מופע שנות ה-90: ביקורת סדרה

נדמה שאין כל צורך להציג את "מופע שנות ה-70", הסיטקום שהוקרן בין השנים 1998-2006 ב-Fox וזכה למעמד של סדרת קאלט. כחלק מהניסיון לשחזר סדרות מצליחות מהניינטיז בנטפליקס החל מהריבוט ל"צער גידול בנות" ועד ההמשך ל"בנות גילמור", גם הסדרה האהובה חזרה השבוע אל המסך, מלבד דמותו של הייד (דני מסטרסון) שהסתבך, הואשם בשלושה מקרי אונס ולכן לא מופיע בספין אוף.

ליה (קיילי האברדה) בתם החנונית של אריק ודונה, שקרויה על שם הנסיכה ליה ב"מלחמת הכוכבים", מגיעה להתארח לחופשת קיץ אצל סבא רד (קורטווד סמית', "רובוקופ") וסבתא קיטי (דברה ג'ו ראפ, "חברים") שנדמה שקפאו בזמן ונשתמרו בדיוק כפי שהיו לקראת סדרת ההמשך. החופשה תתגלה כמובן כמלאת הרפתקאות ומשנת חיים. אביה, אריק (טופר גרייס), חנון כתמיד, הפך מרצה זוטר באוניברסיטה על, ניחשתם נכון, "מלחמת הכוכבים".

ליה פוגשת את השכנה גוון (אשלי אופרדהייד) נערה מרדנית וקשוחה, לפחות למראה עין, אחיה מאב אחר, נייט (מקסוול אייסי דונובן ) הטיפש למדי אך טוב לב, בת זוגו (סאם מורלוס), החכמה והשאפתנית, ג'יי השרמנטי (מייס קורונל) בנו של מייקל קלסו שובר הלבבות, שכובש את ליבה של ליה התמימה, ואוזי (ריין דוי) גיי סרקסטי ומוגזם, שנדמה שאין סטריאוטיפ שכותבי הסדרה לא הכניסו לדמותו.

למרות ש"מופע שנות ה-90" מקפידה על הגיוון האתני ברוח הזמן, נדמה שהיא נתקעה במנהרת הזמן ומציגה את דמות הגיי (הלא לבן במקרה הזה) כסייד-קיק שתפקידו היחיד לספק וואן-ליינרים שנונים ועוקצניים. גם בפרק בו אוזי מנסה לצאת מהארון בפני קיטי, במהלך שכביכול אמור לספק לו עומק, מסתפקת הסדרה בקומדיית טעויות שחוקה, שבה קיטי חושבת בטעות שליה מדברת על עצמה, כאשר היא מדברת על "חבר שיש לו וידוי", ומזעיקה את אמה, דונה, כדי שתמנע מבתה הקטינה להתנסות בסקס, חלילה. כך מופקעת העלילה מהנער הגיי לנערה הסטרייטית, והסדר שב על כנו. קבוצת הנערים המשועממת, כמו בסדרת האם, מבלה את זמנה בהתמסטלות במרתף, וכמו בסדרת האם, עוקבת אחריהם המצלמה כשהם בהיי, ומדברים תחת ההשפעה. זה מצחיק רק את הדמויות, וגם זה בקושי. חוץ מרפרנסים חוזרים לסדרת המקור והופעות אורח של כוכבי הסדרה המקורית, אנו זוכים גם לפרודיה על עוד סדרת להיט, "בוורלי הילס 90210", בה מתארח בריאן אוסטין גרין ששיחק בסדרה וגם אז היה מבוגר מדי לתפקיד תלמיד תיכון. ובכך מסתכמת הפרודיה.

דמותו של פז, שמסתבר שהפך למעצב שיער סטריאוטיפי במיוחד, גם היא לא בדיוק מאתגרת את סדרת האם. ולדרמה מצוין כרגיל בתפקיד אבל יוצרי הסדרה אפילו לא מנסים לעדן את הדמות, שהייתה בעייתית גם בסדרת המקור. קיטי נשאלת מנין מגיע פז והתשובה נבלעת ברעש הקומקום, עוד טריק מוכר, כדי להזכיר לנו שמעולם לא ידענו ולא נדע מנין הגיע ה"זר" הזה. אפשר היה לצפות שעשרים שנה אחרי, אולי גם הצופים ילמדו משהו על פז, חוץ מעובדת היותו ליצן מוזר ושחום עם מבטא מצחיק.

יש סדרות המשך שהצליחו לשלב בהצלחה רבה יותר בין הקריצה לסדרת המקור לבין העמקה והבנה מחדש של הדמויות בסיטקום המקורי. ב"מופע שנות ה-90" הקריצה למעריצים היא הדבר העיקרי. זה סיטקום שמרני, שאינו מצליח לאתגר ולחדש. כסיום מילות שיר הפתיחה, הזהה לשיר הפתיחה המקורי, "הכל בסדר". אין צורך לשנות דבר. פוינט פלייס, העיירה הכל-אמריקאית הפיקטיבית במערב התיכון האמריקני, מייצגת אמריקה לא עירונית, שמרנית ומשפחתית, השומרת על הסדר הישן והטוב, עם צחוק מוקלט ברקע.

הסדרה "מופע שנות ה-90" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן