סרטם הדוקומנטרי של שגיא בורנשטיין ואודי ניר שעלה בכאן 11 עוקב אחר אפרת טילמה, טרנסג'נדרית עם סיפור חיים יוצא דופן ואופי שקשה שלא להתאהב בו. יותם דוברין על סרט שמהווה תזכורת חיונית לכך שמאחורי הדיונים הפוליטיים עומדים אנשים אמיתיים עם סיפורים מורכבים ומרגשים
אפרת טילמה יצאה מהארון בתור אישה טרנסג׳נדרית פעמיים בחייה. הפעם הראשונה הייתה בצעירותה, בעודה חיה בישראל. הפעם השנייה הייתה בשנת 2015, אחרי כמעט ארבעים שנים שבהן היא הסתירה חלק מהותי מזהותה. כעבור חמש שנים בתקופת מגפת הקורונה, טילמה פרסמה ספר אוטוביוגרפי בשם ״לזאת ייקרא האישה״ המתאר את קורות חייה, וכעת שודר בכאן 11 סרט המבוסס עליו בשם "הגברת הראשונה".
מבעד לעדשה נמצאים היוצרים שגיא בורנשטיין ואודי ניר, אך נוכחותה של טילמה מורגשת גם בכל הקשור לאופי הקולנועי של ״הגברת הראשונה״. טילמה לעיתים קרובות מכתיבה בכריזמה מהפנטת את הדרך שבה על הסרט להציג את חייה. הדבר מתבטא בכך שהסרט מקשר רבות בין היחס שטילמה קיבלה לאורך השנים בעקבות זהותה, לבין מצבה של הקהילה הטרנסית בשנתיים וחצי האחרונות. ההשוואות הללו נמתחות בצורה משכנעת ושאינה קודרת בגלל האותנטיות שלהן – טילמה מציגה את האמת שלה ללא מורא.
הסרט מתרגם מחדש את סיפור החיים של טילמה עם שתי התאמות – הן לפורמט הקולנוע הדוקומנטרי והן בהתחשב במציאות הפוליטית שהשתנתה ב-5 השנים מאז הוצאה ספרה. היוצרים בורנשטיין וניר ערכו עם טילמה מספר ראיונות המהווים את בסיס הסרט. בנוסף אליהם, אפשר למצוא שיחות מוקלטות איתה וקריינות. הסרט ברובו כולל את צילום הראיונות, חומר ארכיוני כמו תמונות מעברה של טילמה וסביבתה, גרפיקה מסוגננת ושחזורים של אירועים מהעבר. שילוב זה יוצר סרט שברובו הגדול מעניין מבחינה ויזואלית, אך ככל שהוא מתקדם – תצלומי "הראש המדבר" של טילמה כבר נהיים מעיקים. מזל שהנוכחות של טילמה נהדרת.
מעבר לכריזמה של טילמה, סיפור החיים שלה הוא לא פחות ממרתק. הסרט מציג את חייה החל מילדותה בתל אביב, עשרות השנים שהיא חיה מחוץ לישראל וחזרתה ארצה. גם עבור צופה שאינו חלק מהקהילה הגאה או הטרנסית, סיפורה מוצג בצורה כל כך אנושית, כך שמאוד קשה שלא להביע אמפתיה כלפיה. הסרט מציג את העליות והמורדות בחייה, מבלי לפחד להראות חספוסים ומשברים – בין אם הם מהעבר או מהווה. למשל, טילמה מספרת על מספר חוויות טראומתיות מצעירותה, וגם על הקשיים הנוכחיים שלה.
הרצונות והתשוקות שלה הם אוניברסליים – היא מחפשת אהבה, להיות שלמה עם עצמה ומדי פעם גם לבלות. דווקא הבילויים שלה כמו ביקורים באופרה או טיולים. לעיתים, דווקא המאפיינים היומיומיים האלו יכולים לאפשר לאדם להזדהות. אפשר לראות את טילמה מגיעה למרחבים סטרייטים וסיסג׳נדריים (התאמה בין זהות מגדרית ומין) ומשתלבת היטב, כפי שמתבטא בקריירה שלה כדיילת.
״הגברת הראשונה״ מצליח לרגש וגם להביע מסר חברתי חיוני. טילמה מעבירה את סיפורה בצורה כל כך משכנעת ואנושית, עד שקשה שלא להתרגש מסיפורה – אך הסרט עצמו לעיתים נשאר חסר בערכו הקולנועי. הוא מעט ארוך מדי (82 דקות), ומחציתו השנייה הייתה יכולה להרשות לעצמה להיות יותר נועזת ויזואלית. עם זאת, הערך החברתי של הסרט אינו ניתן לערעור – בתקופה שבה זכויותיה של הקהילה טרנסית נמצאות תחת מתקפה חסרת תקדים, הסרט מהווה תזכורת חיונית לכך שמאחורי הדיונים הפוליטיים עומדים אנשים אמיתיים עם סיפורים מורכבים ומרגשים. קולה החשוב של אפרת טילמה הופך את הסרט הזה לצפיית חובה.