''ניסינו שזה לא יהיה סרט על דימונה מנקודת מבט של מרכזניק''

למרות שהוא צולם עוד בשנת 2019, רק ביום חמישי עלה בבתי הקולנוע לראשונה סרטם של גיתית כבירי ובנה יהל – ''גרגרי חול''. הסרט - בכיכובם של שני כהן, יוסי מרשק, אורי פפר, לוסי אהריש ויונתן להב - מספר את סיפורו של דוד, ילד רגיש ויצירתי המתגורר בדימונה עם אמו, החולה בטרשת נפוצה, ואביו, שעובד במפעלי ים המלח. כשהוא נתקל באינטרנט בפורום כתיבה של ילדים מכל הארץ, הוא מזייף את זהותו ובשם בדוי מפרסם את סיפוריו הקצרים.

לכבוד יציאת הסרט, שוחחנו עם השחקן הראשי יונתן להב בן ה-19, שעבורו זהו היה התפקיד הראשון בסדר הגודל הזה. ניסינו להבין עד כמה הוא הושפע מהתפאורה הדרומית עם קו הרקיע של דימונה, הניסיון לרדוף אחרי החלומות וגם – כיצד מערכת היחסים של האם והבן לבית משפחת כבירי השפיעו על זאת של להב ושני כהן ("ארץ נהדרת") שמשחקת את אמו.

ביקרת בדימונה לפני הסרט? איך התחברת לדמות של דוד?

''אני לא חושב שהייתי בדימונה לפני, אבל הצילומים שם היו מאד מעניינים. זאת עיר מדברית לגמרי, שיש לה את הזמן שלה ואת האופי שלה. בכלל, בדרום יש משהו מיוחד לגמרי. יכולתי להתחבר לדמות שלי בהמון צורות. צריך לומר את האמת, גדלתי במרכז ולא יצא להיות הרבה בדרום, אבל כן התחברתי אליו מהבחינה הנפשית. בתקופה של הצילומים, אז ב-2019, זאת הייתה תקופה שעברתי לתיכון חדש ולא התחברתי כל כך לתלמידים בו והימים שם היו קשים עבורי. הרגשתי שאני לגמרי מזדהה עם תכונות שונות שלו, כמו ביישנות וגם האסרטיביות החבויה בו. זה משהו שבאותה התקופה כן ייצג אותי גם בתור בן אדם''.

התחברת לכך שדוד הוא אאוטסיידר שלא הולך בתלם?

''האמת היא שיש לי אהבה לדמויות שעושות משהו לא בסדר בצורה מסוימת. תמיד רציתי לשחק גם נבל, ודוד, בשביל להחזיק את המשפחה עושה דברים שהם לא עד הסוף בסדר ויש בזה משהו קצת נבלי ומאד מעניין. אני אוהב לראות איך המוח האנושי עובד כשמתסרטים אותו''.

איך היה החיבור עם הקאסט שמורכב מכוכבים גדולים?

''הייתי ממש לחוץ, ועוד לפני הצילומים ביקשו ממני לעבוד על כמה סצנות שהיו לי עם יוסי מרשק. בניסיונות הראשונים זה היה מזעזע, אבל עם הזמן הדברים התחילו להתחבר. אני יכול להגיד שעכשיו אנחנו באמת חברים טובים".

מאז סיום הצילומים, גמר להב את לימודי התיכון במודיעין. בהמשך, בשל מצב רפואי הוא לא גויס לצבא ומשם הוא החליט גם לבחון את המשך הקריירה שלו. כעת השחקן המוכשר עובד ב-ACE, כל זאת בזמן שהוא מדלג בין אודישנים: ''חתמתי עם הסוכן גדי בר לביא, והוא מנסה להשיג לי תפקידים. אז אני עובד בבקרים ומתאמן בלילות ובטוח שכשייכנס פרויקט רציני, אני כבר אבחן את המשך דרכי.

איך נראתה העבודה עם גיתית ויהל?

''זה היה מטורף. יהל הוא בחור מדהים שבזמן הצילומים היה בן 19, מה שהקל עליי מאד לדבר איתו ולהיות לידו. הוא באמת עזר לי להבין את התפקיד של דוד עד הסוף ואת המשמעות שלו''. אתה חושב שהיחסים בין השניים, בתור אמא ובן, השפיעו על היחסים שלך הסט עם שני כהן?

''האמת שייתכן מאד שכן. הדמויות שלנו די מבוססות עליהם, עם כמה שינויים. אז זה מעניין שאתה שואל את זה, אבל אני בטוח שבאופן מודע ולא מודע זה השפיע על היחסים שלי ושל שני, על הסט וגם מול המצלמות בתור הדמויות עצמן".

במהלך הריאיון, שוחחנו גם עם יהל, שלמרות היותו בן 19 בלבד, מצא עצמו מנהל סט שלם וקאסט של שחקנים עטורי ניסיון. לטענת כבירי, העבודה על הסרט הביאה איתה גם לא מעט לילות בלי שינה: ''מהנקודה שבה קיבלנו את התקציב בזמנו, הייתה לנו כמעט חצי שנה ''להרים' סרט. וכבר שם היו לילות לבנים. ידענו מההתחלה שאנחנו רוצים את דימונה בתור לוקיישן לצילום, וזאת הייתה תקופה ממש משוגעת''.

אתה חושש שהיו חלקים בסרט, שבהם הוא נפל לקטגוריית הפריפריה והשיכונים?

''ניסינו לתת את הדואליות של דימונה, ויש חלקים בסט שמראים שיש עוד צדדים רבים בעיר. אני חושב שניסינו להסתכל על דימונה מנקודת מבט שהיא לא זמנית, שהיא לא לגמרי אז ולא לגמרי עכשיו'. הסרט הוא באיזשהו אופן מגיע מנקודת מבט של 'מרכזניק'. זה היה פחד ממשי שלי ובגלל זה היה לי חשוב לבלות שם לא מעט זמן, ממש בשטח. מאוד יכול להיות שזה שם וזה נוכח, כי בסופו של דבר זה סרט על דימונה מנקודת המבט שלנו, למרות שלא התכוונו שזה מה שיהיה''.

איך לדעתך הקשר שלך עם אמא שלך השפיע על הקשר של יונתן ושני?

''זה מעניין, כי אני חושב שניגשנו לזה באופן מאוד מודע. כבר בתחילת העבודה היה לנו ברור שזה דורש שהסרט יילך לכיוון הזה. אבל חשוב להגיד שהיה שלב שהבנו שאנחנו צריכים לפצל כוחות ומה שקרה זה שאני עבדתי עם השחקנים הצעירים ואמא שלי עם המבוגרים יותר. אני כן חושב שיש מעין הפרדה בין שני ויונתן לבין איריס ודוד''.

ההתעסקות באנשים שרודפים אחרי החלומות שלהם, זה משהו שמעניין אותך בתור קולנוען?

"מאוד, אם כתמה ואם כדמות – זה הדחף הכי גדול וחשוב שיש לבן אדם, העניין הזה של להשתפר ולבחון את עצמך, זה משהו שהוא חלק מאיתנו. לכל הדמויות המרכזיות בסרט בלי יוצא מן הכלל, יש תהליך של בחינת המציאות – איפה הן עומדות ולאן הן הגיעו. זה תהליך שמאוד מעניין אותי, למרות שאני לא חושב שבהכרח הייתי כותב את זה בכוונה, אלא זה פשוט משהו שנמצא שם מכורח המציאות".