סקירות פסטיבל חיפה: פורד נגד פרארי, שנות חיינו היפות ועוד

מר ג'ונס

מבקר: אלעד שלו

סרטים רבים עסקו במלחמת העולם השנייה ובפשעי הנאצים והפשיסטים, מעטים עסקו בפשעי הקומוניזם וסרטה של הבמאית הוותיקה אניישקה הולנד ("אירופה אירופה") עושה זאת בהצלחה ומביא אל המסך את סיפורו של גארת' ג'ונס, עיתונאי וולשי שהגיע לרוסיה וחשף את האמת מאחורי האוטופיה הקומוניסטית ששווקה לעולם (בסיוע עיתונאי חצר בתשלום, כולל עיתונאי מ"הניו יורק טיימס").

סרטה של הולנד מסתייע בצילום אפי ורחב היקף של תומאש נאומיוק בנופים המושלגים של כפרי אוקראינה ורוסיה בהם האזרחים רעבים עד מוות, ומביא משל רלוונטי על חשיבותה של העיתונות החוקרת לחשוף את עוולותיהם של משטרים חשוכים ואת הסכנות הגלומות בפייק ניוז ובעיתונות מטעם. זהו שחזור היסטורי מעניין גם אם לא סוחף לכל אורכו שבהחלט שווה צפייה. ראיון עם הולנד יובא מחר באתר.

הקרנה נוספת: יום שבת 19.10 בשעה 17:00

התקופה היפה בחיי

מבקר: אלעד שלו

קשה לחדש בז'אנר הקומדיה הרומנטית, שנדמה שהגיע לשיאו לפני עשורים רבים ובשנים האחרונות מדשדש למדי. לכן ההצלחה של סרטו של ניקולס בדו "התקופה היפה בחיי" כה מרשימה. באמצעות תסריט מורכב, שנון ואינטליגנטי הוא מצליח להזריק מקוריות ורענון בז'אנר, ולא שוכח את המרכיבים הקלאסיים של הומור, רגש ורומנטיקה.

ויקטור (דניאל אוטיי), 65, נמצא הרבה מעבר לשיאו. הוא אינו עובד בעבודה קבועה, אשתו (פאני ארדן) עוזבת אותו והוא בעיקר מתלונן על כל דבר ומסרב להשלים עם הטכנולוגיה החדשה והזדקנותו. באמצעות חברה שמציעה שחזור מבוים של רגעים היסטוריים, הוא מחליט להשקיע את כל הונו ולשחזר פעם אחר פעם את הפגישה הראשונה שלו ושל אשתו בבית הקפה לפני 40 שנה, כשהם עוד היו צעירים ויפים והעתיד היה לפניהם. התסריט החלקלק והמוצלח, למרות התחלה פחות מוצלחת ומספר סצנות לא מעודנות, הופך את הסרט ליוצא דופן בז'אנר ולמרענן במיוחד. ארחיב עליו כשייצא לאקרנים בישראל בסוף דצמבר.

פר

מבקר: אלעד שלו

לפני שנתיים הסרט "הרוכב" שעסק בחיפוש התכלית של רוכב רודיאו שנפצע היה אחת ההפתעות המרעננות של הקולנוע האמריקאי העצמאי. לכן באתי לסרט "פר" של אנני סילברסטיין, שהגיע לחיפה ממסגרת 'מבט מסוים' בפסטיבל קאן, עם ציפיות גבוהות. למרבה הצער, מדובר בכל מה שבעייתי בסרט "פסטיבלים" – עלילה שלא נעה לשום מקום, חוסר היקשרות לדמויות, סיום קטוע וחוסר עניין שהולך וגובר שהופך את הסרט לחלש ביותר שראיתי עד כה בפסטיבל.

הקרנה נוספת: יום חמישי 17.10 בשעה 16:30 באודיטוריום חיפה.

[*]

שנות חיינו היפות

מבקר: מתי לנג

סרטו החדש של קלוד ללוש הוא סרט המשך ליצירת המופת שלו "גבר ואישה" משנת 1966. הסרט הנוכחי מאחד את כל הקאסט המקורי של הסרט ואף משלב קטעי מוזיקה ופילם מהסרט המקורי. הסרט, במיטב המסורת הללושית, חסר עלילה של ממש. במקום, הוא בנוי ממספר רפליקות חביבות יותר וחביבות פחות שמתארות את האיחוד של האוהבים אן וג'אן פול 50 שנה אחרי. את הרפליקות הללו מחברים עלילות משנה סתמיות ויחסית חלשות שקשורות למשפחות של האוהבים. בנוסף, בין הרפליקות מבליחים קטעים שמורכבים מחלקים שונים של הסרט המקורי.

לא נעים להודות, אבל החלק הכי טוב בסרט הזה הוא הקטעים מן העבר, שהרי כולם מודים ש-"גבר ואישה" היא קלאסיקה נפלאה שלא נס ליחה. הרפליקות עצמן לא אחידות ברמתן. יש כאלה שהן מקסימות ויש מופרכות ממש. על כל פנים, אפשר לקבוע חד משמעית שהאלמנט הכי טוב בסרט הזה הוא הדינמיקה הנדירה בין השחקנים הראשיים ז'אן לואי טרנטיניאן ואנוק איימה, שמחזיקים את הסרט הזה על הכתפיים הקשישות שלהם. בקיצור, הסרט הזה הוא צפיית חובה לכל המעריצים של "גבר ואישה", וצפיית רשות שאפשר לוותר עליה לכל השאר.

הקרנה נוספת: יום ראשון 20.10 בשעה 20:00 באולם קריגר

בזמן מלחמה

מבקר: אלעד שלו

עם להיטים שזכו לשבחי המבקרים והקהל כמו "פקח את עינייך", "האחרים" ו"הים שבפנים" זוכה האוסקר הזר, התחלת הקריירה של הבמאי הספרדי אלחנדרו אמנבר הייתה אחת מהמבטיחות בעשורים האחרונים. למרבה הצער ההתרסקות בקופת של סרטו "אגורא" העלימה אותו מקדמת הבמה ולכן משמח היה להיתקל בסרטו החדש, שמחזיר אותו לספרד וגם משיב את האמון בבמאי ובכשרונו.

"בזמן מלחמה" מספר את סיפורו של הסופר מיגל דה אונאמונו, שהיה מהאינטלקטואלים הבולטים שתמכו במשטר הפשיסטי של פרנקו עם עלייתו בשנת 1936. אל אט אט כשחבריו הקרובים נלקחים ע"י המשטר והתוודעותו את האלמנטים הטוטליטריים והגזעניים של המשטר החדש, הוא מתחיל להטיל ספק באמונתו הפוליטית. סרט סוחף המבוים בתנופה, שגם אם לעיתים נוטה מעט לדידקטיות ולכבדות, הוא רלוונטי וחשוב מאין כמוהו בימים אלו של עליית הפופוליזם העולמי, גם בארצנו.

הקרנה נוספת: יום שישי 18.10 בשעה 13:00 באולם רפפורט.

פורד נגד פרארי

מבקר: אלעד שלו

כריסטיאן בייל ומאט דיימון סוחבים על כתפיהם את סרטו של ג'יימס מנגולד ("לוגאן") המתאר במיומנות את המירוץ של פורד לבניית מכונית מירוץ שתביס את פרארי ששלטה בענף במירוץ 24 השעות של לה מאן בצרפת. קטעי המירוץ סוחפים, המשחק מוצלח והדיאלוגים שוטפים, בסרט שגם אם לוקה במכניזם הוליוודי מסוים ויעניין בעיקר חובבי מכוניות, בהחלט מספק שעתיים וחצי של הנאה לקהל וסביר להניח שיהפוך ללהיט בקופות. ביקורת מלאה תעלה כשהסרט יעלה לאקרנים בישראל ב-14 לנובמבר.

עור צבי

מבקר: אלעד שלו

בשביל ליהנות מ"עור צבי" חשוב לדעת לאן נכנסים, וזה לעולם הקולנועי של הבמאי הצרפתי קוונטין דופווה שזכה לקהל מסור בזכות סרטו "גומי" על צמיג רצחני בעל כוחות על טבעיים שהורג אנשים. כן, זה הסגנון. קונספט הזוי, הומור אבסורדי, אלימות משעשעת ובעיקר תחושת WTF שעובדת בצורה מצוינת בסרט החדש "עור צבי".

הפעם הקונספט הביזארי סובב סביב גבר בודד בשם ז'ורז' (ז'אן דוז'רדן, "הארטיסט") שמשקיע את כל חסכונותיו בז'קט מעור צבי ועובר להתגורר במלון נידח. הוא מתאהב בז'קט שנותן לו "מראה קטלני" ומתחיל לדבר אליו. הז'קט עונה לו בחזרה ומצווה עליו להיפטר מכל הז'קטים בעולם כדי שהוא יהיה היחידי מסוגו. ז'ורז יוצא למשימה בסיוע מצלמה דיגיטלית וצעירה בודדה, ומתחיל לצלם אנשים במטרה שיסירו את מעיליהם ולאחר מכן מתחיל גם לרצוח אותם. אם התקציר מצא חן בעיניכם, ייתכן וכך גם הסרט ששואב אותך לעולמם האבסורדי שלו ומצליח להיות משעשע ומקורי ומספיק קצר (77 דקות) כדי שהבדיחה לא תמצה את עצמה.

הקרנה נוספת: יום שישי 18.10 בשעה 22:15 באולם רפפורט.