חדשות קולנוע וסרטים

לכבוד "אנקת גבהים": חמישה עיבודים מופרעים לספרות קלאסית

18/2/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

אמרלד פנל ("צעירה מבטיחה", "סולטברן") אינה יוצרת הקולנוע הראשונה שמעבדת יצירת ספרות קלאסית לכדי סרט שונה לחלוטין. עיבוד טוב מספרות לקולנוע דורש שינויים כדי להתאים את הפורמט, ולא חסרים מקרים של שינויים דרסטיים בתהליך העיבוד מהרומן למסך הקולנוע – החל מפרודיות מופרעות ועד למחוות יצירתיות שלא נצמדות לטקסט שהביא להן השראה

פרנקנשטיין הצעיר (1974)

הקומדיה הנצחית של מל ברוקס ("אוכפים לוהטים", "שיגעון בחלל") לוקחת את הרומן הגותי המצמרר של מרי שלי ומעניקה לו חיים חדשים כקומדיה מופרעת. הסרט ממשיך את מורשתו של ויקטור פרנקנשטיין שני דורות קדימה. גיבור הסרט הוא פרדריק (ג'ין ויילדר, "ווילי וונקה ומפעל השוקולד"), נכדו של המדען המפורסם, ששב לטרנסילבניה כדי להמשיך את ניסויי סבו. המשך העלילה לא יפתיע צופים המכירים את סרטיו של מל ברוקס, כאשר הסרט מכיל אינספור בדיחות בתדירות גבוהה.

היופי הגדול ביותר של "פרנקנשטיין הצעיר" הוא עמידתו במבחן הזמן. למעלה מחמישים שנה עברו מאז עלייתו לאקרנים, אך למרות גילו וכמות נכבדה של בדיחות המבוססות על תרבות שנות השבעים – הסרט עדיין מצליח לדבר אל דורות רבים. ההומור שבבסיס הסרט והעניין התמידי בסיפורו של פרנקנשטיין תמיד ידברו אל צופים רבים. לא סתם הסרט מוקרן כמעט מדי שנה בבתי קולנוע ובסינמטקים לקראת ליל כל הקדושים.

נוספרטו | Nosferatu: A Symphony of Horror (1922)

לא חסרים עיבודים ל"דרקולה", רומן האימה הקלאסי של ברם סטוקר, שרבים מהם לקחו את הסיפור לכיוונים שונים לחלוטין. בין אם מדובר בארוטיקה של עיבודו של פרנסיס פורד קופולה בשנות התשעים או בסרט המפלצות הקלאסי משנות השלושים – קולנוענים תמיד מצאו, וככל הנראה ימשיכו למצוא, דרכים מגוונות לספר מחדש את אותו הסיפור. אך דווקא יצירתו האילמת של פרידריך וילהלם מורנאו בולטת במיוחד במבחן הזמן. ניתן להצביע על מאפיינים רבים: עצם היותו עיבוד לא רשמי ואף לא מאושר של הספר, ביצועו האייקוני של מקס שרק בתפקיד הרוזן אורלוק (שמו של דרקולה בסרט), היכולת להביע את הסרט במנעדים רגשיים אינסופיים דרך פסי קול שונים או השתייכותו לזרם הקולנועי של האקספרסיוניזם הגרמני.

דווקא המאפיין האחרון מצדיק העמקה, משום שמדובר בזרם בעל חיי מדף קצרים, שנקטע עם עליית המשטר הנאצי בגרמניה. אותו הסגנון מעניק לסרט את הצילומים המעוותים המנוגדים למציאותיות או את השימוש בצללי הרוזן אורלוק שמצליחים ליצור חוסר נוחות גם היום, יותר ממאה שנים לאחר יציאת הסרט. כיום, לאחר שפג תוקפן של זכויות היוצרים של הסרט, ניתן לצפות בו ביוטיוב ולהתפעל מהטכניקות הקולנועיות שהצליחו ליישם לפני כל כך הרבה שנים.

המשרתת The Handmaiden | (2016)

גם לפני "אין ברירה אחרת", הבמאי הקוריאני פארק צ'אן-ווק עיבד לא אחת יצירה ספרותית בתוך סרטיו. בין אם מדובר ב"צמא" משנת 2009 שעיבד רומן של אמיל זולא, או ב"שבעה צעדים" שעיבד מנגה לקולנוע לייב אקשן – פארק לא היסס לפנות לסיפורים קיימים, אך תמיד הרבה להתאים אותם לסגנונו. אולי הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא סרטו "המשרתת", שעיבד את הרומן "Fingersmith" מאת שרה ווטרס, תוך כדי העברת סביבת ההתרחשות מבריטניה הוויקטוריאנית לקוריאה שתחת כיבוש יפני בשנות השלושים של המאה העשרים. עלילת הסרט עוקבת אחרי משרתת קוריאנית הנשלחת לעבוד תחת אצילה יפנית, במטרה לגנוב את הונה עבור רוזן מפוקפק, אך הסיפור מסתבך כאשר אותה משרתת מתאהבת קשות באצילה.

שינוי התקופה ומיקום הסיפור משפיעים למשל על הדינמיקה בין המעמד האצילי למשרתות, שהופכת משמעותית יותר בעקבות הבדלים אתניים. כתוצאה מכך הקונפליקטים מקבלים משמעות פוליטית, כאשר שתי האוהבות נמצאות תחת בעיה כפולה – גם של הפטריארכיה שרוצה למנוע מהן לממש את אהבתן וגם של המציאות שאינה יכולה לאפשר לאהבה להתרחש בין כובשת לנכבשת. מעל הכול, גם עם ההקשרים העלילתיים החדשים, "המשרתת" נשאר מותחן סוחף, יפהפה ויזואלית ומבריק.

גיירמו דל טורו מציג: פינוקיו (2022)

בשנת 2022 יצאו שלושה עיבודים חדשים לספר "הרפתקאותיו של פינוקיו" מאת קרלו קולודי, כולל גרסת לייב אקשן נשכחת שביים רוברט זמקיס. אך רק אחת באמת מצדיקה את קיומה, והיא זו של גיירמו דל טורו ("המבוך של פאן", "צורת המים"). עיבוד זה נכתב על ידו יחד עם פטריק מק'הייל ("הגן המסתורי"), וברוח דומה ל"המשרתת", העיבוד משנה את תקופת הסיפור לאיטליה תחת המשטר הפשיסטי של מוסוליני. נוסף על כך, הוא מעמיק את סיפורו של ג'פטו, עם תוספת של סצנת פתיחה ממושכת על עברו שהופכת את יצירתו של פינוקיו למסע מרגש שעשוי להוריד דמעות גם מצופים ציניים.

עצם המעבר של הסיפור לתקופה של שלטון אוטוריטרי ואכזרי מעצים את המסר העיקרי של הסיפור על אי-ציות כמרכיב מהותי של אנושיות. פינוקיו מוצא את עצמו מתנגד לא רק לרצונותיו של אביו ויוצרו, אלא גם למשטר הפשיסטי עצמו. כסרט, עיבודו של דל טורו רק הופך רלוונטי ונועז יותר עם השנים מאז יציאתו, לאור התעצמות של משטרי ימין פופוליסטיים ברחבי העולם.

הגן המסתורי | Over the Garden Wall (2014)

אותו פטריק מק'הייל שהוזכר ב"פינוקיו" יצר את המיני-סדרה הנפלאה הזאת, ששודרה בשנת 2014 בערוץ האמריקאי קרטון נטוורק, בערוץ הילדים ב־2017 ובחודש האחרון הפכה לזמינה בארץ בשירות .HBO Max לכאורה, "הגן המסתורי" אינו נראה כעיבוד לספרות, וברמה הרשמית לא נמצא קרדיט לסופר – אך קשה להתעלם מהדמיון ל"התופת", החלק הראשון של "הקומדיה האלוהית" מאת דנטה. המיני-סדרה, שאורכה בשלמותה הוא פחות משעתיים, מחולקת לעשרה פרקים, בהתאם לעשרת המעגלים של הגיהנום. גיבור הסדרה, ווירט (מדובב על ידי אלייז'ה ווד, טרילוגיית "שר הטבעות"), מתחיל את דרכו ביער שאינו יודע כיצד הגיע אליו, ממש כמו דנטה בפואמה. קו דמיון נוסף ומשמעותי בהשוואה הוא השטן, שבמיני-סדרה לובש צורה של מפלצת. בשני הסיפורים הגיבורים נפגשים עם השטן במעגל/פרק העשירי בתוך סביבה קפואה וחסרת תקווה.

אך גם מעבר להשראה הברורה מדנטה, "הגן המסתורי" מציע חוויית צפייה יחידה במינה. הסמלים הנוצריים מקבלים משמעות חדשה הפונה לקהל רחב יותר – הן מבחינת הסרת ההקשר הדתי והן מבחינת התאמה לקהל גילאים רחב יותר. כל זה נעשה מבלי להתפשר בשום צורה על עומק הסיפור ועל היותו אפל וקסום. כתיבתו של פטריק מק'הייל מבריקה ופיוטית עם דמויות ראשיות עגולות וסיפורים סוחפים. "הגן המסתורי" מצטיין גם בהיבטים נוספים כמו הדיבוב, שמונה שחקנים נפלאים נוספים כמו טים קארי ("מופע הקולנוע של רוקי") וכריסטופר לויד ("בחזרה לעתיד"), אנימציה מהממת ושפע של קטעים מוזיקליים שייתקעו לכם בראש. עכשיו כשהמיני-סדרה זמינה בארץ, הצפייה בה מומלצת בחום.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

יותם דוברין - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !