פסטיבל דוקאביב גליל: המלצות וסקירות סרטים

סזאריה אבורה

רוב היצירות על מוזיקאים מתארות מסלול אחד: עלייה מאנונימיות ופשטות, השתלטות החומריות וההתמכרות אליה, והנפילה הכואבת למטה. אך מה קורה כשאחד מסיפורי ההצלחה המפתיעים ביותר על תושבת כף ורדה הענייה, כבת 50, שביתה ארעי וקורס - רק חיזק את האישיות הצנועה והמיוחדת של הכוכבת? סזריה אבורה, "הדיווה היחפה" (כינוי שהוענק לה בשל סלידתה מנעליים), אחד השמות הגדולים ביותר במוזיקה העולמית, היא גיבורת סרטה התיעודי החדש של אנה סופיה פונסקה, שהגיע מ-SXSW האחרון לדוקאביב גליל (ומאוחר יותר ינחת ב-yes דוקו).

פונסקה נמנעת מהפורמט הרגיל של הדוקו המוזיקלי (פנייה ל"ראשים מדברים", נרטיב כרונולוגי), ובונה את דמותה של הדיווה היחפה דרך קולות משפחתה, שותפיה לעבודה, חברי הילדות שלה על רקע תיעודים נדירים משלל תקופות חייה והקלטות שיריה האייקונים; כך, מציגה פונסקה שלל היבטים בחייה העשירים של אישה ששרה כדי להתקיים (כמיטב הקלישאה, אך עדיין אפקטיבית) וכדי לקיים חיים פשוטים - התמודדותה עם מניה דפרסיה קשה, הישענותה על אלכוהול כדי להימלט מביישנות, שמירת אמונים לאלו שהיטיבו איתה לאורך הדרך ונשיאת סיפורם העצוב והלא נודע מספיק של תושבי המדינה תחת שלטון פורטוגלי קולוניאליסטי.

אך אבורה לא רק מתוארת כדמות חייכנית וטראגית כאחד, אלא כמי שסימלה תקווה אחרת, אמיתית, לאנשים בעלי חלום וחסרי אמצעים ברחבי העולם. גם כעשור לאחר מותה, סיפורה של סזריה אבורה הוא הרבה יותר מקוריוז, אלא הצצה לאמונה עיקשת, זו שאנו לא תמיד פוגשים בחיינו אנו. (דניאל עמיר)

[*]

דיוויד בואי: Moonage Daydream

כפי שעשה עם ה-"רולינג סטונס" ב-"Crossfire Hurricane" מ-2012 ועם קורט קוביין ב-"Montage of Heck" מ-2015 (וכנ"ל על מפיק העל רוברט אוונס, ג'יין גודול ועוד), הבמאי פורץ הדרך ברט מורגן אוסף עשרות שעות תיעוד ואודיו של דיוויד בואי לאורך השנים - מהופעות גורליות מכל תקופותיו, אסופת קליפים וקטעים אקספרימנטליים שיצר, דראפטים שונים של שיריו הגדולים, ראיונות מעונבים ועמוקים עם העיתונות, סצנות מסרטיו הרבים ("האיש שנפל מכוכב אחר", "הרעב", "חג שמח, מר לורנס" ועוד), קטעים מסרטים תיעודיים עליו ושלל תמונות מחייו שאומרות הכל ברגע. בו בעת, מורגן גם מצרף אלמנטים שאינם ישירות של בואי, אך עוזרים ליצור את הדמות הגדולה מהחיים שהיה: תמונותיו של משפחתו השבורה (אביו המנוח, אמו המנוכרת, אחיו למחצה טרי - שסבל מסכיזופרניה ואושפז לשארית חייו), חייו החדשים עם הדוגמנית אימאן, קטעי סרטים שהשפיעו עליו (מהאקספרסיוניזם הגרמני - "הקבינט של ד"ר קליגרי", "נוספרטו" - שמשך אותו לברלין הקרה ועד השבירה המנטלית ב-"8 וחצי" ו"החותם השביעי"), קטעי אנימציה שנוצרו במיוחד בעבור הסרט ותמונות של אלו שהיוו לו השראה לאורך הדרך (הסופרים אליסטייר קראוולי וג'יימס בולדווין, השחקנים מרלן דיטריך ובאסטר קיטון, המוזיקאים ליטל ריצ'ארד ולו ריד)

באמצעות כל אלו ועוד יוצר מורגן קולאז' של צבעים, תיעודים ורגשות שמתארים לא בהכרח התפתחות לינארית של חייו של בואי, אלא של בואי הדמות, הפרסונה הציבורית שלו ושלל רבדיה ואיך כל חלק עיצב וערפל עוד יותר את חייו הפרטיים: הן מבחינה ציבורית והן מבחינה אישית. אנו פוגשים בסרט אדם שרצה ליצור ולהמשיך את הדחף הפנימי שלו רק להתקדם קדימה ונפל שוב ושוב לתוך תהומות הפרסום, ציפיות הקהל ונורמות חברתיות שונות. מורגן גם מפליא לתאר את הקשר הכמעט בלתי ייאמן (ושלעיתים נשכח) של בואי עם מעריציו ומראה כיצד בואי שימש כפה למאות ואלפי אנשים כמוהו שלא מצאו את מקומם בחברה המגודרת והשמרנית. "Moonage Daydream" לחלוטין שובר נורמות שונות של יצירה דוקומנטרית, ומזמין את צופיו לחוויה אחרת, שונה, גרנדיוזית וחד פעמית - ועדיין, היא איננה לכל אחד. במידה מסוימת, היא בואי האמיתי. (דניאל עמיר)

אש האהבה

סרטה של שרה דוסה "אש האהבה", קופרודוקציה אמריקאית-צרפתית, הוא אחד מהסרטים התיעודיים המדוברים השנה, ומעמדו וההתלהבות שהוא מעורר חורגים מאלו שמייצרים בדרך כלל סרטים דוקומנטריים. יש לכך בוודאי שלוש סיבות: זהו לא סרט דוקומנטרי במלוא מובן המילה. ניכרת בו מעורבותו והשפעתו האישית של צוות יוצריו המוכשרים, כמעט כולן נשים. רוח נשית, רכה ואימהית אופפת אותו, בדרך כלל באורח פיוטי ומלבב, אם כי לעתים גם סנטימנטלי משהו.

הסיבה השנייה נעוצה בנושא, הסוחף מטבעו: תיאור חיי המחקר והמסע, ששזורים בו היבטים הגותיים והיבטים שנוגעים ליחסי נישואין ואהבה, של שני וולקנולוגים צרפתים, קטיה ומוריס קראפט, שהכירו באמצע שנות השישים, התייאשו ביחד מהאנושות וממאמציה הנוגים לפתור את מאבקיה ואכזריותה, והחליטו לפנות ללימודים שיאפשרו להם לגשת לחקר הדבר שהלהיב את רוחם במשותף, ונתפס בעיניהם כנצחי, טהור ומעורר תקווה רבה יותר מפעילות חברתית ופוליטית. משהו שממדיו גדולים לאין שיעור מאלה של האדם: הרי געש פעילים. ולא רק הרי הגעש עצמם, אלא גם הקשר שלהם לשאלה, "מה גורם לליבו של כדור הארץ לפעום, ולדמו לזרום?"

הסיבה השלישית היא חינניותם של שני המדענים האלה, שהיו חיות במה מטבעם, כוכבים טלוויזיוניים לפרקים (בצרפת של שנות השבעים והשמונים). רוחם הטובה, חוש ההומור שלהם, ולא פעם גם חוכמה אקזיסטנציאליסטית שידעה לנסח את עצמה במילים פשוטות ונגישות. הפרויקט המדעי והרי הגעש היו הילדים שלהם. והכי חשוב: הם תמיד צילמו הכל. גם את מסעותיהם ומושאי מחקרם המרהיבים - וגם את עצמם ואת חיי היום יום שלהם.

הסרט, שכוחו בעיקר בעריכת צילומי הטבע השונים, במוזיקה (של ניקולאס גודין) ובטקסט שנכתב עבור קריינות הרקע של מירנדה ג'ולי (היבטים אחרים בסרט הם חלשים יותר) - מציג באופן חינני אף הוא, את הקסם, הגעש, הצבע והעוצמה של הרי הגעש, והן את יחסו האפשרי של האדם עם כל אלה: מכיר בזמניותו, נכון למות בשם המדע ובשם התשוקה לחיים, ליופי ולפלאי הבריאה, ואחראי לחקור דרכים אפשריות להגן על בני מינו מפני איתני הטבע. אלה, כמו אש האהבה הרומנטית וכמו הלהט האנושי לחיים, הם גם יפהפיים, וגם מסוכנים בהתפרצם. (רפאל תמנה)

לכל סרטי פסטיבל "דוקאביב גליל" ולרכישת כרטיסים >> לחצו כאן