנס יזהו כאן דמויות וציטוטים מספריו האחרים. כך למשל אומרות שתי דמויות, כל אחד בהקשר אחר, את משפט הפתיחה של "בין שתי ערים": "היה זה הטוב שבזמנים. היה זה הגרוע שבזמנים". גם מר מיקובר, דמות מספרו האוטוביוגרפי ביותר של דיקנס "דיוויד קופרפילד", שאכן נסע לאוסטרליה בסוף הספר והפך לשופט, מופיע כאן. אך בניגוד לדמותו החביבה בספר, כאן הוא מגלה צד אחר לגמרי. גם המשפט הידוע ביותר מ"אוליבר טוויסט" מקבל כאן פרשנות שונה לגמרי.

חוזקה של הסדרה, שהופך אותה מעבר לשעשוע קצבי ורצוף ארועים דרמטיים וקומיים, הוא בתיאור אי הצדק המובנה בשיטת המעמדות הנוקשה. פייגין וג'ק הם, כל אחד בדרכו, קורבנות של השיטה הזאת. אמנם שניהם פושעים על פי ההגדרות המקובלות, אבל כפי שמעיד פייגין, חיי מחסור ועוני הותירו להם מעט בחירות. גם כאשר ג'ק הופך את המסלול שנועד לו והופך למנתח, עדיין אין הוא מרוויח מספיק, נמצא תמיד בחובות ונאלץ להשלים הכנסה בדרכים יצירתיות ולא בדיוק חוקיות.

ברקע גם דמויות משנה קומיות שכמו נלקחו מספר של דיקנס. כך אחותה של בל (לוסי-רוז לאונרד), שמעוניינת מאוד להתחתן, לא בדיוק משנה עם מי. אביה של בל, המושל המקומי (דמיאן גארבי) הוא שוטה חביב אך חסר תועלת המנוהל על ידי אשתו חדת הלשון והחכמה (סוזי פורטר, "וונטוורת'"). גם דמויות הנבלים בסדרה מזכירות את גלריית הנבלים בספריו של דיקנס, המסתירים רוע מאחורי מסך של התחסדות דתית ומוסרית. לחובבי דיקנס, וגם למי שאוהב דרמה קומית תקופתית, קצבית, משעשעת ומדממת, "ארטפול דודג'ר" בהחלט מספקת את הסחורה.

הסדרה "ארטפול דודג'ר" זמינה לצפייה בדיסני פלוס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן