פסטיבל הסרטים בערבה: סקירות והמלצות סרטים

סרטי נורי בילגה ג'יילן – בפסטיבל תוצג רטרוספקטיבה של הבמאי הטורקי שנחשב לאחד הבמאים הגדולים בקולנוע האיכות העולמי:

שלושה קופים - יצירה קולנועית פילוסופית שגם תספק עניין ויזואלי לכול מי שאוהב צילומי נוף. הסיפור הוא דווקא החלק השולי בסרט. הוא קטן מדי וכמעט ולא מצליח להחזיק אותו ולכן יש להסתפק במועט בתחום העלילתי וליהנות מיצירה קולנועית ייחודית. (יאיר הוכנר)

עץ האגס הפראי - יצירות כמו "עץ האגס הפראי" מחזירות לי את התקווה כי הקולנוע האמנותי עדיין לא נחל מפלה וכי בסופו של דבר ש גם מקום מכובד לג'יילן ויוצרים כמוהו שבסיזיפיות אין קץ משמרים את אמנות הקולנוע ומנפיקים יצירות ששוברות את הצופה ובונות אותו מחדש. (רון פוגל)

[*]

היו זמנים באנטוליה - הסרט הוא הוכחה לכך שגם בעידן הבלוקבסטרים ניתן ואפשר לייצר קולנוע אמיתי ואמיץ ולא מתפשר. יצירת מופת נפלאה, סרט מושלם, חוויה קולנועית ייחודית, חובה לראות. (רון פוגל)

שנת חורף - צריך הרבה אומץ ואמונה עצמית יוקדת כדי ליצור בימינו יצירה כמו "שנת חורף" המיועדת בעיקר לצופים מטיבי לכת. אולם מי שיעז וילך לצופת בסרט מזומנת לו חוויה עוצמתית מאין כמוה. "שנת חורף" היא כמעט יצירת מופת. (רון פוגל)

אי-אה - סרטו של יז'י סקולימובסקי הפולני ("ארבעה לילות עם אנה") הוא סרט נפלא. במרכזו חמור שבורח מקרקס פולני ונקלע להרפתקאות שונות ומשונות. הסרט מצולם בחלקו מנקודת המבט של החמור והוא מחווה לקולנוע אילם ולסרטים ישנים. זוהי חוויה קולנועית מרטיטה. (רון פוגל)

מטרונום - הסרט מתרחש ברומניה של שנת 1972, תקופת השלטון הקומוניסטי של צ'אושסקו בה נאסר על התושבים להאזין למוזיקת פופ עכשווית מהמערב. משמעות השם "מטרונום" בסרט הוא על שם תחנת הרדיו האהובה על בני הנוער בה מושמעת מוזיקה אסורה על פי השלטון, קרי, מרדנות. הסרט מבוים ברגישות על ידי אלכסנדר בלק (שגם כתב את התסריט). זהו אמנם סרט הביכורים של בלק אך הוא בנוי בצורה קפדנית ומדוקדקת. הוא מתחיל בקצב איטי שהופך ומתעצם. גונבת את ההצגה מארה בוגרין במשחק אינטליגנטי ואמין. (מיכל ליבר רונן)

[*]

ברוקר - סרטו החדש של הבמאי היפני הירוקאזו קורה אדה, בכיכובו של גדול שחקני דרום קוריאה היון-סונג קאנג הו הנפלא, מספר על צמד נוכלים שמוכרים תינוקות שננטשים על ידי אימהותיהם האומללות. על פניו סרט בנושא קשה וכאוב, אלא שאצל קורה אדה הוא זוכה לטיפול עדין ורגיש. כמו ב"המשפחה שלי", סרטו זוכה דקל הזהב משנת 2018, וכמו ב"סיפור משפחתי", מדובר בסרט על משפחה מוזרה כשאין חלוקה לרעים וטובים. הבמאי חוקר את תפקיד האב והאם וילדיהם במשפחות של ימינו. הסרט מתחיל קצת לאט אבל ברגע שסוחרי התינוקות יוצאים למסע לנסות למכור ילד חמוד אחד, הסרט הופך למרגש וכל כך אנושי וכן שאני התקשיתי לעצור את דמעותיי. (רון פוגל) הבן - מחזהו החמישי של פלוריאן זלר וסרטו השני אחרי "האב" המוצלח עליו קטף אנתוני הופקינס את פרס האוסקר. אחרי שהתעסק במחלת הדמנציה בגיל המבוגר וההשפעות על התא המשפחתי, עובר זלר לטפל בהתמודדות עם דיכאון בקרב בני נוער וההתמודדות המשפחתית. המחזה מציג לנו את ניקולס (זן מקגרת) בן ה17 שמתקשה להתמודד עם גירושי הוריו ועם עזיבת אביו לטובת אישה צעירה יותר עמה הוא מביא ילד משותף. ניקולס שגר אצל אמו הופך עגמומי, בודד ואינו מעוניין ללמוד בבית הספר.

אמו (לורה דרן) חושבת ששינוי אווירה ומעבר לאב, פיטר (יו ג'קמן) ואשתו החדשה (ונסה קירבי) ישפר את מצב רוחו ויפיח בו רוח חיים. לכאורה נראה כי המצב אכן משתפר אך זוהי רק אשליה. כאבו של ניקולאס חזק ומצבו הנפשי מעורער. האם משפחתו תצליח לראות זאת ולעזור לו בזמן? זהו עוד מחזה מטלטל של זלר שיוצאים ממנו עם תחושת מועקה, עצבות והרבה חומר מחשבה - כמו אגרוף בבטן. המוזיקה האפלולית של הנס זימר יחד עם צילומי התקריב של הדמויות עוזרים לתחושת המועקה והכאב. הופקינס בהופעת אורח קצרה ופנומנלית כאביו של פיטר. (מיכל ליבר רונן)

ההר - סרט יפה ומדויק שבוחן בצורה מקורית את האדם למול הטבע. צילומים עוצרי נשימה כשבמאי הסרט מככב בתפקיד הראשי וניכרת האהבה שלו לספורט האקסטרים בכלל ולטיפוס הרים בפרט. אותי הסרט מאוד הפתיע ויצאתי ממנו עם חיוך גדול על הפנים. בפסטיבל חיפה הענקתי ביחד עם שאר שופטי תחרות "עוגן הזהב" את הפרס הראשון ל"ההר"- בעיקר על היותו סרט שמעז ולא מתפשר לרגע. (רון פוגל)

הכי גרועים - סרט מאתגר ומתעתע המתאר עשיית סרט בשכונת מצוקה. הילדים גונבים את ההצגה ומשכנעים להפליא,המבוגרים קצת פחות. פחות חיבבתי את הסרט מעמיתיי שופטי תחרות "עוגן הזהב" . ביחד הענקנו לסרט ציון לשבח, שבסופו של דבר הוא ראוי לו. (רון פוגל)

[*]

ארץ האלוהים - סרטו של הבמאי האיסלנדי הלינור פלמאסון עוקב אחר דמותו של לוקאס, כומר דני שנשלח לאיסלנד כדי לבנות כנסייה ולתעד את הארץ המסתורית. זהו סרט מרהיב ביופיו העוצמתי. אם לא היינו יודעים יותר טוב, היינו חושבים שמדובר בתיעוד דוקומנטרי בזמן אמת בנופים שהמודרניות לא הגיעה אליהם. נוטים לאפיין את הטבע כאכזרי, אך נדמה בסרט שהוא בעיקר אדיש באופן לא מתפשר. בני האדם מנסים לכבוש אותו ולאלף אותו אבל הוא בשלו. פלמאסון מצליח להעביר את הרטיבות והקור של תנאי השטח שמאיימים להכניע את לוקאס שזר לאדמה הזאת, לתושבים המקומיים ולשפתם. הוא נטע זר, אבל עד שהוא מבין זאת הוא כבר עמוק מדי בפנים.

העוצמות של הקולנוע של פלמאסון באות לידי ביטוי ברגעים בהם הוא לכאורה מתנתק לרגע מהעלילה והדרך בה הוא מתעד את הנופים ועורך אותם כדימויים משלימים לעולם הנפשי של הדמויות והסרט. הוא מצליח לשלב מסורות קולנועיות בדרך מרגשת ומרתקת, שעל פניו נדמית כעוד דוגמה למסורת הקולנוע האמנותי והאיטי, אבל שובר את השבלוניות ברגעים בלתי נשכחים. (דין קליין)

קירבה - ליאו ורמי הם בני 13 והחברים הכי טובים. הם נמצאים זה בחברתו של זה כל הזמן, עד שבבית הספר חושבים שהם בני זוג. תגובה זו גורמת לליאו לזעום ולהתרחק מרמי, וייתכן כי מציפה בו את מה שהרגיש כלפיו אך לא ידע או רצה לבטא במילים. ההתרחקות בין השניים שוברת את רמי, שעושה מעשה ממנו אין דרך חזרה ועם השלכותיו צריך ליאו להתמודד.

הבמאי הבלגי לוקאס דונט מצליח לתפוס את המהות של הילדות - על התמימות, הקסם והכאב שבה - כפי שמעטים עשו לפניו כשהוא נעזר בצילום היפהפה של פרנק ואן דה אידן על רקע נופי הכפר הבלגי ובעיקר בזכות ההופעות של שני כוכביו: גוסטב דה-וואלה המגלם את רמי ואדן דמברין בתפקיד ליאו, כשהמצלמה מתמקדת שוב ושוב בפניו ובעיניו שמספרות הכל. זה סרט רגיש וכואב על התבגרות, אשמה, חברות, הדחקה, קירבה וריחוק, סרט אנושי ומרהיב שלא בכדי זכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן האחרון. (אלעד שלו)

ולריה מתחתנת - סרטה השני של מיכל ויניק הינו דרמה קאמרית העוסקת במה שמכונה בארץ "כלות מאוקראינה", כלומר נשים שמגיעות לארץ להתחתן עם גברים ישראלים תמורת כסף. סרט שהולם בך מתחילתו ומראה כמה ויניק התפתחה מאז סרטה הקודם והרגיש, "ברש". לנה פיירפילד (שהיא בעיני תגלית השנה בקולנוע הישראלי) בתפקיד עוצמתי ואיתה יעקב זדה בעוד הופעה מדויקת להפליא. סרט קטן-גדול ובעיקר נוגע ללב. (רון פוגל)

הקוסם מארץ עוץ - לפני שמונים שנה נפתחה הדלת ומעברה השני פרצה קשת צבעיה של ארץ עוץ המופלאה וכבשה את ליבם של ילדים ומבוגרים. העולם השתנה מאז כמעט לבלי הכר אבל שביל הלבנים הצהובות עדיין שם וכך גם דורותי וטוטו, הדחליל, איש הפח והאריה הפחדן ולא נראה שהם הולכים לשום מקום חוץ מעיר האזמרגד. "הקוסם מארץ עוץ" הוא סיפור על זמני כי הוא נוגע בנושאים שמטרידים את כולם, ילדים ומבוגרים גם יחד; התחושה שמתעלמים ממך והרצון למצוא מקום טוב יותר, הפחד להיות רחוקים מהבית וההתרגשות של ההרפתקה, ההבנה שגם למבוגרים אין את כל התשובות והם לא יכולים לעשות הכל וכמובן, הידיעה שלפעמים צריך לצאת למסע ארוך כדי לגלות שמה שתמיד רצית היה מתחת לאף כל הזמן. (הלמינה גרופר)

לכל סרטי פסטיבל הסרטים בערבה ולהזמנת כרטיסים >> לחצו כאן. לכל הכתבות מהפסטיבל >> לחצו כאן