סדרת האנימציה החדשה של יוצר "בוג'ק הורסמן" על משפחה יהודית-אמריקאית לאורך השנים מספקת תיאור כן עד כאב ומצחיק של חיי משפחה ושל חיי היהודים בארה"ב. יעל מאורר על סדרה שמציגה יהדות שכמעט אינה מוכרת אצלנו בארץ
"אז בקיצור" ( Long Story Short), סדרת האנימציה החדשה של יוצר "בוג'ק הורסמן" רפאל בוב- ווקסברג, היא סדרה על משפחה יהודית-אמריקאית לאורך הדורות. היא נפתחת בסצנה במכונית המשפחתית, אחרי הלוויה של הסבתא, אמה של נעמי (ליסה אדלשטיין, "האוס"). יושי (מקס גרינפילד, "ורוניקה מארס"), הבן הצעיר, ואחותו שירה (אבי ג'ייקובסון, "ברוד סיטי") מתקוטטים במושב האחורי. האם מתלוננת על ההספד הגנרי, בעוד אליוט, אב המשפחה (פול רייזר, "משתגעים מאהבה"), מנסה לתווך בין כולם. הבן הבכור אומר שסבתא תפגוש את סבא בגן עדן. האם עונה שליהודים אין גן עדן. האב מדגיש שעבור היהודים חשוב לחיות חיים טובים ומשמעותיים בעולם הזה. לכך עונה הבן הבכור בבדיחה שרק יהודי יכול לספר על יהודי: "מפתיע שיהודים קיבלו הפעם עסקה ממש לא טובה". האם מחייכת אליו בהבנה.
סצנת הפתיחה הזאת מזקקת את ההומור והתובנות של הסדרה. המשפחה היהודית-אמריקאית ה"טיפוסית" היא קולנית, נוירוטית, בעלת הומור עצמי עוקצני ועושה דרמה גדולה מכל אירוע, קטן כגדול. הסדרה נעה בזמן קדימה ואחורה בין אירועים משמעותיים יותר ופחות בחיי המשפחה, בסיפוריהם של הילדים בשלבים שונים בחייהם מילדות לבגרות. יש גם הצצה לילדות של האם, ושני פרקים שמוקדשים לדמויות משנה בעלילה. אחת מהן היא קנדרה (ניקול באייר), בת הזוג השחורה של שירה, שהגיעה ליהדות בדרך לא שגרתית. הפרק הזה, שמסתיים בבית כנסת ביום כיפור ובתובנה על המהות של אשמה וכפרה, מצליח לגעת ולרגש. סיפור האהבה בין שירה לקנדרה, המתחיל בתור בסופרמרקט השכונתי, מתואר ברגישות ובהומור.
הסדרה מספקת לצופים את הסיפור המשפחתי כמעין פאזל שהם משלימים בו את החלקים החסרים. בכל פרק נגלה עוד חלק, וכך נבנה הסיפור השלם של משפחה אחת, שהוא גם סיפור על יהודים ויהדות באמריקה. הדמויות בסדרה, כמו דמויות בסדרות "יהודיות" בסגנון "רק לא זה" ו"גברת מייזל המופלאה", מאופיינות בדיבור מהיר ושנון. גיבורי הסדרה חולקים בדיחות ו"ביטים" קומיים ורואים את העולם דרך פילטרים קומיים. הבעת רגשות קשה עבורם, ולכן כשאבי ושירה, אח ואחות, מנסים לומר זה לזו שהם אוהבים אחד את השני, כל מה שהם יכולים לומר הוא: "אתה יודע/את יודעת". המילים עצמן לא נאמרות. זוהי משפחה שיש בה אהבה ומסירות גדולה, אך גם ריחוק ונטייה לניתוחים אינטלקטואליים ומשחקי מילים שנונים, המחליפים את הרגש החשוף מדי.
במהלך המסע שעוברים הצופים עם הדמויות מתגלים סודות מהעבר, וטראומות לא פתורות צצות על פני השטח. הסדרה נעה בין תיאור ריאליסטי של חיי משפחה על כל הכאוס שלהם, הכאב, הצחוק, העצב והשמחה, לבין קווי עלילה פנטסטיים בעליל, שמתאימים לכך שזוהי סדרה מצוירת, אנימציה שבה אפשר להראות ולעשות הכל. כך משתלבים סיפורים על ימי הקורונה והבידוד החברתי עם סיפורים על מזרונים מעופפים וחיות פרא.
"אז בקיצור" שוזרת בתוכה אזכורים רבים למוזיקה, סרטים, ודמויות משמעותיות בפולקלור היהודי. יש כאן מאפייה שקוראים לה "בבקה סטרייסנד", "כנר על הגג" מוזכר כמה פעמים ובהקשרים מפתיעים, בוב דילן הוא דמות שמדברים עליה ברמת אינטימיות ששמורה לבן אהוב, ואלו רק כמה דוגמאות . פרק אחד הוא מחווה ברורה לסרטי המסע הלילי שהיו פופולריים בקולנוע כמו "שיגעון של לילה" של סקורסזה ופרק אחר מתרחש בלאס ווגאס וגם הוא מחווה לסרטי וגאס הפופולריים בקולנוע.
לא כל הפרקים אחידים ברמתם. במוצלחים שבהם, הכנות הרגשית מבצבצת מבעד לרצף הבדיחות שנורות בקצב מהיר. נעמי, "האמא היהודייה" האופיינית, מוצגת בצורה מוקצנת וכמעט קריקטורית, אך בסופו של דבר, הסדרה הופכת להיות שיר אהבה לדמות הזאת, על כל המורכבות שלה. הצופים הישראלים אולי ינועו קצת באי נוחות מכמה מהסצנות שבהן ההומור העצמי היהודי הלא מצונזר מגיע לשיאו. מופע בובות של פאנץ' וג'ודי בגרסה היהודית שלהם, למשל, או בדיחה על סוגים שונים של מחנות, ובעיקר אמירה שלהיות יהודי אורתודוקסי בארצות הברית הוא דבר שצריך להסתיר. זאת יהדות מזן אחר, כזאת שכמעט אינה מוכרת אצלנו בארץ. בארצות הברית, שבה רוב היהודים קונסרבטיבים או רפורמים וליברליים מאוד בתפיסת עולמם, המשפחה הפיקטיבית הזאת היא ייצוג של חיים יהודיים "טובים ומשמעותיים", כפי שאומר האב בסצנת הפתיחה.
הסדרה "אז בקיצור" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות:
לחצו כאן