Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני

פסטיבל הקולנוע "אקי-נו" לקולנוע יפני חוזר במהדורתו השישית בין התאריכים 6-15 בינואר 2022 אל אולמות הקולנוע של סינמטק ירושלים, סינמטק ת"א וסינמטקים נוספים ברחבי הארץ עם מבחר עשיר של סרטים עטורי פרסים מהמיטב של הקולנוע היפני החדש.

הקולנוע היפני מהווה את אחת מתעשיות הקולנוע הפורות בעולם, שמרבית תוצריו לא נודדים אל מחוץ לגבולות האי. קולנוע זה הצליח לגרוף בשנים האחרונות פרסים בולטים בפסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים ומביא לבמה העולמית כמה במאים בולטים שזוכים להכרה והצלחה בבתי הקולנוע. בין אלו ניתן למנות את קיושי קוראסאווה ("טוקיו סונטה", "קריפי") - שסרטו החדש "אשת מרגל", שזיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה, יוקרן בפסטיבל השנה, ריוטה נאקאנו ("אהבתה מרתיחה את מי האמבט")– שכמה מסרטיו הקודמים הוצגו בפסטיבל והופצו בישראל בהצלחה והשנה הפסטיבל יציג את סרטו החדש -"משפחת אסאדה" וגם ריוסוקה המגוצ'י, שהצליח השנה לפרוץ בחוזקה לבמה הבינלאומית עם שני פרסים מרכזיים: בפסטיבל ברלין – דב הכסף לסרט "גלגל המזלות", ובפסטיבל קאן – פרס התסריט לסרטו "הנהגת של מר יוסוקה" - שאת שניהם ניתן יהיה לראות השנה בפסטיבל אקי-נו לצד תכנית מחווה ליצירותיו הקודמות.

הקולנוע היפני נשען על מסורת קולנועית ותיקה, שהחלה כבר ב- 1897 כשלאורך השנים פעלו בו שורה של יוצרים שהשפעתם ניכרת על הקולנוע ברחבי העולם כולו: במאים כיאסוז'ירו אוזו, אקירה קורוסאווה או הייאו מיאזאקי, הצליחו כל אחד בדרכו להציע ולשנות את הסיפור הקולנועי ואת היחס בין הקהל למסך. הדור העכשווי של יוצרי הקולנוע ביפן כולל שורה מבטיחה של במאים צעירים, הנשענים על המסורת העשירה הזו וממשיכים ליצור קולנוע שהוא בו בזמן מינורי ועדין אך סוחף וחד-אבחנה, ולהביא את הייחוד של התרבות הקולנועית והחברתית היפנית.

תכנית הפסטיבל השנה מחולקת לשלוש חטיבות שכל אחת עוסקת בנושא אחר: השפעות מלחמת העולם השנייה, מלודרמות חברתיות ומחווה לריוסוקה המגוצ'י. באופן לא לגמרי מפתיע, מלחמת העולם השנייה היא עדיין קו שבר משמעותי ביפן, והשפעותיה הפוליטיים והתרבותיים ממשיכים לעצב את המדינה. הפסטיבל השנה מציג שלושה סרטים שעוסקים בהשפעות האלו. הראשון הוא "אשת מרגל", הסרט החדש של קיושי קורוסאווה. קורוסאווה הפך בשנים האחרונות לאחד המאסטרים הבולטים של הקולנוע היפני. הוא צמח מתוך ז'אנר האימה, והציג יצירות צוננות ואלגנטיות שמצליחות לערער היטב את הרגשות. אך במקביל הוא החל להשתמש באותם כלים סינמטיים בתוך דרמות משפחתיות – סרטו "סונטת טוקיו" אף הופץ באופן מסחרי בארץ לפני כעשור ומחצה. סרטו החדש מציג את האיכויות האלו בתוך דרמה תקופתית שבמרכזה סיפור ריגול בלב מלה"ע השנייה.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "אשת מרגל") "אונודה – 10,000 לילות בג'ונגל" מציג את סיפורו האמיתי של החייל הירו אונודה אשר המשיך להילחם בג'ונגלים של הפיליפינים גם עשרות שנים לאחר שהאימפריה היפנית נכנעה. מתוך נקודת המוצא הזו יצר הבמאי ארתור הררי סרט אקשן היסטורי, המצולם כולו בתוך נופי טבע פראיים ובמרכזו המתח שבין גאווה ונאמנות לאומית לבין השלמה עם המציאות והתפכחות.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "אונודה, 10,000 לילות בג'ונגל")

שאלות דומות עולות גם מן הסרט השלישי שמציג את השפעות המלחמה. זהו הסרט התיעודי "מישימה – העימות האחרון". יוקיו מישימה היה סופר ומשורר הומוסקסואל שפעל ביפן של שנות השישים. בסרט מוצג תיעוד נדיר של מפגש עם סטודנטים בשיא השביתות באוניברסיטאות ב-1968, על רקע מלחמת וייטנאם. מישימה מבטא קו לעומתי שקורא להחזרת הקיסרות היפנית, ומלגלג על הנאיביות הפוליטית של הסטודנטים. זהו עימות חריף, שמוציא משני הצדדים ניצוצות על רקע המשבר האידיאולוגי והרגשי.

ספק אם יפן ידעה משברים חריפים כמו אלו של שנות השישים, אך העשור האחרון בהחלט הציף כמה משברים שמהדהדים בקולנוע העכשווי. במרכזו של "איזון" שזכה בפרס פסטיבל בוסאן (במאי יאג'ירו הארומוטו) נמצאת עיתונאית צעירה, יוקו, החוקרת מקרה של קשר מיני בין מורה לתלמידה שהוביל לטרגדיה והתאבדות, ומגלה כי מקרים דומים מתרחשים הרבה יותר מדי קרוב אליה. אפשר אולי להבין את הביקורת החברתית שמציע "איזון" על רקע ימי "Me Too" הנוכחיים, אבל האמת היא שהיחס (הגרוע) לנשים מעסיק את הקולנוע היפני עשורים רבים, ו"איזון" מציע מבט נוקב על השמרנות והקונפורמיזם במדינה. ביקורת על השמרנות ניצבת גם במרכז "לאורך הים" שמתאר את חייהן של שלוש עובדות זרות וייטנאמיות ביפן. זהו מבט אינטימי על החיים מחוץ למרכזים האורבניים הגדולים, ולמתח שבין ההומוגניות של החברה היפנית לבין ההישענות על עובדים זרים שמנפץ את בועת ההסתגרות התרבותית.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "לאורך הים")

"משפחת אסאדה" הוא אולי המחויך שבין הסרטים האלו, והוא מתבונן על התמודדות עם משבר הצונאמי ודליפת הכור בפוקושימה ב-2011. הבמאי ריוטה נקאנו כבר מוכר לקהל המקומי בזכות "לחפש את אבא" ו"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" שהופצו כאן בעשור האחרון. סרטו החדש עוסק גם הוא במשפחות ובמשברים שעוברים עליהן ובכוח המרפא והמשקם שלהן. זוהי מחווה מודעת ולא סנטימנטלית לקהילתיות ולמוסד המשפחה בחברה היפנית והכרה בחשיבותו במרקם החיים של המדינה.

לצד כל אלו הפסטיבל גם מציג השנה מחווה מיוחדת לבמאי ריוסוקה המגוצ'י. שנת 2021 הכתירה את המגוצ'י לאחד המאסטרים של ימינו, עם פרסים בולטים בפסטיבלים של ברלין וקאן. ההישג הזה מגיע אחרי עשור של פעילות קולנועית עיקשת שבמהלכה זיקק את הסגנון הקולנועי שלו לכדי שלמות. המגוצ'י בן ה-43, למד קולנוע בטוקיו. בתחילת העשור הקודם יצר כמה סרטים תיעודיים בעקבות אסון פוקושימה, שזכו בפרסים ובמקביל יצר סרטי עלילה, שזכו לתשומת לב מוגבלת. הפריצה הבינלאומית הגיעה ב-2015 עם "האפי האוור" - דרמה בת חמש שעות העוקבת אחר ארבע חברות שקטפה את פרס המשחק בפסטיבל לוקארנו. מכאן הגיע המגוצ'י לפסטיבלים הגדולים עם "אסאקו 1+2" והשנה "גלגל המזלות" ו"הנהגת של מר יוסוקה" – מהסרטים המעוטרים של השנה והציג יפן לאוסקר.

שמות רבים נזרקים לאוויר כמקורות ההשראה של המגוצ'י – הקולנוע הסבלני של יאסוז'ירו אוזו, הדרמות המרוכזות של אינגמר ברגמן או המבט האנושי של פרנסואה טריפו. הכל נכון, אבל המגוצ'י מצליח ליצור קולנוע עכשווי מאוד באמצעים פשוטים למדי: מפגשים בין דמויות שמשוחחות על חיי היומיום והרגש: חברות, משפחה במשבר, התפוררות חיי האהבה. המגוצ'י משתמש ביסודות התיעודיים של עבודתו, בהכרות עם עולם התאטרון כדי לנוע על התפרים שבין המומצא לאמיתי.

הכוח הגדול בסרטיו הוא מידה של כנות וישירות מפתיעים בעוצמתם: בלי אירוניה, בלי ציניות, גיבוריו מציעים את רגשותיהם – גם המרים ביותר – בלב פתוח לרווחה. הנדיבות הרגשית הזו מעניקה לסרטים מידה של אינטימיות מיידית שסוחפת את הצופים פנימה להרפתקה, להתבוננות על המסך שיש בה מידה של רפלקטיביות והתבוננות עצמית. העוצמות האלו נוצרות גם בזכות מבע קולנועי עדין וצנוע, אך לא תמים: בחירת אתרי הצילום, תנועות המצלמה, העריכה – כל אלו מצליחים למקד את תשומת הלב, להדגיש רגעים של קרבה ומשבר. סרטיו אולי נראים ארוכים מדי ועמוסי מלל אך הם רחוקים מכך – יש בהם מידה של אחווה ומסתורין וסקרנות שמושכים בעדינות את הלב ומציעים חוויה רגשית וקולנועית נדירה למדי.

לרכישת כרטיסים באתר הפסטיבל >> לחצו כאן