חדשות קולנוע וסרטים

טקס פרסי אופיר 2025: "הים" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר

17/9/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

סרטו של שי כרמלי פולק גרף חמישה פרסים בטקס סוער שהתאפיין בנאומים פוליטיים חריפים ומחאות. אורי ברבש קיבל פרס מפעל חיים ותקף בחריפות את "ממשלת הדמים". השחקן מוחמד גזאווי בן ה-13 קבע תקדים כשחקן הצעיר ביותר שזוכה בפרס השחקן הראשי

טקס פרסי אופיר ה-35 של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה התקיים הערב (שלישי) בסינמה סיטי גלילות ובסיומו היה מנצח ברור אחד - "הים" בבימויו של שי כרמלי פולק, שגרף חמישה פרסים כולל הסרט העלילתי הטוב ביותר ויהיה הנציג שלנו שיתחרה על מקום בטקס האוסקר. הטקס, שנערך בסיומה של שנה נוספת בצל המלחמה ותחת חרם קולנועי בינלאומי, התאפיין במתח פוליטי גבוה ונאומים חריפים שהוקראו מעל הבמה אבל עדיין לקה בתחושת החמצה של המסר המרכזי.

"הים", שמספר על ילד פלסטיני בן 12 שנוסע אל הים בטיול השנתי אבל לא מורשה לעבור את המחסום, הוביל במספר המועמדויות השנה עם 13 מועמדויות וזכה בנוסף לפרס הסרט, בפרסי התסריט, המוזיקה המקורית, השחקן הראשי ושחקן המשנה. השחקן הראשי מוחמד גזאווי בן ה-13, שלוהק ללא ניסיון קודם במשחק, קבע תקדים בתולדות הטקס בהיותו השחקן הצעיר ביותר שזוכה בפרס השחקן הראשי. הזכייה הדומה הקודמת נרשמה ב-1996 כאשר לוסי דובינצ'ק זכתה בפרס השחקנית על "קלרה הקדושה".

הבמאי שי כרמלי פולק, שזכה בפרס התסריט, ניצל את ההזדמנות להביא לקדמת הבמה קול מעזה: "יש לי חבר בעזה שאני מכיר עשרות שנים. אל מול הממשלה שיש לנו עכשיו של דיקטטורה כהניסטית שמפקירה את החטופים ומסיתה נגד המשפחות שלהם, אני והשותפים שלי הבאנו סרט עם אהבה וחמלה שמאפשר לראות כמה אנחנו דומים זה לזה". השחקן ח'ליפה נאטור, שזכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר על "הים", לא הגיע לטקס. גם בשמו כרמלי פולק העביר מסר: ״לח'ליפה היה קשה להגיע לכאן הערב והוא שלח מסר שלא יהיה קל לשמוע - ׳בעקבות הכניסה של הצבא לעזה ורצח העם שקורה ומפחיד אותי מאוד, אני לא מוצא מילים לתאר את גודל הזוועה וכל דבר אחר הופך לשולי עבורי".

(הזוכים מתוך הסרט "הים". צילומים בכתבה: ליאור חורש)

לצד "הים", הפתיע הסרט "נאנדאורי" של אתי ציקו בזכייה בחמישה פרסים: הבימוי , השחקנית הטובה ביותר (נטע ריסקין), האיפור, עיצוב התלבושות והצילום. עם קבלת הפרס קראה ציקו: "כיוצרים אסור לנו להפסיק, אנחנו חייבים להמשיך ולהאמין בכוחה המחבר של האמנות והתרבות". לעומתו הסרט הישראלי המדובר של השנה "כן" של נדב לפיד הסתפק בשני פרסים בלבד לעריכה ולפסקול וכך גם הסרט "כי את מכוערת" שזכה בפרס שחקנית המשנה והליהוק, בעוד אחד הפייבוריטים לזכייה "שפה זרה" יצא מהטקס רק עם פרס העיצוב האמנותי. גן דה לנגה, שזכתה בפרס סרט האנימציה הקצר על "הציפור שרצתה", בחרה להקריא את רשימת החטופים במלואה כנאום הזכייה שלה. הבמאי אורן גרנר, שזכה בפרס הסרט העלילתי הקצר על "התה של דליה מטיל צל על הר פוג'י", הקדיש את הפרס לבמאי יהב וינר שנרצח ב-7 באוקטובר ולשכנו תמיר נמרודי שחטוף בעזה. בפרס הסרט התיעודי זכה "מכתב לדויד" של תום שובל על החטוף דויד קוניו. שרון קוניו, שורדת השבי ואשתו של דויד, מסרה: "מה-7 באוקטובר חיינו הפכו לסרט אימה. הלוואי ויכולתי לבקש מהיוצרים לכתוב סוף אחר. אני מבקשת מכל מי שיושב באולם, אל תפסיקו להשמיע את קולם של החטופים. אני לא מוכנה שסרט האימה שלנו יסתיים בארון קבורה".

פרס מיוחד על הישגים מקצועיים הוענק לשלישיית "מה קשור" בעקבות הצלחת שני סרטי "לשחרר את שולי סאן" שמכרו יחד כ-2.2 מיליון כרטיסים. ציון ברוך עקץ באופן מוצדק: "תודה לחברי האקדמיה על ההכרה. הם הבטיחו שבקרוב גם הם יראו את הסרט". שלום מיכאלשווילי הקדיש את הפרס לגלי וזיו ברמן התאורנים שחטופים בעזה: "זיוי ביקש להיות ניצב בסרט, הוא לא ידע כמה הוא היה איתנו בכל רגע נתון. הפרס הזה מוקדש להם. אנחנו אוהבים ומתגעגעים אליכם מאוד".

הרגע הדרמטי ביותר בטקס הגיע עם נאומו של אורי ברבש שקיבל פרס מפעל חיים. ברבש תקף בחריפות את שר התרבות מיקי זוהר והממשלה: "שר התרבות הכריז כי אנחנו מנותקים מהחברה הישראלית. תרשה לי, אדוני השר, להפנות את כבודו, כמייצג של ממשלת הדמים, לקטע מהקולנוע הישראלי 'המנותק'". ברבש הביא ציטוט מסרטו "מאחורי הסורגים" על מאבק האסירים נגד הנהלת הכלא ב"שיטת הפרד ומשול", וסיים: "חובתנו הקדושה להשיב את כל החטופים לחיק משפחתם ומיד. לסיים את המלחמה הארורה ולהחליף את שלטון 'הפרד ומשול' שהכריז מלחמה על החברה הישראלית". שר התרבות מיקי זוהר הגיב למתקפות נגדו בטקס והשיב: "טקס פרסי אופיר מוכיח שוב ושוב כמה הוא לא רלוונטי ולא באמת מייצג את הציבור הישראלי והתעשייה. כנראה שקשה להם עם רפורמת הקולנוע שהובלתי".

הרוח הפוליטית בצל המלחמה שליוותה את כל הטקס הורגשה משערי הכניסה למתחם סינמה סיטי. כבר על השטיח האדום הורגשה תחושת אי הנוחות של הנוכחים מעצם קיום הטקס, כשאנשים רבים הגיעו עם חולצות "ילד הוא ילד" שקוראות להפסיק את המלחמה. אבל זה לא באמת מספיק, כי הנעדרת הגדולה ביותר בטקס הייתה סיכת החטופים שלעיתים נדמה שאנו עוטים על עצמנו באירועי תרבות כדי להסיר את תחושת המבוכה והבושה מהעובדה שנרמלנו את כך שהם לא פה. כי בעת שהממשלה (ששר התרבות שלה התבטא באופן גלוי כנגד חלק מהמתמודדים הערב) מחליטה להרחיב את הפעולות הצבאיות בעזה, אנו ממשיכים להתעלם ולחגוג את הקולנוע הישראלי. ולא, זה לא משנה כמה הוזכרה בנאומים לאורך הערב הקריאה הכואבת להחזרת החטופים והעובדה שסרט על ילד פלסטיני זכה. עצם הקיום שלו בזמן כזה הוא חלק מהמשך הנרמול של המלחמה הבלתי נגמרת ושל החטופים שעודם סובלים בשבי.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

ליטן לשינר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !