קשה לנצח במאבק על ליהוק נשים בארץ: ראיון עם ריקי בליך

ישנם ראיונות שבהם אתה מגלה מחדש כמה כיף זה רק להכיר את הבן אדם שאותו חשבת שהכרת דרך דמות מסוימת או דרך המסך הגדול. ריקי בליך, הכוכבת אותה הייתי רואה כמעט בכל סדרת טלוויזיה, התגלתה כדמות אימהית וצנועה שבדיוק עומדת לקחת את בתה להקרנה של "צעצוע של סיפור 4". בליך היא כיום מומחית לאמנויות המשחק לאחר ששיחקה מגיל 14 בכמעט כל ז'אנר אפשרי והקפידה על גיוון בבחירת תפקידיה. "זה מוזר מאוד כי הייתה לי תקופה שרציתי להראות שאני יודעת לשחק טוב, אז שיחקתי הרבה בדרמות", היא מספרת. "ואז רציתי להראות שאני גם יודעת להצחיק ולקחת את הדברים בקלילות, אז ליהקו אותי לאיזה 3 תכניות מערכונים ברצף. ואז אמרתי שרגע אני בכלל שחקנית דרמה ותיאטרון, אני צריכה קצת צ'כוב. אלו ממש תקופות שמשתנות".

אבל 25 שנה של קריירה גרמו לשחקנית להכיר את התעשייה בצורה מיטבית ובמהלך הריאיון אני מגלה סוגיות נוספות על תחום הליהוק בארץ. "הייתה לי סדרה שבה שיחקתי אימא לילד מתבגר שהשחקן היה כמעט בן גילי", אומרת בליך במהלך שיחה על נושא הליהוק. "ואת הסבתא שאמורה להיות אימא שלי שיחקה שחקנית בת 52, ואני כרגע בת 39. כלומר שהיא הייתה צריכה להיות בכלל האימא של אותו שחקן וממש לא הסבתא. ככה זה ליהוקים של נשים ואתה לא תנצח במאבק הזה. יש המון שחקניות מאוד מוכשרות שיש להן תפקידים בארץ, אבל הן לא מלוהקות אליהן כי יעדיפו לקחת שחקנית יותר צעירה. אני עוד בגיל בסדר, עוד 10 שנים זו תהיה בעיה".

מהניסיון שלך מה מאפיין שחקן או שחקנית טובים?

"אני חושבת שהתכונה הכי חשובה זו אינטואיציה, אחריה אינטליגנציה ובסוף כישרון. כישרון יש להרבה שחקנים ולכן אנחנו לא רואים את כולם מאוד נערצים או מצליחים. אינטליגנציה נורא חשובה בעבור ההבנה של הטקסטים והפיענוח שלהם, הבנה של מערכות יחסים וסוגי מצבים. גם ידע כללי מאוד נחוץ על היסטוריה ואומנות בכללי בשביל שתבין את התקופה בה נמצאת הדמות ואת איך שהתקופה הזו משפיעה עליה. אבל הדבר הכי חשוב לשחקן זו האינטואיציה שזה דבר שקשה מאוד להסביר, זה מין חוש.

שחקן טוב נותן לך תחושה שהוא עירום בפניך, שאתה יכול לקרוא את המחשבות שלו. שזה משהו שמתחלק לרובד של הטקסט ולרובד של הכוונה שהם תמיד צריכים להיות שונים זה מזה בשביל שזה יהיה מעניין. לשחקן טוב יש את זה באיזה חוש, אינטואיציה. משהו שאי אפשר לשים עליו את האצבע, פשוט מרגישים אותו".

[*]

(ריקי בליך בסרט "הרפתקה בשחקים". צילום: עופר ינוב) יש לך קריירה מאוד מגוונת. תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע ושלל ז'אנרים שבהם את משתתפת. מה גורם לך לבחור בתפקיד?

"אני אהיה כנה ואני אגיד לך שהמונח 'לבחור תפקיד' נשמע יותר הוליוודי. אני אגלה לך שהמבחר בישראל הוא קטן כל כך שגם גדולי שחקנינו לא לגמרי בוררים את התפקידים שלהם. אם שחקן רוצה להתפרנס, הוא צריך לעבוד ברצף. לשמחתי יש לי את התיאטרון שמאפשר לי לעבוד ברצף ולכן אני לא חייבת לעשות כל דבר שמציעים לי. אבל אני מאוד אוהבת לשחק ואני מאוד אוהבת לגוון ככה שאני אומרת רק לא כשמדובר בריאליטי או בדבר שהוא לא מוסרי בעיניי. אבל היופי במשחק הוא שאת יכולה תמיד להיות טובה ודרך כל פורמט יש לשחקן את הכוח להיות טוב הוא לא תמיד חייב לחכות לתסריט הכי מוצלח".

בזמן האחרון את עושה הרבה תפקידים בסדרות וסרטים המופנים לנוער ולילדים.

"נכון, זה הגיע אליי בבום במשך שנתיים. אם היית שואל אותי לפני 10 שנים את השאלה הקודמת, אז כנראה הייתי אומרת לא לסדרת ילדים ואז נולדה לי בת וגיליתי שהדבר שהכי גורם לי אושר זה כשהיא יושבת ורואה אותי משחקת בסדרה 'קלמרים'. יש לי כל מיני תקופות בחיים וסוג התפקידים שאני מקבלת זה אולי איזה שהוא מסר מהיקום בנוגע לתקופה שאני נמצאת בה והיום בגלל הבת שלי פתאום אני מקבלת תפקידים בסדרות ילדים, ואף פעם לא הציעו לי תפקידים כאלו בעבר. היקום באמת סידר לנו שנתיים כיפיות ביחד. החוויה הזו שלה שהיא צופה ומתעניינת במקצוע שלי מרגשת אותי".

תקופת סרטי וסדרות הילדים הובילו את השחקנית לסרט "הרפתקה בשחקים" של הבמאי ליאור חפץ בו היא משחקת אימא לילד בן 13 (אמיר טסלר) שמוצא ביחד עם חברתו לכיתה את מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר. בליך הוזמנה לאודישן בו למדה לאהוב את הסיפור ביחד עם הבמאי ("בחור מקסים ומוכשר בעיני") אך בעיקר משך אותה לעבוד ביחד עם ילד. "אחרי שליהקו אותי סיפר לי ליאור הבמאי שהוא לקח אותי בגלל שעבדתי הכי טוב עם הילד".

איך הייתה לך העבודה עם הילדים?

"האמת היא שזו הפעם הראשונה שעבדתי עם ילדים. ילד הוא אותנטי והוא מושך למקום אמיתי. אין לו טכניקה של משחק, אז הוא מוציא משהו מאוד אמיתי משחקנים אחרים. את חייבת להיות אמיתית לחלוטין מולו, אחרת זה לא נראה טוב. זוכר את האינטואיציה שדיברנו עליה? אז יש לו אינטואיציה כמו לכל אדם אחר ואם אתה מחבר את הילד לסיטואציה, הוא באמת יכול לבצע רגע מסוים מאוד יפה. מצד שני אתה לא יכול לבנות תפקיד שלם על אינטואיציה, גם צריך טכניקה. כאן אני נכנסתי לתמונה ואמרתי לאמיר שפה תסתיר את מה שאתה מתכוון, אל תראה לי את זה. זה יצר שילוב בין טכניקאית וותיקה לבין השחרור של אדם בתחילת דרכו, ככה עבדנו."

יש הרבה סיפורים על שחקניות בוגרות שהספיק להן. בתור אחת שנכנסה לשנה ה-26 שלה בתור שחקנית, איך את שורדת?

"בזכות התיאטרון. טלוויזיה וקולנוע אלו תחומים שמגיעים בגלים בחיים, יש הרבה שנים טובות ויש הרבה שנים קשות, אין מה לעשות. יש שחקניות שמלוהקות במשך כמה שנים לכול דבר אבל זה נשאר רק לתקופה. אז קצת הייתי שם וקצת הייתי בצד ההפוך אבל התיאטרון אימץ אותי וחיבק אותי. יש לי הערכה וגם פרנסה טובה, יש לי שם בית חם ותומך."