הדרך למעלה: מסען של הדמויות הנשיות בסרטי מארוול

אנחנו חיים בעידן שבו הקולנוע מעריך ומנצל פמיניזם. סרטי "מלחמת הכוכבים" עשו זאת ראשונים עם ריי וג'ין והיקום הקולנועי של DC המשיך את המסורת עם הסרט הנהדר 'גל גדות-וומן'. הסרט האחרון הביא לידי ביטוי את האופן בו פמיניזם יכול להביא הצלחה גדולה, כאשר הוא נעשה גם בתוך וגם מאחורי המסך. מינוייה של פטי ג'נקינס לבמאית הפך אותה לסמל עבור מפיקים שחיפשו לנצל את המגמה הנשית ופתח לרווחה דלת עבור דמויות ובמאיות נשיות חזקות.

התופעה הפכה חזקה כל כך שפקדה גם את המתחרה של DC - מארוול. נשיא חברת מארוול, קווין פייג'י, הגיב עם הסרט הפמיניסטי שלו – "קפטן מארוול" שצפוי להציג את אחת הגיבורות הפחות מוכרות של החברה ולהניח אותה בידיה של הבמאית אנה בודן ושותפה ראין פלק. אך גם קיום הסרט וגם הבטחותיו של פייג'י להשתמש בבמאיות בסרטים עתידיים לא יכסו את עברה של חברת מארוול. מימים בהם הגיבורה הייתה במקרה הטוב נערת פרס ובמקרה הרע מקיימת יחסים אינטימיים עם ברווז מכוכב אחר.

השנים המוקדמות: הדמות הנשית של מארוול כ'נערת בונד'

בואו נקפוץ לשנות השמונים. שנים שמעריצי סופרמן מנסים לשכוח ומפיקי מארוול מנסים למחוק מהזיכרון. אך אף סרט קומיקס לא נכשל בקופות ובביקורות כפי ש"הווארד הברווז" הצליח בגאונות להיכשל. לי תומפסון שיחקה גיבורה נואשת וחלשה ו"זכתה" להשתתף באחת הסצנות המביכות ביותר שאי פעם התקיימו על המסך. כן, הסצנה הזו:

אך הקווים שהובילו לדמותה של בוורלי כיכבו על המסך הרבה לפניה וגם יככבו הרבה אחריה, במיוחד בסרטי "ג'יימס בונד" ו"מהיר ועצבני". מארוול לא המציאו את הגלגל אלא רחבו על הגל שכלל סרטים שמתמקדים בעיקר בגיבור הגברי השרמנטי ופחות בדמות האישה. אפשר לומר שהכותבים ביטאו שוביניזם, אך בעיקר אפשר לומר שהכותבים התעצלו לתת עומק לדמות הנשית.

יחד עם זאת, כעבור 20 שנה אנחנו פוגשים את דמותה של מרי-ג'יין ווטסון בטרילוגיית "ספיידרמן" של סם ריימי מבית סוני ומארוול קומיקס. המודרניזציה לא שינתה את הליך הכתיבה והדמות עדיין מוצאת את עצמה זועקת לעזרה ומתחננת לנשק את ספיידרמן אחרי שהציל אותה. אבל אם כי הדמות נשארה אותו הדבר, ריימי כן שינה את העולם בו חיו הדמויות של האוורד הברווז וג'יימס בונד. בעיקר שינה ריימי את דמות הגבר שהגיע עם הרבה יותר רומנטיקה והרבה פחות ביטחון.

אם בונד מחייך ומשיג את האישה ללילה, פיטר פארקר חייב לעבוד קשה. הוא מקשיב לבעיותיה של מרי-ג'יין ונאמן לה בכל עת וצרה עד שבסוף זו בוחרת להישאר עם אהובה - ספיידרמן. קווים אלו הפכו את דמותה של מרי-ג'יין לאישה נערצת שמשיגה את מה שהיא רוצה ולא את מה שהגבר רוצה. בצורה זו הצליח ריימי ליצור דמות בלתי נשכחת ואף הקפיץ את הקריירה של השחקנית קירסטן דאנסט.

שנות האלפיים: מנסים לבנות גיבורות על

אחרי הצלחת סרטי "ספיידרמן" ו"אקס-מן" החליט אולפן פוקס (ז"ל) ליצור סדרת סרטים סביב דמותו של דרדוויל. אלא שאז החליט האולפן שכדאי להציג דמות נשית חזקה שתשמש כיריבה ושותפה ראויה למאט מורדוק. התוצאה הייתה שימוש נוראי באחת הגיבורות הנשיות המפורסמות ביותר בקומיקס - אלקטרה.

עוד טרם יציאתו של הסרט, הצלחת הסדרה "זהות בדויה" הפכה את ג'ניפר גארנר (המגלמת את אלקטרה) לאחת הכוכבות הנחשקות בהוליווד. אולפני פוקס מיהרו לשכור את זאק פן וסטיוארט זיכרמן בכדי לכתוב סרט שימשיך את סיפורה של אלקטרה לסרט בו היא בתפקיד הראשי. אך הכישלון של "דרדוויל" הקטין בהרבה את התקציב ההתחלתי וגרם לפן וזיכרמן לשכתב את התסריט הראשוני ולמחוק את תפקידו של דרדוויל שהחל מהופעה קצרה. התוצאה הייתה אחד הסרטים הנשכחים ביותר בתולדות סרטי הקומיקס. ביחד עם '"אישה חתול" הסרט גרם לביטולם של סרטי קומיקס רבים שהיו אמורים לעסוק בגיבורות על וגרם לחברות ההפקה להתרחק מגיבורות על נשיות במשך שנים.

באותה שנה גם יצא הסרט "ארבעת המופלאים" שנהפך לאחד הסרטים הסקסיסטיים ביותר שנוצרו בתולדות מארוול. במיוחד ניתן להזכיר את סצנת התחתונים שנוספה לתסריט רק אחרי שהשחקנית ג'סיקה אלבה הצטרפה לתפקיד. אלבה התנגדה בטענה שזהו לא התסריט שקיבלה אך נאלצה לשקוט כאשר פוקס איימו לפטרה. השחקנית סיפרה כי טים סטורי, במאי הסרט, דרש ממנה לא לשחק בעיקר ורק להישאר עם עיניים פקוחות במיוחד ולעמוד בפוזות של דוגמנית. החוויה כמעט גרמה לשחקנית לפרוש ממשחק לחלוטין.

[*]

(ג'סיקה אלבה מנסה להישאר עם עיניים פקוחות במיוחד)

השנים של מארוול: בנייה מחדש והאלמנה השחורה

אחרי שדמות גיבורת העל של מארוול נכשלה נחרצות, שיקום תדמיתה של דמות האישה של האולפן נעשה בהדרגתיות. הסרטים הבאים של החברה התמקדו בעיקר בגיבור העל וגררו את הפוקוס מדמות האישה. ב"איירון מן", סרטם הפורץ דרך של מארוול, קיבל טוני סטארק את מלוא הפוקוס. אך בניגוד לדמויות נשיות נשכחות כמו ג'יין פוסטר ("ת'ור") או זו שרייצ'ל מקאדמס שיחקה ב"דוקטור סטריינג'" יחודה של פפר פוטס היה שהיא כן מהווה דמות נשית חזקה בחייו של טוני. במהלך כל טרילוגיית "איירון מן" ישנה נסיגה משמעותית מהסטיגמה של 'מושא אהבתו'. אפשר לראות זאת בסרט השלישי במיוחד בו פוטס לוקחת את רוב הבמה.

אך פוטס היוותה רק שלב בבנייה המחודשת של הדמות הנשית של מארוול, בנייה שהגיעה לשיא בדמות "האלמנה השחורה". משוחקת ע"י סקרלט ג'והנסון, האלמנה השחורה היא הניסיון הראשון של מארוול לבנות גיבורת על אחרי "ארבעת המופלאים" והניסיון הראשון לבנות גיבורת על עם רבדים מעט עמוקים יותר. למרות שהופעתה הראשונה ב"איירון מן 2" הייתה נשכחת מאוד, זה היה ג'וש וידון שהפיח חיים חדשים בדמות האישה של מארוול. "הנוקמים" היה רחוק מלהיות סרט גיבורי על סטנדרטי. וידון שבר את החוקים והסטיגמות שהודבקו לסרטי גיבורי העל ויצר סרט שתעלם מסטיגמת 'מושא אהבתו של הגיבור'. במקום, וידון הפך את ג'והנסון לזו שצריכה להציל את הידיד שלה (ולא מושא אהבתה) הוקאיי.

[*]

(סקרלט ג'והנסון נשארת קשוחה בתור האלמנה השחורה)

הופעתה של ג'והנסון הייתה אחד הדברים שגנבו את ההצגה בסרט הזה. הסרט שינה את הטייפ-קאסט של השחקנית מדמות ה'מאמי' הבלונדינית בסרטים רומנטיים לכוכבת אקשן קשוחה. המעריצים כל כך התלהבו מהדמות ומג'והנסון עד כדי כך שדרשו לתת לה סרט סולו משלה. לצערנו, האדם היחיד מבין כל האנשים שסירב להצעה זו היה קווין פייג'י. בשרשור הודעות אימייל שהודלפו ופוזרו ברחבי האינטרנט, התגלה כי פייג'י התנגד נחרצות לכל הצעה או תסריט המכיל בתוכו גיבורת על בתפקיד הראשי.

"האלמנה השחורה" הייתה רק אחת מכמה גיבורות שאותן שלל פייג'י בטענה שאפשר לעשות סרט עם גיבורת על (כמו האלמנה ב"נוקמים" או גאמורה ב"שומרי הגלקסיה"), אבל זה מסוכן מדי לעשות סרט על גיבורת על, לפחות מאז "אישה חתול ו"אלקטרה". האינטרנט געש כנגד המפיק בטענה על שוביניזם. כמנחת פיוס, פייג'י התנצל והבטיח כי הוא יפיק בעתיד סרט על גיבורת על הנושא את שמה, אך לא כרגע. אל חשש, הסערה באינטרנט הייתה בדיוק מה שבחברת DC היו צריכים בכדי לגבור בפעם הראשונה על המתחרים. התוצאה הייתה "וונדר וומן", סרט שהוכיח כי פייג'י טעה. זה היה בדיוק הזמן והמקום לתת את מלוא הפוקוס לגיבורה חזקה ובכך קיבלה הוליווד בברכה את עידן הפמיניזם.

מסע ההתעללות שעברה הדמות הנשית של מארוול רק חיזק אותה עם הזמן, כשמארוול למדו כיצד להשאיר מאחור את אותה הדמות החלשה של בוורלי או מרי-ג'יין ולהתקדם לדמויות חזקות ועמוקות יותר כמו האלמנה השחורה או הצרעה, שאותה ניתן לראות כעת בבתי הקולנוע מככבת כשווה אל שווה עם אנטמן בסרט "אנטמן והצרעה".