Seret.co.il - חדשות טלוויזיה :: הפחד מהמתים המהלכים

אם בהתחלה רבים פטרו את "המתים המהלכים" כסדרת אימה דרג ב', כיום כבר קשה להתעלם ממנה. מה שהתחיל כסדרה לא עקבית ומלאה בדמויות חד-מימדיות, התפתח לעולם מלא בשאלות קיומיות של הישרדות ומוסר. אותם מבקרים ששחטו את הסדרה בתחילתה, מהללים ומשבחים עם סיום העונה החמישית את הכיוון אליו הולכת הסדרה – הכתיבה החזקה, הדמויות המפותחות וקווי העלילה המרעננים בנוף הטלויזיוני. אולי בגלל זה קשה לי למחוק מלוח השידורים שלי את "הפחד מהמתים המהלכים" במהירות שהייתי רוצה.

הסדרה מציבה בחזית את השאלה שהמעריצים של "המתים המהלכים" כל כך רצו תשובה לה אי אז בתחילת הדרך: איך הכל התחיל? הסדרה נפתחת עם הדמות של ניק (פרנק דיליין, הלא כל כך מוצלח מבחינה ליהוקית), מסומם וזרוק במאורת סמים טיפוסית אי שם בשולי לוס אנג'לס. מה שניק לא יודע, זה מה שאנחנו הצופים כבר יודעים ומשתוקקים לראות - העולם אליו מתעורר ניק הולך להשתנות לחלוטין. במה שאפשר לתאר כסצינת אימה טיפוסית, אנו מתלווים לניק במציאת הרמזים; הדם, הבלאגן בחדרים, כשכל זה מגיע לשיא כאשר הוא מוצא את בת-זוגו על הרצפה מלאה בדם.

[*]

אחרי עשיית וי על הצ'ק ליסט של קלישאות (ביניהן הליכה זהירה וקריאה דואגת לכיוון הקורבן) מגיע הטוויסט: חברתו לא חסרת אונים, אלא שוכבת על הרצפה וניזונה מבשר אדם. הבעיה היא שאף צופה לא מופתע כי נותנים לנו בדיוק את מה שציפינו לו. בעוד "המתים המהלכים" נפתחה בשוטר, מסורק ומסודר, בעל חזות נורמטיבית, אשר יורה ללא היסוס בילדה קטנה ובכך ערערה את כל הציפיות שלנו, "הפחד מהמתים המהלכים" החליטה להיכנע בדיוק למה שדרשנו. נראה שפה קבור הכלב.

מסצינת הפתיחה הסדרה מבססת במשך כמעט שעה ארוכה את הדמויות, שמוצגות דרך נקודת מבטו של ניק: מדיסון (קים דיקנס) וטראוויס (קליף קורטיס), הם זוג הורים משכיל. מדיסון היא ניסיון להציג אישה חזקה מפרק הפתיחה, ואולי בכך לפצות על 3 עונות של לורי בסדרה המקורית, ובאמת עד כה היא התוצר המעניין ביותר של הסדרה. טראוויס מתמודד עם כל קלישאה אפשרית שאב חורג יכול להתמודד איתה. את אחותו של ניק, אלישיה (אלישיה דבנם-קארי), אפשר מבחינתי כבר להרוג. כל מה שהיא מוסיפה בינתיים לסדרה זו צדקנות בלתי מבוססת ובן-זוג לא מעניין, שאת גורלו נצטרך לגלות בהמשך.

שאר דמויות המשנה עוד פחות מעניינות מאלה. זה אפילו לא שהן גרועות, הן פשוט בינוניות. במקום לחוות דרמה סביב משבר חדש לדמויות, נתח לא מבוטל מהפרק מבסס דרמות משפחתיות לא טובות, שנראו באלף סדרות קודם לכן. אם הדרמה הייתה עשויה נכון, בשמחה הייתי מוותר על רגעי האימה והאקשן, אבל נראה שלא בורכנו לא בזה ולא בזה, וכאן הבעייתיות של הפיילוט. האירועים הבודדים שכן קורים, לרוב מתרחשים סביב הדמויות ולא לדמויות עצמן. בכך אנו מנותקים רגשית מהמתח של הסיטואציה ובו-זמנית תוהים מתי האירועים שקורים לדמויות יציתו את הסיפור, ולא יהיו גורם פסיבי בתוכו.

הסדרה תמיד מרגישה "כמעט" שם, ובעיקר מאוימת מהצלחת סדרת האב. בזמן שהיוצרים היו עסוקים בלתת למעריצים בדיוק את מה שביקשו, הם שכחו שהסדרות הטובות ביותר סיפקו לקהל שלהן מה שלא ידעו שהם רוצים בכלל. יש נקודות אור, שכולי תקווה שיפותחו בהמשך. מדובר כאן באוסף של דמויות בורגניות, בעלות השכלה ובסיטואציה עירונית, בניגוד לקבוצה הפרברית שהכרנו בתחילת "המתים המהלכים". הפוטנציאל נמצא בפיתוח גיבורים שהישרדותם הוא לא בכוח אש שלהם וביסוס הסדרה סביב ניסיון אקטיבי במציאת מרפה לוירוס. נותר רק לקוות, שההמשך יראה יותר עיסוק בנקודות אלו ופחות ייראה כגרסת אימה מעודכנת ל"אחים ואחיות".