החמישייה: ביקורת סדרה

בצהרי יום רגיל למדי, בעיירה קטנה, חמישה ילדים יוצאים להסתובב ביער. האח הקטן של אחד מהם, ג'סי, נשלח הביתה על ידי שאר הילדים. הוא הולך משם בבכי ומאז נעלמים עקבותיו, ולא ברור לאיש מה עלה בגורלו. 20 שנה אחרי המקרה, ה -DNA של ג'סי מופיע בזירת רצח של נערת ליווי, מה שמעורר מחדש את סיפור היעלמותו, הכאב והאשמה.

ארבעת הילדים האחרים, ביניהם אחיו הגדול של ג'סי - מארק, מעולם לא באמת התגברו על ההיעלמות של ג'סי. הם אומנם פיתחו קריירות כעורך דין, רופאה, שוטר, ועובד סוציאלי אבל המקרה ריחף מעל ראשם כל חייהם. מארק, אחיו הבכור, אכול האשמה מתחיל כל יום בריצה באותו יער בדיוק, משחזר במוחו את רגעיו האחרונים עם אחיו. לנוכח העדות החדשה, הארבעה מתאחדים שוב ועובדים יחד, כל אחד בכיוון שלו למצוא תשובות לשאלת היעלמותו של ג'סי.

[*]

זוהי מסגרת הסיפור של המיני-סדרה החדשה של אמן ספרות המתח הרלן קובן "החמישייה". הסדרה מתארת את הארבעה, את חייהם, עבודתם ומשפחתם. הסיפור שצף על פני השטח מוציא המון שלדים מתוך הארון, עם מגירות בתוך מגירות. אנחנו יוצאים למסע מפותל כל כך, המוביל לעוד מיני סיפורים ואירועים קשים אחרים. באף רגע מהסדרה, כצופה אין לך באמת מושג מה לעזאזל קורה כאן, ולאן השביל מוביל, לרגעים אפילו נשכחת הסיבה שלשמה התכנסנו.

זה חלק מהכיף של העלילות של קובן - שזירה של כמה וכמה סיפורים יחדיו המצטלבים בסצנות ספורות, ומובילים כל רגע את הצופה למסקנה אחרת. מיותר לציין שכל אחד מהסיפורים היה יכול להיות סדרה או ספר בפני עצמו, לכן כאשר אחד מסתיים, והשני מתחיל אנחנו לא מרגישים מרומים פשוט עוד יותר סקרנים להבין ולקבל תשובות לשאלה שהתחילה הכל: "איפה ג'סי?". הדמויות על המסך שונות כל כך אחת מהשנייה, מה שמאפשר להציג ממש ארבעה קווי עלילה שונים, הקורים במקביל. כל זה יחד עם פלאשבקים מהעבר של כל אחת מהדמויות, בהם אנחנו מקבלים רמזים שמעלים שאלות נוספות.

למרות שאחת הדמויות היא שוטר, מעט מאוד ממה שקורה במהלך הסדרה מתרחש במסגרת ממסדית, והדמויות עצמן יוצאות מגדרן כדי להביא את הסיפור בעצמן לכדי סגירת מעגל. זה יוצר אפקט נוסף, שבו מצד אחד אנחנו מבינים את הצורך שלהם להגיע לתשובות, אך מצד שני כל עניין לקיחת החוק לידיים הוא בעייתי באופן בו אנו מאפיינים את תחושותינו בנוגע לדמויות. זה גם הופך את ההתרחשויות על פני השטח, כשייכים לדמויות המפתח בלבד, ולא לאף אחד אחר. אנחנו לא רואים כיצד הסביבה מבינה את מה שקורה, ואנחנו שותפים לסוד, בסוג של עולם משלהם בו זר לא יבין.

אם אתם אוהבים סדרות הרפתקאות ומתח, זו סדרה מצוינת לצפות בה. כל כך מצוינת שתצטערו שהיא הסתיימה. חשוב לציין, שלמרות שהעלילה טובה מאוד, וגם המשחק, כצופים קשה לנו באמת להזדהות עם האשמה, או עם רגש האובדן של המשפחה. הסדרה הזו לוקחת אותנו למסע מותח ומרתק, אבל קצת מפקירה את האלמנט הרגשי, בבניית הדמויות. אנחנו מבינים את התחושות, אך לא חשים אותן. האם של מארק וג'סי נותנת הופעה נוגעת ללב מפעם לפעם. מעבר לכך, קשה כצופה להיות מעורב רגשית, וזה קצת חבל.