הלל סלובק, הגיטריסט יליד חיפה, כבר כמעט נגע בשמיים עם צעדיה הראשונים של הלהקה שבה היה חבר רד הוט צ'ילי פפרז שתהפוך לאחת המצליחות בעולם, אבל מת ממנת יתר בגיל 26 בלבד. יעל מאורר על סרט דוקומנטרי שמצליח לתאר ביופי ורגש את ימיה הראשונים של הלהקה האיקונית
"רד הוט צ'ילי פפרז" נגעה בתהילה ב-1991 עם האלבום המופתי Blood Sugar Sex Magik, בו הבלדה היפהפייה "Under the Bridge" חוברת לאנרגיה המאנית של "Give it Away Now". האלבום היה הצלחה מסחרית ואמנותית עצומה, והפך את הלהקה לאחת המפורסמות בעולם. "רד הוט צ'ילי פפרז: אחינו הלל", סרטו של בן פלדמן שעלה בנטפליקס, מספר את הסיפור של צעדיה הראשונים של הלהקה לפני ההצלחה המטאורית. הוא מתמקד בדמותו הטרגית של הלל סלובק, הגיטריסט של הלהקה, שמת ממנת יתר בגיל 26 ב-1988.
תמונות מאלבומים משפחתיים, אנימציה יצירתית המשלבת עבודות קולאז' ועדויות של סולן הלהקה אנתוני קידיס, "פלי" (מייקל בלזארי), נגן הבס, ואחיו של הלל, ג'יימס, שהוא גם אחד ממפיקי הסרט, משתלבים לדיוקן של אמן ושל הלהקה שהיה ממייסדיה. חברי הלהקה מספרים על סלובק כדמות משמעותית ביותר בחייהם האישיים והמקצועיים, מי שפגשו כנערים והפך עבורם לבן משפחה, אח שהאובדן שלו עדיין מביא אותם לדמעות, שנים כה רבות לאחר מותו.
הלל סלובק נולד בחיפה ועבר עם משפחתו לארצות הברית כשהיה בן חמש. אחרי גירושי הוריו, עברו הוא ואחיו עם אמו ללוס אנג'לס שם פגש את אנתוני ופלי כשהיו נערים בתיכון, המפגש הזה התגלה כמשנה חיים עבור שלושתם. פלי מספר כיצד הפגישה עם סלובק היפהפה והמרשים שבו "כמעט התאהב" שינתה את חייו. הוא מתאר את עצמו כילד מוזר ודחוי, שמופתע מכך שסלובק מציע לו הזדמנות לנגן בלהקה שלו. הנערים הצעירים, שהיו סוג של ילדי רחוב, שבאו ממשפחות הרוסות, פגשו את אמו של סלובק, שסיפקה להם בית חליפי.
אחת האנקדוטות, שמקבלת משמעות סמלית, היא הקפיצה המסוכנת של אנתוני ופלי מגובה רב לתוך נהר. הלל הלך איתם אבל בסופו של דבר לא קפץ כי "יהודים לא קופצים". אנתוני ופלי קפצו מגובה רב, ליטרלית ומטאפורית, ושרדו לספר את הסיפור. הם מספקים עדויות כנות, לעתים משועשעות ולעתים כואבות, על השימוש שלהם בסמים. במיוחד בולט פלי שדומע מספר פעמים כאשר הוא מספר על הקשר המיוחד שלו עם הלל, שידע גם עליות ומורדות.
הסרט מלא בקלוז אפים על פניו המיוסרות של סלובק ומכיל קטעים מראיונות איתו שבהם הקושי הנפשי שלו ניכר בבירור על פניו. גם קטעי היומן שכתב, והציורים שצייר, מדגימים את אישיותו המורכבת. בסרט נעשה שימוש בבינה מלאכותית המשחזרת את קולו של סלובק קורא קטעים מהיומן. למרות ביקורת שמהלכים כאלה זוכים לה, במקרה הזה השימוש ב-AI אינו צורם ומשתלב היטב בקולאז' שיוצר הסרט.
הסרט מפליא לתאר ולייצג את האנרגיה המאנית של הלהקה בראשית ימיה. הקשר העמוק בין חבריה אחראי ליצירה שלהם, אך גם להרס העצמי שקשור אליה. סמים היו חלק בלתי נפרד מחייהם, לפעמים תדלקו את היצירה, אך גם גרמו להרס ולניתוק. הסצנה הסוערת של שנות השמונים בקליפורניה בתוכה התמזגו חברי הלהקה היא המצע עליו נוצרה "רד הוט צ'ילי פפרז". גארי אלן, אמן פרפורמנס שחור וגיי, שהיה מרכזי בסצנה, לקח את הנערים תחת חסותו. הוא גם זה שנתן ללהקה את שמה, ואחראי לכך שאנתוני קידיס הפך לכותב ולסולן הכריזמטי שלה. קטעי וידאו ביתיים ותמונות מהופעות משלימים את התמונה ומראים כיצד חברות אמיצה בין נערים הופכת לאנרגיה מוזיקלית, שלא תמיד מוצאת את דרכה, עד להצלחה המטאורית.
על המצבה של סלובק כתוב שמו בעברית, אך העבר הישראלי שלו ויהדותו אינם אספקטים מרכזיים באישיותו כפי שהיא מתוארת בסרט. הסרט מסתיים עם הגיטריסט שהחליף אותו, ג'ון פרושיאנטה, שאיתו נסקה הלהקה לגבהים חדשים. הוא לא הכיר את סלובק אישית, אך אימץ את סגנון הנגינה הייחודי שלו. הכיוון המלודי יותר שאליו כיוון את הלהקה 'שתרם רבות למעבר שלה מהשוליים למיינסטרים, הוא בהשראת סלובק שכתב קטע מלודי לאחד האלבומים המוקדמים של הלהקה. כך מפריך פרושיאנטה את הטענה שההצלחה הגיעה לאחר שהצליח להשתחרר מצלו של סלובק ולייצר לעצמו סגנון משלו.
הסרט מסתיים בהופעה של הלהקה לאחר מותו של סלובק המוקדשת לו. פלי אומר שכל מה שהלהקה תעשה מעכשיו הוא לזכרו. גם הסרט היפה הזה הוא חלק מהמחווה המתמשכת לזכרו של סלובק, שסיים את חייו כה מוקדם, כשהצטרף, שנה לפני הזמן, ל"מועדון ה-27", הגיל שבו מתו אגדות מוזיקה רבות. המורשת שלו נשמרה בשירים ובהופעות של הלהקה שהייתה עבורו משפחה ובית.
הסרט "רד הוט צ'ילי פפרז: אחינו הלל" זמין לצפייה בנטפליקס.
לביקורות סרטים נוספות >>
לחצו כאן