חדשות קולנוע וסרטים

Seret לסופ"ש: "חיים ללא כיסוי", "פרא", "לעזוב יום אחד" ועוד

1/5/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

עורך מדור הביקורות יאיר הוכנר עם 5 המלצות צפייה לסוף השבוע: סרטו של תום שובל בכיכובה של דאנה איבגי, סרט המתח בנטפליקס בכיכובה של שרליז ת'רון, המיוזיקל הצרפתי שפתח את פסטיבל קאן והסדרות "רוסטר" ו"הקאמבק"

חיים ללא כיסוי (בבתי הקולנוע)

מיועד: לאוהבי הסרטים "עירום" של מייק לי ו"אור" של קרן ידעיה.

בראשית שנות האלפיים, החל תור הזהב של הקולנוע הישראלי עם “חתונה מאוחרת” ואיתו היה גל של סרטים ישראלים איכותיים שכל אחד מהם הביא מאות אלפי צופים לאולמות. “חיים ללא כיסוי”, סרטו החדש והמעולה של תום שובל, היה יכול להיות להיט שובר קופות בתקופה ההיא שנמשכה בערך עשור. תקופה שבה הקהל הישראלי עדיין היה אינטלקטואל ופתוח לקולנוע ישראלי בועט ואחר.

שובל, אחד הקולנוענים הישראלים החשובים ביותר הפועלים כרגע בישראל, מציב מול הקהל דמות קורעת לב, שבמציאות מרביתכם תעברו מדרכה כדי לא לעבור לידה, הומלסית עם מחלת נפש. "חיים ללא כיסוי" בכיכובה של דאנה איבגי שמספקת כאן שיא נוסף בפילמוגרפיה המופתית שלה. הוא אוטוסטרדה חסרת מעצורים שתחדור לכם לתוך הלב ותדרוס אותו כמו רכבת שאיבדה את הבלמים. הסרט הזכיר לי שתי יצירות מופת: "עירום" של מייק לי (1993) ו"אור", סרטה של קרן ידעיה שזכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל קאן 2004, בכיכובן של רונית אלקבץ ז"ל ודאנה איבגי. שתי יצירות קולנועיות על צעירים הנמצאים במעגל נוראי נטול עתיד או תקווה. אם לא עברתם את תהליך הטמטמת שממנה סובלת החברה הישראלית, "חיים ללא כיסוי" הוא סרט שאתם חייבים, אבל חייבים לראות.

לעזוב יום אחד (בבתי הקולנוע)

מיועד: לאוהבי מיוזיקלס וקולנוע צרפתי.

"לעזוב יום אחד" ((Quitter un jour), סרט הביכורים המתוק של הבמאית אמלי בונן, פתח את פסטיבל קאן 2025 ואפשר להבין בהחלט למה. הוא שילוב של נושאים שהקהל הצרפתי (וגם הישראלי) אוהב במיוחד: אוכל, חזרה אל השורשים, שלישייה רומנטית ועל הדרך יש גם המון שירים צרפתיים שעושים לקהל נעים בגב. יותר מכל הוא מזכיר מאוד שני סרטים צרפתיים שהפכו לאירועים קולנועיים שהם חובה לכל מי שאוהב מיוזיקלס צרפתיים. הראשון הוא "החיים הם שיר", סרטו של אלן רנה והשני הוא "שירי אהבה" של כריסטוף אונורה.

ססיל, כבת ארבעים, עומדת סוף סוף להגשים חלום ולפתוח ביחד עם בן זוגה מסעדת יוקרה בפריז, כשהיא מתבשרת שאביה עבר התקף לב. אין לה ברירה אלא לשוב לכפר הולדתה בצפון-מזרח צרפת, מרחק שנות אור מן החיים שלה בעיר הגדולה. בכפר היא פוגשת את הבחור שחיבבה בתיכון. מוצפת בזיכרונות שהשאירה מאחור, לפתע היא כבר לא בטוחה מה היא באמת רוצה. הסרט הקטן הזה מצליח לאזן בין צחוק ודמע. הוא לא מחדש קולנועית ולעיתים קצת צפוי אבל השירים והרגעים המרגשים שבו ילוו אתכם תקופה.

פרא (נטפליקס)

מיועד: לחובבי סרטי הישרדות בטבע.

שרליז ת'רון, זוכת פרס האוסקר על הסרט "מונסטר" (2004) ומועמדת פעמיים על "ארץ קרה" (2006) ו"פצצה" (2020), הפכה עם השנים משחקנית דרמטית מוערכת לכוכבת סרטי פעולה, עם סרטי "מהיר ועצבני", שני סרטי "משמר האלמוות" וכמובן "פצצה אטומית" ו"מקס הזועם: כביש הזעם". לכן לא מפתיע למצוא אותה בסרט "פרא" (APEX) בנטפליקס בתפקיד שבו היא נדרשת להציג את כישוריה הפיזיים כמטפסת הרים מיומנת.

סשה איבדה את בן זוגה בתאונה טרגית. עכשיו היא מגיעה לאוסטרליה כדי להתבודד בטבע הפראי שבו הוא גדל. מלבד כוחות הטבע הפראיים, היא מוצאת את עצמה נרדפת בלב אזור פראי ומרוחק על ידי פסיכופת מקומי בגילומו המטריד של טארון אגרטון. ת'רון מאופקת ומינימלית בתפקיד הראשי, מה שהופך את הופעתה בסרט לאמינה. הבמאי האיסלנדי בלתזר קורמאקור, הידוע בבימוי סרטים המתרחשים בטבע הפראי ("אוורסט"), עושה שימוש מינימלי באפקטים ממוחשבים ושם דגש על לוקיישנים אמיתיים שמעצימים את תחושת הסכנה. גם אם הסרט לא מחדש דבר, מדובר במותחן הישרדות מהודק ואפקטיבי להפליא. החיסרון היחיד הוא שחבל שאי אפשר ליהנות מעוצמתו של הטבע על המסך הגדול כמו שבאמת צריך.

רוסטר (HBO Max)

מיועד: לחובבי סיטקומים בעלי לב גדול.

סיטקום שמפגיש שני ענקי טלוויזיה: השחקן סטיב קארל ("המשרד", "חדשות הבוקר") והיוצר ביל לורנס ( "טד לאסו", "סקראבס" ו"שרינקינג"). הסדרה עוקבת אחר גרג רוסו (סטיב קארל), סופר מצליח של סדרת ספרי פאלפ פיקשן זולים העוסקים בדמותו של בלש קשוח ושרמנטי בשם "רוסטר". בניגוד לדמות הספרותית שיצר, גרג עצמו הוא גבר מופנם ולא ממש מוצלח מבחינה חברתית. כאשר בתו חווה משבר אישי. גרג מחליט להגיע לקולג' היוקרתי בניו אינגלנד שבו היא מלמדת ומנסה לעזור לה, לעתים נגד רצונה. מה שהיה צריך להיות ביקור קצר הופך לקבוע, כאשר הוא מקבל הצעת עבודה מפתה להפוך למרצה בקולג'.

הסדרה בוחנת ברגישות ובהומור את הקשר בין אב לבתו, את הפער בין מי שאנחנו לבין מי שהיינו רוצים להיות ואת הניסיון למצוא משמעות חדשה באמצע החיים. סטיב קארל מעולה בתפקיד גרג רוסו. אבל דווקא השחקניות דניאל דדוויילר, צ'רלי קלייב ולורן טסאי ואנני מומלו גונבות את ההצגה וגם את נקודות השיא הרגשיות של הסדרה. התוצאה מקסימה, מצחיקה ולעיתים אפילו מצליחה לרגש. חיוך בסוף כל פרק מובטח.

הקאמבק (HBO Max)

מיועד: למעריצי ליסה קודרו וסדרות על הוליווד.

העונה הראשונה של "הקאמבק" עלתה לשידור ב-5 ביוני 2005 ב-HBO ועל אף שזכתה למעמד של קאלט בזכות ההומור הקאמפי שלה, היא בוטלה לאחר עונה אחת. לאחר 9 שנים, ב-2014 , צצה לה עונה שנייה ועכשיו ליסה קודרו חוזרת בפעם השלישית, אחרי 12 שנים, לגלם את דמותה האייקונית של ואלרי צ'ריש, שחקנית סיטקומים נשכחת עם כמעט אפס מודעות עצמית, שמנסה לחזור אל הכותרות.

בעונה הנוכחית ואלרי מוצאת את עצמה מנסה לנווט את עצמה בהוליווד של שנת 2026 – עולם שבו טיקטוק ובינה מלאכותית מכתיבים את הכללים. אחרי ניסיון לא מוצלח לכבוש את ברודוויי ופודקאסט שלא ממש ממריא, ואלרי מקבלת הצעה מפתיעה מאולפן סטרימינג, לככב בסיטקום הראשון שנכתב כולו על ידי AI. הסיטקום המוקומנטרי החד הזה הוא סאטירה נוקבת על הוליווד של ימינו ומתאר באופן קודר מה יקרה כאשר האולפנים ישימו את מבטחם בתוכנה נטולת כל כישרון אנושי. קודרו מוכיחה עד כמה היא שחקנית מבריקה, ומצליחה לרגש ולעורר הזדהות כדמות פגומה העסוקה אך ורק בעצמה עד שהיא נתקלת במציאות העכשווית של הוליווד. למעריצי אנדרו סקוט, הוא מתארח בתפקיד משנה כמנהל האולפן הנכלולי. לקודרו באמת מגיעים כל הפרסים האפשריים על התפקיד המעולה הזה.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור Seret לסופ"ש

יאיר הוכנר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי