מראה שחורה: ביקורת עונה שלישית

"מראה שחורה" היא ללא ספק אחת הסדרות המוערכות (והאהובות עליי באופן אישי) של השנים האחרונות, ואחת מסדרות המד"ב הנחשבות והטובות ביותר אי פעם. למי שבמקרה לא מכיר: הסדרה היא אנתולוגיה, המציגה בכל פרק סיפור על דמויות שונות בעתיד הלא-רחוק/בהווה ועל השתלשלויות אירועים אפשריות וסבירות מהמצב בו אנחנו נמצאים היום מבחינה טכנולוגית וחברתית.

אני, כאמור, מאוד אוהב את הסדרה, לכן כש"נטפליקס" הודיעו שהם יוציאו עונה שלישית בעלת שישה פרקים, חיכיתי לה מאוד, ולצערי הרב התאכזבתי. שיהיה ברור - אלו ללא ספק לא פרקים גרועים, אבל הרף של העונות המוקדמות יותר גרם לעונה הזו להיות לא לחלוטין מספקת בשבילי.

הפרק הראשון Nosedive , שנכתב על ידי ראשידה ג'ונס ומייקל שור, לשניהם יש ניסיון בסדרות קומדיה בלבד, אישר את החששות שלי. העובדה שצ'ארלי ברוקר, היוצר של הסדרה והתסריטאי המיומן של רוב הפרקים, לא כתב אותו, הדאיגה אותי במיוחד, ומסתבר שזו אכן הייתה החלטה בעייתית. הפרק מספר על עולם שבו כולם מדרגים כל אינטראקציה חברתית שהם חווים, וכך לכל בן אדם יש מעין "ציון ממוצע" של חביבות ורושם-ראשוני ושטחי. לאיסי (ברייס דאלאס הווארד) היא הפרוטגוניסטית, והיא בחורה צעירה שנאבקת על הניקוד שלה, בין השאר כדי לעבור לדירה חדשה שמורשית רק לאנשים בעלי ציון גבוה במיוחד.

הפרק הוא לא גרוע: הוא מבדר, הוא מהנה, יש בו רגעים שעובדים, צבעי הגלידה ששולטים בשוטים שלו משרתים את הנושא שלו באופן יעיל ויצירתי והוא משוחק היטב- בסך הכל יוצא סרט מדע בדיוני קצר וחביב, אבל כששמים את זה תחת הכותרת "מראה שחורה" זה מוריד ממנו הרבה. בלתי אפשרי שלא להשוות אותו לפרקים מוקדמים יותר, וכשעושים זאת מבינים את הבעיות שלו: הוא מעורפל במקצת במסר שהוא מנסה להעביר, הוא מטיפני, הדמויות משעממות וקלישאות שזורות בו בלי סוף. אבל יותר מהכל: הוא פשוט לא עושה את מה שהסדרה עשתה הכי טוב - להדאיג.

[*] מבחינת הגישה הכללית שלו, הפרק (ועוד כמה וכמה פרקים בעונה) מנסים להשיג דבר שונה מאוד: בעוד פרקים אחרים גרמו לצופים להצטמרר ולהבין: "זה ממש מפחיד וממש יכול לקרות בעתיד", העונה הזו היא יותר מטאפורית. כשברוקר כתב את הפרקים המוקדמים יותר, הוא ניסה והצליח, כמו שהוא סיפר בראיונות רבים, להראות תוצאה פסימית אך אפשרית של תופעות שקורות לנו כיום. לעומת זאת, בכתיבת העונה הזאת, הרצון שונה: הפרק הזה, וגם "גברים נגד אש" (פרק 5) הוא דימוי מוקצן במקצת לתופעה קיימת בעולם שלנו. "סאן ג'וניפרו" (פרק 4), הוא מעין הרהור פילוסופי על הקונספט של מוות. הפרק השלישי "שתוק ותרקוד" הוא מעין ספוטלייט על תופעת פשע לא נרחבת או נפוצה (סחיטה באמצעות מידע מפליל שנאסף עליך און ליין), אבל קיימת בהחלט בשולי העולם שלנו.

שינוי הוא לא בהכרח דבר רע, אבל במקרה הזה אני חושב שהוא מוריד מהמיקוד של הסדרה. העונה הזו עובדת בסדר כפרקים נפרדים (למרות שגם בזה העונות הראשונות מצליחות הרבה יותר), אבל כעונה היא פחות עובדת. זה כנראה עניין של העדפה אישית, אבל לי חשוב שבסדרות שאני צופה בהן יהיה "דבק" כלשהו בין הפרקים- בין אם זו עלילה בנויה היטב ומרשימה, קשר תמטי או קשר מבחינת המטרות של הפרקים. כשהסדרה מפסיקה להראות לנו בעקביות, פחות או יותר, משהו בעל צורה דומה של חיזיון ספקולטיבי לעתיד הקרוב- היא גם מפסיקה לעבוד כגוש אחיד, והופכת פשוט למגרש משחקים בשביל היוצרים שלה להדגים כמה הם מוכשרים.

יחד עם זאת מדובר במדע-בדיוני טלוויזיוני עשוי היטב ומהנה בסך הכל. אני ממליץ על צפייה בעונה הזו, אבל לא לבוא אליה עם ציפיות גבוהות מדי.