סרט אימה שיצא היום לפני 10 שנים ומתרחש במאה ה-17 על משפחה שמרנית שנתקלת בכוחות הרשע ביער הזניק את הקריירה של הבמאי רוברט אגרס ("נוספרטו") ושל השחקנית אניה טיילור-ג'וי ("גמביט המלכה") ונתן בוסט מחודש לז'אנר האימה הגותית | ספוילרים בכתבה
עם סרטים כמו "המגדלור״, ״מלך הצפון״ ואפילו ״נוספרטו״ שיצא בשנה שעברה, רוברט אגרס נחשב לאחד הבמאים הוויזואליים המוכשרים ביותר שפועלים כיום, ואולי לבמאי האימה הגותית הבולט ביותר בעידן המודרני של הז׳אנר. אך את דרכו הוא החל לפני כעשור עם סרט האימה התקופתי "המכשפה" (The Witch), שכבר אז הוכיח שלא מדובר בעוד יוצר גנרי, אלא ביוצר שמסוגל להחיות את ז׳אנר האימה הגותי והפולק-הורור ולהחזיר אותם למרכז הבמה גם במאה ה-21.
עלילת הסרט מתרחשת בניו אינגלנד של המאה ה-17 ועוקבת אחר משפחה פוריטנית המגורשת מהקהילה שלה ומתיישבת בשולי יער מבודד ומאיים. כאשר בנם התינוק נעלם באורח מסתורי והמשאבים מתחילים להידלדל, האמון בין בני המשפחה מתערער והחשדות מופנים בעיקר כלפי הבת הבכורה תומאסין, בגילומה של אניה טיילור-ג׳וי ("גמביט המלכה") בתפקיד הפריצה שלה, מתוך חשד שהיא עצמה מכשפה. הפחד מפני כישוף והשטן מחלחל אל תוך הבית, והאמונה הדתית הקיצונית של האב והאם מתנגשת עם ספקות, יצרים ותשוקות מודחקות שמניעים בפועל את העלילה ואת המסר המרכזי שמאחוריה.
״המכשפה״ הוא סרט פילוסופי, חכם ושנון, שעוסק בשאלות על מהות ה״טוב״ וה״רע״: מה באמת נחשב חטא, ולמה. כל אחת מהדמויות מגלמת חולשה אנושית אחרת וחטא שונה. האב, בגילומו של ראלף אינסון, חוטא בחטא היוהרה: הוא משוכנע שרק הפרשנות שלו לדת היא האמת המוחלטת וזו גם הסיבה שגורשה משפחתו מלכתחילה. האם, בגילומה של קייט דיקי (״משחקי הכס״), מונעת מקנאה ומכעס, בעיקר כלפי תומאסין. האח הקטן מואשם בחטא התאווה, כשהוא מוצג כבעל משיכה מינית לאחותו.
לבסוף, כל אחת מהדמויות נענשת באופן שמתכתב עם חטאה: האב נרצח בידי השטן עצמו בגופו של התיש, אותו כוח שלא האמין בו בגופה של החיה בה שלט. האם נהרגת מתוך הגנה עצמית בידי הבת שאותה האשימה ותקפה לאורך זמן. האח הקטן נופל קורבן למכשפה, שמנצלת את תשוקתו לאחר שפיתתה אותו בדמות אישה צעירה ויפה.
תומאסין, בניגוד לשאר בני משפחתה, מנסה להישאר "הטובה". היא נזהרת שלא לחטוא, משתדלת שלא למרוד ולא להשיב מלחמה. אך כשהכל סביבה מתפורר והמשפחה נענשת על חטאיה, גם היא נאלצת לשאול מהו חטא אמיתי והאם החופש שלה עצמו נחשב לכזה. כשהיא נותרת לבדה בעולם שאין בו עוד אלוהים או משפחה, דמותה עוברת שינוי עמוק - היא בוחרת ללכת אל הלא נודע, אל החופש, גם אם המשמעות היא להצטרף לכוחות שנחשבו "שטניים".
סצנת הסיום, שבה תומאסין מרחפת עם המכשפות, היא רגע אפל ומדהים שסוגר את הסיפור באופן מושלם. לראשונה היא חופשייה באמת ומרגישה תחושת שייכות, גם אם המחיר הוא ויתור על כל מה שחונכה להאמין בו ולמעשה הופכת לאותו "איום" שמשפחתה ראתה בה לאורך כל הסרט.
הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס בשנת 2015 ונרכש על ידי אולפני A24 להפצה רחבה בשנה שלאחר מכן. מעבר להצלחתו של אגרס, ״המכשפה״ תרם גם לביסוסו של A24 כאחד האולפנים האיכותיים והמשפיעים של העשור האחרון. מבחינת תרומתו לז׳אנר האימה, אין ספק שהוא מהסרטים המרכזיים והמשמעותיים בגל האימה הגותית המודרנית, ז׳אנר שלא תמיד זוכה לבמה רחבה. רבות בזכות יכולתו של אגרס לשחזר תקופה היסטורית בדקדקנות ולשלב בה מיתולוגיה ואימה באופן טבעי, לצד הצילום המהפנט של ג׳ארין בלאשקי ששב לשתף איתו פעולה גם בסרטיו הבאים. במהלך השנה צפוי לצאת סרטו הבא של אגרס "איש הזאב", שכמו יצירותיו הקודמות צפוי להיות אפל ומסוגנן, וככל הנראה לשוב אל האסתטיקה הגותית שאפיינה את "המכשפה״ ו"נוספרטו".