הקולנוע של הייאו מיאזאקי: 5 מהסרטים של גאון האנימציה ששווה להכיר

"להיוולד פירושו בהכרח לבחור עידן, מקום, חיים. להיות קיים כאן ועכשיו פירושו לאבד את האפשרות להיות אינספור אנשים אחרים. אבל מהרגע שנולדים אין דרך חזרה. בדיוק בגלל זה אני חושב שעולמות הפנטזיה של סרטים מצוירים מייצגים את התקוות והמשאלות שלנו. הם ממחישים לנו עולם של אפשרויות אבודות." - הייאו מיאזאקי

הבמאי והאנימטור היפני הייאו מיאזאקי הוא איש של ניגודים ומודע לכך עד כדי כאב. הוא בנו שונא המלחמה של אדם שייצר חלקים למטוסי קרב בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא מאמין בכל מאודו כי נשים מסוגלות לעשות הכל ויוצר גיבורות נפלאות לסרטיו, אך במציאות הפר את ההבטחה לאשתו כי תוכל להמשיך לעבוד לאחר נישואיהם. במשך שנים העריץ את עבודתו של מאסטר יפני אחר, אוסמו טזוקה, אך סירב להגיד עליו ולו מילה אחת טובה כשמת. שונא את תרבות הצריכה אך הסטודיו שלו מייצר סחורה למעריצים בכמויות. כותב ומביים סרטים לילדים אך מעיד על עצמו כי הוא איש משפחה לא מוצלח. בנו שלו, גורו, אף אמר עליו כי הוא מקבל אפס נקודות בתור אבא.

אל תתבלבלו, מיאזאקי (או מיה-סאן כפי שהוא מכונה בסטודיו) הוא לא אדם שקל לעבוד איתו. למעשה נראה כי הוא לא אדם קל נקודה. יש לו דעות מוצקות והוא לא חושש להביע אותן, לעיתים בלי התחשבות ברגשות של אחרים. אם אוסמו טזוקה הוא הסנדק של האנימה ו-וולט דיסני הוא הקוסם שיכול לגרום לילדות להימשך לנצח, מיאזאקי הוא הסבא הזועף והנרגן שכועס על העולם ועל עצמו על שלא עומדים באידיאלים שלו. אז הוא בורא עולמות פנטסטיים בנייר וצבע, לא עולמות מושלמים אך כאלו שהוא יכול לחיות איתם, לשלוט בהם. מה הפלא שהוא לא מסוגל להפסיק. הנה 5 מיצירותיו הגדולות.

הנסיכה מעמק הרוחות (1984)

עוד לפני הקמת סטודיו "ג'יבלי", מיאזאקי כבר ידע היטב מי הוא ומה הוא רוצה להגיד. מבוסס על מאנגה פרי עטו באותו השם "הנסיכה מעמק הרוחות" הוא אפוס מדע בדיוני אקולוגי שנוצר בהשראת סיפור יפני על נסיכה שאהבה חרקים. בעולם פוסט-אפוקליפטי שבו שורצים חרקי ענק ויערות רעילים, נאוסיקה היא הנסיכה של עמק הרוחות השלו. יום אחד ספינת אוויר של ממלכה יריבה מתרסקת בעמק כשהיא נושאת בתוכה שריד של לוחמי הענק שהשמידו את מרבית העולם. נסיכת הממלכה, קושאנה, רוצה להשתמש בלוחם כדי להשמיד את יער הרעל ומורה לחסל את אביה של נאוסיקה על מנת להשיבו. במקביל מנסים תושבי העמק למנוע בכל מחיר משכניהם מלהשיג את הנשק הקטלני.

נאוסיקה, על אף נטייתה לפרצי זעם ואלימות, מטיפה לשלום וכבוד לכל היצורים החיים והמסר לא תמיד קל לעיכול. הטבע של מיאזאקי בסרט לא חמוד. חרקי הענק, האוהם, רחוקים מלהיות במבי אבל יש להם מקום בסדר הטבעי, הם לא מפלצות. יער הרעל קטלני לבני אדם, אך מאפשר ליצורים אחרים לשגשג ואף עוזר לשקם את הסביבה. רק בגלל שמשהו לא מובן, לא אומר שאינו מביא תועלת ואין הוא ראוי לכבוד. בוודאי שזה לא אומר שהוא ראוי להשמדה.

השכן הקסום שלי טוטורו (1988)

בזמן ששותפו לסטודיו איסאו טאקאהאטה (במאי נפלא בזכות עצמו) היה עסוק ביצירת "קבר הגחליליות", אחד מסרטי האנימציה העצובים שנוצרו אי פעם, בחר מיאזאקי ללכת בכיוון ההפוך. שתי אחיות, סטצוקי ומיי, עוברות לגור בכפר עם אביהן בזמן שאמן מאושפזת בבית החולים. כשהן מוקפות בטבע, מגלות הבנות את היצורים הקסומים שחיים סביבן. אחד מהם הוא טוטורו, רוח יער ידידותית שמתחברת לאחיות ועוזרת להן.

לא הרבה מתרחש ב-86 הדקות של "השכן הקסום שלי טוטורו" ועם זאת מדובר באחד הסרטים המתוקים והאהובים שנוצרו אי פעם. זהו מכתב אהבה וכמיהה של הבמאי לזמנים פשוטים יותר בהם האדם והטבע חיו יחד בהרמוניה. למעשה מיאזאקי הודה כי הוא מקווה שהסרט יעודד ילדים לצאת ולחקור את הטבע יותר, גם אם במציאות אין רוחות פרוותיות בגובה שני מטר. אבל אל דאגה, טוטורו הפך כל כך פופולרי שסטודיו ג'יבלי אימצו אותו בתור הקמע הרשמי שלהם, הוא אפילו מופיע בלוגו.

הנסיכה מונונוקי (1997)

כמו "חזיר באוויר" לפניו (Porko Rosso לשאר העולם) "הנסיכה מונונוקי" לא נועד לילדים. למעשה זהו הסרט האלים והמדמם ביותר ברפרטואר של המאסטר היפני. זהו גם הסרט שפרץ את מחסום השפה וסוף סוף הביא את הבשורה של מיאזאקי בפרט וג'יבלי בכלל למערב. כפרו של אשיטקה מותקף ע"י אל חזיר מקולל שזורע מוות והרס בדרכו. הנסיך הצעיר מצליח להשמיד את האיום אך לא לפני שהקללה מועברת אליו. על כן עוזב אשיטקה את ביתו על מנת לנסות למצוא מרפא אך מוצא את עצמו במאבק בין אנשי עיר הברזל ומנהיגתם ליידי אבושי לבין סאן, המכונה הנסיכה מונונוקי. סאן היא בת אדם שגודלה בידי אלת הזאב מורו ולצידם של כל הרוחות ואלי היער נאבקת בבני האדם שהורסים את היער.

על הנייר "הנסיכה מונונוקי" עלול להישמע כמו מקרה קלאסי של טבע טוב - אנשים רעים אבל המאסטר היפני לא אוהב שחור ולבן. תושבי עיר הברזל אינם מרושעים או חסרי לב, רק מנסים לשרוד. ליידי אבושי, על אף פגיעתה בטבע, היא מנהיגה טובה שדואגת לאנשיה. אלי היער אינם תמימים גם כן ושנאתם העיוורת מובילה אותם להרס בקרב. ובאמצע מלחמת החורמה ניצב אשיטקה שמנסה להפסיק את השנאה ושפיכות הדמים. האם האדם והטבע יכולים לחיות יחד בהרמוניה או שגורלם להיאבק לעד? התשובות אינן כה פשוטות.

המסע המופלא (2001)

אין כמו לחזור מהפרישה עם סרט זוכה אוסקר. הייאו מיאזאקי השלים את הקאמבק שלו לתעשיית האנימציה עם סיפורה של צ'יהירו בת ה-12 שנסחפת לעולם קסום בחיפוש אחר הוריה. בדרכה היא משיגה עבודה בבית המרחץ של המכשפה יובאבה, שהפכה את הוריה לחזירים, ופוגשת אינספור יצורים משונים במעין גרסה יפנית מסורתית לאליס בארץ הפלאות.

"המסע המופלא" ללא ספק נועד לילדים אבל לא כמו שאנו במערב רגילים לראות סרטי ילדים. הסצנה המפורסמת ביותר בסרט כוללת את צ'יהירו עם הרוח "אין פנים" יושבים ברכבת בשלווה וללא דיאלוג במשך דקות ארוכות. זאת כיוון שחברי סטודיו ג'יבלי בילו עשורים שלמים בניסיון להוכיח כי אין צורך להמם ילדים בתנועה, ברעש וצלצולים כדי לשמור על תשומת ליבם. ילדים זקוקים גם לרגעים שקטים. זו גם חלק מהאמונה שילדים חכמים מספיק כדי להעריך סיפורים מורכבים יותר מטוב נגד רע או "הם חיו באושר ועושר". הבמאי היפני מעולם לא פחד לתת לקהל שלו קרדיט ולאתגר אותם בכל גיל. כך הוא מעולם לא חשש ליצור את הסיפורים שרצה.

הרוח העולה (2013)

מיאזאקי פירסם את המאנגה "הרוח העולה" בין השנים 2009-2010 על חייו של ג'ירו הוריקושי, מי שהיה המהנדס הראשי מאחורי מטוס הזירו ששימש את חיל האוויר היפני במלחמת העולם השנייה. ג'ירו מתנגד למלחמה אך ממשיך לתכנן את יצירת המופת הקטלנית שלו עבור המדינה. כל זאת על רקע יחסיו עם אהובתו נאהוקו הגוססת משחפת.

זהו ללא ספק הסרט הכי אישי, ריאליסטי ושנוי במחלוקת של הבמאי. מצד אחד הוא מהלל מכונת מלחמה ידועה לשמצה, אך לא ממש מדגיש את קורבנותיה. מן הצד השני הוא מבקר את המשטר המיליטריסטי היפני של התקופה, מה שגרם ללא מעט מבני ארצו לכנותו בוגד. אך לדבריו של מיאזאקי הוא בסך הכל רצה לקחת חזרה את מטוס הזירו מהקשריו המלחמתיים ולהחזיר אותו לכלי הטיס המבריק שג'ירו תכנן, הכל מתוך אהבתו לטיסה ומטוסים. אהבה שנולדה מתוך העסק של אביו עמו היו להייאו הצעיר יחסים סבוכים ולעיתים סותרים.