הסרט הישראלי של שנת תשעט: מקומות 6-10

10. הרמוניה (5 נקודות)

סרטו של אורי סיון בכיכובו של אלון אבוטבול. שרה היא נגנית הנבל בתזמורת הפילהרמונית של ירושלים. היא נשואה למנצח הכריזמטי של התזמורת ואין להם ילדים. כשהגר, נגנית קרן יער צעירה, מתקבלת לתזמורת, עולמה של שרה מתהפך ובין שתי הנשים נרקמת חברות עמוקה ושותפות גורלית. הגר נסחפת אל עולמם של בני הזוג ויוצרת מערבולת שהופכת את סדרי עולמם ומשנה את חיי כולם.

"אין לו הרבה טקסט ורצף הפעולות הינו איטי ביותר ועדיין לא יכולתי להוריד את העיניים מסרטו השקט של אורי סיוון שנושא עמו דרמה רועשת. אנלוגיה מרשימה בין סיפורי אברהם והגר לבין ימינו מראה כי במשך אלפי שנים לא שינינו דבר וכיצד הקנאה הורסת את האהבה וההרמוניה שיכלה להיות". (סרט השנה של מתן יניב)

10. החיים הנסתרים של שייקה אופיר (5 נקודות)

סרט דוקומנטרי שעוקב אחר הסיפור שטרם סופר על אחד מגדולי השחקנים הישראלים בכל הזמנים – שייקה אופיר.

"הסרט מציג וחושף את גדולתו של אחד השחקנים והיוצרים הדגולים ביותר שישראל ידעה. תחושת העצבות וחוסר ההערכה אשר ליווה את אופיר בימיו האחרונים מעניקים לחוויית הצפייה מימד מעבר לפן הנוסטלגי". (סרט השנה של מישל צ'יקו)

9. סיפור אחר (7 נקודות)

עם מעל ל-320 אלף צופים זה היה הלהיט הגדול של הקולנוע הישראלי השנה. סרטו של אבי נשר הוכיח עוד פעם אחת עד כמה הוא הבמאי האהוב על הקהל הישראלי, גם אם האקדמיה לקולנוע בוחרת להתעלם מסרטיו פעם אחר פעם. העלילה עוקבת אחר צעירה חילונית (ג'וי ריגר, כוכבת סרטיו האחרונים) שמחליטה לעזוב את הבית ולהתארס למוזיקאי הולל שחזר לאחרונה בתשובה. החלטתה מביאה את הוריה הגרושים ואת סבה הפסיכולוג להניח למשקעי העבר ולחבור זה לזה כדי לנסות ולחבל בנישואין שבדרך.

8. פרא אציל (8 נקודות)

סרט חזק וקשה המציג את החצר האחורית שאנחנו מעדיפים להתעלם ממנה. הסרט, המבוסס על ספרו של דודו בוסי (שגם כתב את התסריט), מתרחש בשכונת הארגזים בתל אביב ועוקב אחר אלי (נווה צור) המתגורר עם אמו, נרקומנית לשעבר שעברה גמילה וחיה עם בן זוגה החדש בעל התקפי הזעם. אלי מנסה לחדש את הקשר בין אמו לאביו (אלון אבוטבול), אמן המכור לטיפה המרה שוויתר על אפשרות למכור את ציוריו. ניסיון לנקום בבן הזוג החדש של האם מצדו של אלי יוביל לשרשרת תקריות טראגיות שידרדרו את מצבו אף יותר ואת מצב הסובבים אותו.

7. תל אביב על האש (9 נקודות)

זוכה פרס התסריט בטקס פרסי אופיר הצליח להוכיח שאפשר לעשות קומדיה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואפילו לתת טיפה של אופטימיות לגבי דו קיום. סאלם, פלסטיני צעיר ממזרח ירושלים, עובד בצילומי הטלנובלה הפופולרית "תל-אביב על האש". מדי בוקר הוא עובר דרך מחסום ישראלי בדרכו לעבודה ברמאללה. אסי, מפקד המחסום, מגלה שסאלם עובד בטלנובלה שאשתו אוהבת, ומסכים לייעץ בכתיבת דמותו של קצין ישראלי בסדרה וזאת בתנאי שהסדרה תסתיים כמו שאשתו רוצה - בחתונה. שיתוף פעולה הסודי בין השניים עובד נהדר, עד שהספונסרים מתערבים ומבקשים לכתוב סוף אחר לסדרה. לכוד בין קצין ישראלי לספונסרים ערבים, סאלם צריך למצוא בדחיפות פתרון מקורי שיחלץ אותו מהצרה שאליה נקלע.

6. המוסד (9 נקודות)

פרויקט שהוא מצד אחד סרט מסחרי שנועד להגיע לקהל הרחב ומהצד השני פרויקט תשוקה של אדם אחד, אלון גור אריה, חסיד של הקומדיות המטורפות וז'אנר ה-Spoof מבית האחים צוקר וג'ים אברהמס, שהצליח לרתום את במאי הקומדיות האלו דיוויד צוקר ("טיסה נעימה", "האקדח מת מצחוק", סרטי "מת לצעוק" ועוד) לסייע לו בתסריט ועבד במשך 12 שנה להפוך את סרט הקאלט הקצר שלו "המוסד הסגור" לקומדיה מטורפת עטורת כוכבים באורך מלא, מהסוג שלא רואים בארץ על סוכן מוסד שמתחרה בסוכנת CIA על הצלת העולם מארגון טרור.

"הסרט הישראלי הכי מצחיק של השנים האחרונות, אוסף של בדיחות מתוזמנות היטב שכל אחת מהן יותר מצחיקה מהשנייה, הומור שנכתב בול בשביל הקהל הישראלי". (סרט השנה של ליטן לשינר)

הצביעו לסקר האתר ובחרו – מה סרט השנה הישראלי שלכם לשנת תשע"ט?

מהו סרט השנה הישראלי שלכם לשנת תשע"ט? אישה עובדת מילים נרדפות סיפור אחר המוסד ימים נוראים קצפת ודובדבנים פרא אציל
שלח/י

משתתפים במשאל: אלעד שלו (עורך האתר), יאיר הוכנר (עורך מדור ביקורות), רון פוגל (מבקר ראשי), נמרוד שובל (מבקר), ערן איצקוביץ (מבקר), אורטל אדיב (כתבת), מתי לנג (כתב), בן קבסה (כתב), ליטן לשינר (כתבת), יבגני גרינברג (כתב).