פיטר פן וונדי: ביקורת סרט דיסני+

הבמאי של חידוש הלייב אקשן "חברי הדרקון אליוט" המוצלח משנת 2016, דיוויד לאורי (וגם של סרטי ארט-האוס מצוינים כמו "סיפור רפאים" ו"האביר הירוק"), קיבל לידיו עתה את מלאכת היצירה המחודשת בגרסת הלייב אקשן לסרט הקלאסי של דיסני משנת 1953, "פיטר פן", אשר עלה ישירות לשירות הסטרימינג שלהם, דיסני+. עיבוד זה משלב את אבני היסוד הבסיסיים מהרומן של ג'יימס מתיו בארי משנת 1911 (והמחזה פרי עטו שקדם לו) בשילוב סרט האנימציה של דיסני מ-1953. על ידי שינוי אלמנטים הוא הופך כעת לסיפור התבגרות מגוון, אולם גם מאבד לא מעט ממה שהפך את קודמיו לבלתי נשכחים וקסומים.

עלילת הסרט נפתחת בלילה האחרון של האחות הבכורה וונדי דרלינג (אוור אנדרסון) לפני שהיא נשלחת לפנימייה, ואחיה הקטנים ג'ון (ג'ושוע פיקרינג) ומייקל (ג'קובי ז'ופ) נחושים להפוך את השעות האחרונות למהנות ביותר עבורה. הדמיון שלהם משתולל כשהם משחקים בתפקידי שודדי ים בהרפתקה פנטסטית - עד הרגע שבו מראה בחדרם נשברת ומעוררת את זעמם של הוריהם (אלן טודיק ומולי פארקר). אמה של וונדי מעדיפה שבתה תתחיל להתנהג בהתאם לגילה, אבל היא עוד לא ממש מוכנה להיפרד מגחמות של מתבגרים.

כשהאחים נופלים לשינה, רעשים בחדר מובילים אותם להתעורר והם לוכדים את הפיה המכונפת טינקרבל (יארה שהידי) מרשרשת. פיטר פן (אלכסנדר מולוני) מתפרץ במהרה לחפש אחר הצל שלו. עד מהרה מתברר כי פיטר עוקב אחר וונדי והמתין כל העת עד אשר היא תאמר בקולה כי אינה רוצה לגדול עוד לעולם. כעת, משמילים אלה נאמרו מפיה, זאת ההזדמנות שלו ללוות אותה ואת אחיה לארץ לעולם לא. לאחר שזכו להתאבק באבק פיות ובעזרת מחשבות משמחות, הם עפים מעל לונדון ומשתמשים בפורטל מיסטי כדי להגיע אליה. עד מהרה, הם מוצאים את עצמם לכודים בתווך המלחמה המתעצמת בין אויבו המושבע של פיטר פן, קפטן הוק (ג'וד לאו) וצוות הפיראטים הנקמני שלו, לבין חבריו של פיטר, בהובלת הלוחמת הנועזת טייגר לילי (אליסה וואפנאטהק) והילדים האבודים. הגרסה המחודשת היא למעשה עלילה חדשה כמעט לחלוטין, אשר מנסה להתאים את עצמה לרוח התקופה ולהמשיך את המסורת של דיסני לרכב על גלי הפמיניזם והגיוון האתני-מגדרי. העלילה שואלת את הרעיון המקורי לסיפור המפורסם מאת בארי, אולם עד מהרה הסרט הופך נטול כל אלמנט שאפיין את הקלאסיקה של דיסני. ראשית, פיטר פן אינו עוד דמות הפרוטגוניסט האהובה, שרבבות ילדים חלמו לפגוש, אלא לא יותר מילד מפונק שלא רצה לגדול וכל מי שאינו סר למרותו שילם על כך בהמשך.

יוצרי הסרט עושים שירות רע לסרט המקורי כשמדובר בגיבורים הראשיים, פיטר פן וטינקרבל. יש גבול דק בין יהירות ושחצנות ופיטר פן הוא יותר מדי מהכל. האופי שלו בסרט אינו עושה עימו חסד ודמותו על גבול הבלתי נסבלת. פיטר פן של מולוני נטול כריזמה וקשה להאשים אותו בכך. גם טינקרבל שהייתה בעלת אישיות רב-ממדית בגרסת המקור נעה בגרסה זו בחד ממדיות בין שתי תנוחות פלקטיות: מלאת תקווה ומפוחדת. הוק לעומת זאת הוא דמות עגולה, מסקרנת ומעניינת יותר. היא אינה דמות גרוטסקית כפי שהוצגה בגרסה המצוירת וייאמר לזכותו של לאו כי הוא מצליח לגעת ולהרטיט ברגעים מסוימים, על אף היותו הנבל בסיפור. אך האמנם הוק הוא הנבל האמיתי בסיפורו של פיטר פן? בפני צופי הסרט שאלה זו תעמוד במרכזה של העלילה.

עוד יש לציין כי בחירת התסריטאים להעניק ממד עמוק ועשיר יותר לצד הנשי בעלילותיו של פיטר פן היא מוצלחת. הגיבורות הנשיות, שהיו בסרטים המוקדמים של דיסני זקוקות לגיבור שיציל אותן, לא זקוקות לו עוד. נהפוך הוא, החידוש בסרט מוביל לכך שדמויות הגברים הם אלה אשר נזקקים להצלתם בידי הנשים. וונדי, מגיעה לארץ לעולם לא כשהיא נישאת על כנפי חלומה וגיבור ילדותה פיטר פן, אולם עד מהרה היא מגלה שהמקום והגיבור שראתה בדמיונה רחוקים מן המציאות.

בסרט המקורי, טינקרבל וונדי התחרו על ליבו של פיטר פן (מה שכמעט עלה לוונדי בחייה) ואילו, בגרסה החדשה בין שתי הדמויות יש ברית נשים לא מפורשת של הגנה וכבוד הדדי. בהמשך מצטרפת גם טייגר לילי לברית הנשים הזו. אם בסרט המקורי השיח היה סביב "נערה במצב מצוקה", שלוש הדמויות הנשיות כאן הן כוח נשי עולה, עצמאי ומעצים עבור הצופות והצופים.

הסיפור מביא עימו שינויים חכמים שנותנים לדמויות תחושת רעננות של אוטונומיה חופשית ועצמאות מחשבתית. לא רק שלוונדי יש עומק רב יותר מאשר בגלגולים קודמים, למסע שלה יש משקל רגשי גדול יותר מזה של פיטר. היא אמיצה ושנונה בעודה מתמודדת עם מכשולים ומבינה שההתבגרות היא צעד חשוב לקראת האושר שלה. גם טייגר לילי והשבט שלה זוכים בסרט לתיקון היסטורי ואינם עוד קריקטורות אינדיאניות כפי שמתוארות בצורה פוגענית בסרט המקורי, אלא ילידים אותנטיים עם זכות דיבור שהוענקה להם. הילדים האבודים בגרסה המחודשת הם תצוגת תכלית מגוונת ומרגשת חוצת מגדרים (כן, גם בנות לוהקו בגרסה זו) ומוצאים אתניים שונים, כמו גם, ליהוק מרגש של נער הלוקה בתסמונת דאון.

זוהי גרסה הרבה יותר אפלה ומזכירה קמעה גרסה מעודנת במעט ל"שודדי הקריביים". במקום הפזמונים המפורסמים מהסרט המקורי, סרט זה מעניק שלוש שירים שלא נועדו להפוך אותו למיוזיקל אלא להיות חלק אינטגרלי ומוטמע בעלילה, כששני שירים מבין השלושה הם למעשה של הפיראטים עצמם. האפלוליות בסרט מעניקה לו גם רובד הרבה יותר כבד וטעון, ומסמלת למעשה את משמעותה של ההתבגרות. "פיטר פן וונדי" נטול רגעי הומור משעשעים, חסר ריגוש אמיתי ובלי סצנות בלתי נשכחות וחסר ברק שהיה לגרסה הקלאסית המופלאה.

הסרט "פיטר פן וונדי" זמין לצפייה בדיסני+. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן