המנדלוריאן: ביקורת עונה שלישית

בתחילת דרכה "המנדלוריאן" הייתה ספר הדרכה ל"איך מספרים סיפור חדש בתוך יקום ועושים את זה נכון". כשהיה כבר נדמה שאין ל"לוקאס פילם" ודיסני על מה להישען חוץ משושלת משפחת סקייווקר, הגיעו ג'ון פאברו ודייב פילוני עם רעיון חדש. מנדו היה טרי־טרי עם ריח של חדש מהניילונים, קאובוי גלקטי מסתורי ומסקרן, ולצידו אחד היצורים החמודים ביותר מגזע לא ידוע, שהמעריצים כינו בחדווה "בייבי יודה". "המנדלוריאן" הייתה ה"צ'ארלי וחצי" של ג'ון פאברו. אך במקום לרמות אנשים ולשרוק לבחורות, הצמד האינטר־גלקטי נסחף להרפתקאות ברחבי הגלקסיה.

לעומת הפתיחה המוצלחת, העונה השלישית של "המנדלוריאן" היא פשוט "מארווליזציה" אחת גדולה. המטרה היא אחת ויחידה: להפוך את היקום של "מלחמת הכוכבים" למפלצת סבוכה ומפותלת, עמוסה ברפרנסים, דמויות והופעות אורח מביכות ומיותרות כמו הזמרת ליזו, ג'ק בלאק וכריסטופר לויד.

"המנדלוריאן" גרסה 3 מתמקדת בחזרתו בתשובה של דין דג'ארין (פדרו פסקל), סיפורים של דמויות מיותרות, עוד מנדלוריאנים, נבל אחד ויש מצב שבעוד משהו, אבל מי זוכר. הבנתם את התמונה – העונה הזו חסרת מיקוד ומאופיינת בחוסר אחידות. הסיפור, או ה'אין סיפור', מסורבל ומפוזר, ודין וגרוגו, שתי הדמויות המרתקות והמעניינות בכל הבלילה הזו, נדחקו הצידה. אבל בעוד דג'ארין שימש כדמות משנה בסיפור, גרוגו נדחק מעבר לשוליים של הפריים כמו אביזר תפאורה. הוא אמנם מנופף מדי פעם ומשחק עם ה"כוח", אך לרוב סתם ממלמל בקולות תינוקיים.

בעונה זו "המנדלוריאן" הוא עוד שם תואר שאפשר לחבר לכל דמות אחרת בסדרה. מי יהיה המנדלוריאן של העונה הנוכחית? גרוגו המתלמד? או אולי בו קטאן קריז, שתפסה את מרב תשומת הלב. הפיזור העלילתי בין הפרקים מאכזב עד כדי חוסר רצון לצפות בכלל בפרק הבא. הזלזול המכעיס שנעשה כאן גם בקשר לנבל המרכזי הוא משהו שלא כדאי ללמד בבתי ספר לטלוויזיה: להכניס אנטגוניסט ראשי בחטף לשני הפרקים האחרונים זה פשע כלפי האנושות ובפרט כלפי המעריצים של "מלחמת הכוכבים". עד לפרקי הסיום התבססה הסדרה על אירועים רנדומליים לחלוטין, ללא איום מרכזי, ועכשיו נזכרתם להכניס אותו? ברצינות? ועוד לא הזכרנו את הסיום "א־לה דיסני" הילדותי והמטופש. האחראית הישירה לכישלון הזה היא אך ורק חברת דיסני. החברה מתנהלת כדיקטטורה ומכתיבה ליוצרים הנחיות ברורות כשרק כסף גדול נמצא מול עיניה. כמות על פני איכות. וכמו שרפה בשדה קוצים, הרעה החולה של קשירת עלילות של שתיים, שלוש ואפילו ארבע סדרות זו בזו הגיעה גם ל"מלחמת הכוכבים". צופים רבים לא הצליחו להבין איך גרוגו מצא את דרכו חזרה לחיקו של דג'ארין. כמות הרפרנסים לסדרות אחרות של "מלחמת הכוכבים" בעונה הנוכחית הייתה קשה מנשוא, ומי שלא היה בקי בחומר ולא עשה שיעורי בית לא הצליח לקשור בין כמויות האירועים והדמויות. העונה נשתלו זרעים והקרקע רופדה לכבודה של אסוקה ועוד סדרות שקתלין קנדי מתכוונת להמטיר על המנויים של דיסני+.

במצב הקיים נראה שהיקום האינסופי של "מלחמת הכוכבים" הולך לאיבוד במרחב הטלוויזיוני ובקרוב גם במרחב הקולנועי. דמויות באות, הולכות, חוזרות ושוב הולכות, הסיפורים סבירים במקרה הטוב, ובמקרה הרע – סתם לא מעניינים. קתלין קנדי ממשיכה להישען על כל מה שמוכר ומאוס, כמו לוק סקייווקר, שאמנם הדהים בכניסה שלו בסוף העונה השנייה, אך במבט לאחור היא לא הייתה יותר מגימיק המצביע על חוסר האמון של היוצרים בעצמם וביצירה שלהם. גם נוכחותו של גרוגו המיותר – אין דרך אחרת לתאר אותו כרגע – מסיחה את הדעת מהבעיה העיקרית של "מלחמת הכוכבים", מארוול ודיסני בכלל, שהיא חוסר כיוון או מצפן שמורה על הדרך.

לעת עתה לא נראה שיש למישהו בקומות הגבוהות של דיסני אומץ לספר סיפור עם דמויות חדשות ולא מוכרות. אפילו "אנדור" הבינונית, שאמנם לקחה פנייה חדה מעלילות הג'דיי והלייטסייברים אך עשתה זאת בפיהוק אחד ארוך, הצליחה בכל זאת לספר סיפור שונה עם דמויות מעניינות יותר. גם פרק סיום העונה של "המנדלוריאן" לא מצליח לפצות על הרגעים המיותרים של העונה הזו, כשבסופו מצטיירת תמונת מראה של מה שקורה בדיסני עכשיו: הכל מתקתק, חמוד, מצחיק ומשעמם.

הסדרה "המנדלוריאן" משודרת בדיסני+. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן