באיראן הדתיים השתלטו צעד אחר צעד, לא הרגשת את השינוי עד שהוא קרה

המאבק בין קפיטליזם לדרך החיים המסורתית וההתנגשות הבלתי נמנעת ביניהם מוצג בסרט "אירופה" של הבמאית האוסטרית ממוצג איראני סודאבה מורטזאי דרך סיפורה של ביאטה (לילית סטאנגנברג), אישה גרמנייה העובדת בתאגיד בינלאומי בשם "אירופה". תפקידה הוא לרכוש קרקעות ממקומיים באלבניה לצורך פרויקט סודי ומאובטח היטב. העניינים מסתבכים כשהיא פוגשת ביטנור (יטנור גורזי), איכר שמחובר לאדמתו, לבעלי החיים שהוא מגדל ולביתו אותו הוא מתעתד להוריש לבנותיו – אותו הוא מסרב למכור לה. ביאטה, שמאוימת כי אם לא תבצע את העבודה תוחלף באנשים שיעשו זאת באופן אגרסיבי יותר, מגייסת את בתו של ביטנור לשכנע אותו.

"כאדם שגר באירופה אני חושבת שיש שיטה מאוד יורו-צנטרית, כאילו אירופה היא מרכז העולם. אנו עושים את הכל נכון וכל השאר לא, זו הגישה שאני רואה בפוליטיקה, בתרבות, בהכל", מספרת מורטאזי בראיון מפסטיבל חיפה שבו הסרט מתחרה בתחרות כרמל לקולנוע בינלאומי. "יש לנו שלבים שונים של פריווילגיה בעולם, דרך חיים אחת צריכה הקרבה מהצד השני. זה קורה כל הזמן".

מורטזאי משתמשת בדיאלוגים מאולתרים בחלקם ובשחקנים מקומיים לא מקצועיים כדי להעניק תחושת אותנטיות למרחבים הכפריים של אלבניה, שכמעט ולא נראו על המסך הגדול. היא מציגה את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין הקפיטליזם למסורתיות ואת הדרכים העקלקלות שבהן פועלים התאגידים הגדולים כדי להשיג את מטרתם וכן את הניסיון שלהם להלבין את תדמיתם באמצעות מלגות ודיבורים על "שוויון מגדרי". "אנחנו מדברים כל כך הרבה על ערכים אבל אנחנו צריכים לחיות לפיהם. יש הרבה דיבורים מתוקים על שוויון, נגד אפליה, ליברליזם וכד' אבל זה פשוט "woke washing, היא שוטחת את משנתה. "כל הדיבורים האלה נעשים פעמים רבות מצעד התאגידים כדי להשיג מטרות אחרות, אבל מבחוץ הכל מאוד יפה ונקי. אני מבקרת את הצביעות בין האידאלים לבין המציאות".

(סודאבה מורטזאי. צילום: זיו עמר)

יש בסרט גם התעסקות בהתנגשות בין המודרנה למסורת.

"רציתי לספר סיפור על כוח וחוסר כוח שמתנגשים. לדבר על הכוחות הקפיטליסטיים, שהם לא רעים בפני עצמם, אלא הדרך המודרנית שבה אין גבול כל עוד זה למען רווח והקורבן האנושי הוא גדול מאוד. דבר נוסף שעניין אותי הוא מה קורה כשאורח חיים מודרני ומסורתי נפגשים. אני חיה בצורה מודרנית בווינה אבל האם האנשים המסורתיים תמיד טועים? אני לא חושבת ככה. יש לזה שני צדדים". ביאטה מנסה להראות שהיא טובה יותר מהקולגות בתאגיד אבל בסופו של דבר פועלת כמותם. מה חשבת על הדמות שלה?

"אני חושבת שזה מה שקורה כשאתה חלק ממערכת שעובדת בצורה כזו. היא מנסה להיות טובה יחסית למערכת, אבל אתה לא יכול להיות אדם טוב במערכת רעה. יש הרבה דברים שקורים בתאגידים שאם אנשים היו מתעמתים איתם הם היו מתביישים בכך, אבל אנשים משתדלים לא לחשוב על כך ואומרים 'אני רק עושה את העבודה שלי'. עשיתי מחקר על אנשים כאלה ומהצד שלה היא חושבת שהיא צודקת. היא חושבת שהיא מסייעת למדינה שצריכה התפתחות, מעניקה מלגות לתלמידות. היא לא מפלצת מרושעת, יש לה ערכים מסוימים אבל היא לא רוצה להתעמת עם כך שהיא חלק ממשהו רע מאוד. הרבה אנשים מנסים לצפות בסוכר את המציאות, להגיד לעצמם שהם רק צריכים את הכסף למשפחה או שהם ישנו את המערכת מבפנים. אבל אתה לא יכול לשנות את כל המערכת. אתה שם פלסטר על הפצע, אבל הרגל שבורה".

בסדרה "סמוך על סול" יש קו עלילה מאוד דומה לסרט בין קים וקסלר לאדם שמסרב להתפנות מביתו.

"זה מעניין שאתה אומר את זה. אהבתי את הסדרה הזו ולא חשבתי על כך בצורה מודעת, אבל הדילמה הזו באמת זהה בשניהם. זו דילמה שיכולה לקרוע אנשים".

הסרט מתחיל ומסתיים באותה הסצנה שבה ביטנור קופץ על רכב נוסע וחובט בו. מה גרם לך לבחור בכך?

"רציתי שהסצנה לא תתן לאנשים לחשוב באופן אינטלקטואלי על מה שקורה, שהיא תהיה גסה במידה מסוימת, שפשוט תדבר אל המוח של החיה ולא זה החושב. שתתן לצופה הלם מסוים שיישאר לו באחורה של הראש ויגרום לו לחשוב מה יקרה בעלילה שיוביל לאקט האלים שנראה משוגע וחסר סיבה".

זהו הסרט השלישי של מורטזאי בישראל לאחר סרט הביכורים שלה "מקונדו" שהוקרן אף הוא בחיפה וסרטה "ג'וי" על מהגרת מניגריה שנקלעת למעגל הסחר בנשים שזכה בפרס מיוחד בפסטיבל ירושלים. "אני מאוד שמחה שכל הסרטים שלי השתתפו בפסטיבלים בישראל. רציתי בזמנו להגיע לירושלים אבל לצערי לא יכולתי, אז עכשיו אני מאוד שמחה להיות פה. זה כזה כור היתוך של תרבויות. ברחוב אתה שומע כל כך הרבה שפות. האנרגיה פה מאוד חיובית", היא משתפת.

זה הסרט הראשון שראיתי שמתרחש באלבניה. מה גרם לך לבחור בה?

"חיפשתי מדינות שעדיין נמצאות בתהליך מעבר. במהלך המחקר נתקלתי באלבניה. לא ידעתי דבר על המדינה הזו, כמו רוב האנשים וכמו ביאטה. חשבתי שזה מעניין לבחור מדינה שאנשם לא יודעים עליה דבר וכך יש מה לגלות. חיפשתי מדינה מזרח אירופאית שיש לה היסטוריה של קומוניזם כי אני חושבת שהן נמצאות במקום מעניין בהיסטוריה. לאנשים בהן יש כמיהה לחופש ורצון ללכת לכיוון דמוקרטי והרבה מהתקוות שלהם לא ממומשות. הם מקבלים רק את הרע ביותר בקפיטליזם - שחיתות ואנשים שמנצלים אותם. די התאהבתי באלבניה, האנשים הם כל כך נחמדים ואוהבים לארח. אני עובדת באופן חצי דוקומנטרי אז הרבה מהחוויות שעברתי שם שמתי בסרט".

איך היה לעבוד עם שחקנים לא מקצועיים?

"מלבד הדמויות של ביאטה והבוס האמריקאי שלה כל שאר השחקנים הם לא מקצוענים. ביטנור הוא פשוט כפרי שחי בהרים בדרום אלבניה. אני עובדת בדרך של אימפרוביזציה והרבה מהדיאלוגים מאולתרים במקום, אז הייתי צריכה גם ללמוד אלבנית כדי לתקשר איתם ולהבן איפה אנחנו בדיאלוג ובסצנה ברמה בסיסית. כשהשחקנים המקומיים ראו את הסרט הם היו כל כך נרגשים. בשביל יטנור זו הייתה הרגשה שרואים אותו סוף סוף".

מורטזאי נולדה בגרמניה ועברה לאיראן עם הוריה עד שהייתה בת 12. לאחר פרוץ המהפכה, הם נמלטו מהמדינה ומאז היא גרה באוסטריה. "יש כל כך הרבה סטריאוטיפים כשלא מכירים אחד את השני, אבל כשאתה מגיע לכאן אתה מרגיש את הקשר תרבותי בין איראן וישראל שהיה קיים במשך אלפי שנים. בתור ילדה אני זוכרת חברים ישראליים של המשפחה, לא הייתה עוינות בינינו. האווירה שגדלתי בה הייתה שונה, דברים הקצינו בשל הפוליטיקה".

גם פה דברים מקצינים עכשיו בגלל זה.

"זה טוב שיש לכם מאבק בישראל, כי אני הרגשתי את השינוי באיראן רק אחרי המהפכה. בהתחלה זה היה משב אוויר צח כי אנשים חשבו שיהיה יותר דמוקרטיה, אבל אז צעד אחר צעד הדתיים השתלטו. הם לא עושים זאת בבת אחת, הם עושים צעד אחר השני ואתה לא מרגיש את השינוי הדרסטי עד שהוא קורה. לכן זה חשוב תמיד להיות מאוד מודע ולהיות ביקורתי כלפי מה שנתפס כמסוכן בעינינו".

יצא לך לצפות בסרטים ישראליים?

"אני עוקבת אחר קולנוע מישראל ומאיראן. לאחרונה ראיתי את הסרט 'טאטאמי' (של גיא נתיב והשחקנית האיראנית הגולה זאר אמיר אברהאימי, א.ש) ומאוד התרשמתי כי באיראן יש גבול לאיך אתה יכול לספר סיפור וכמה ביקורתי אתה יכול להיות, אחרת לא תוכל ליצור. הרבה פעמים אני מרגישה את המגבלות כשאני צופה בקולנוע איראני, אבל בסרט הזה הרגשתי כנות שאהבתי. זה הרגיש כמו סרט איראני רק בלי המגבלות וזה היה מאוד מרענן עבורי. זה הלך למקומות שאסור לך ללכת בקולנוע איראני".

. הסרט "אירופה" יוקרן בפסטיבל חיפה ביום שבת 7.10 בשעה 19:00 באולם רפפורט. לכל הסרטים בפסטיבל ולרכישת כרטיסים לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל חיפה לחצו כאן