ביקורות / תגובות / המלצות לסרט ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½

מעורר זיכרונות. מחזיר אותי לימי הילדות והנעורים, עם סצינות כאלו ואחרות שחלקן משעשעות ומצחיקות,למרות שבבסיס מדובר על סיפור עצוב. העלילה מתמקדת בדביר בן ה-12 באמצע שנות השבעים,שגדל בקיבוץ ללא אבא ועם אמא שיש לה רקע של מחלת נפש. ההתדרדרות של אימו מתחילה עם עזיבת אהובה שמגיע משוויץ להתארח בקיבוץ. דביר שהוא ילד חכם ורגיש,עושה כל שביכולתו להציל את אימו ,לפני שיהיה מאוחר מידי, אבל לא הכל תלוי בו.בסוף הוא ניצב בפני דילמה קשה. יש פה גם ביקורת על הקיבוץ,העקרונות הנוקשים שלו והזנחת הפרט על חשבון הכלל. סרט טוב ,שאומנם יש בו פגמים כאלו ואחרים אבל שווה צפייה. ציון 7.5.

כן דרור שאול, כולם כל כך רעים - שטן! או שהסרט שלך בשחור לבן?

כמו שאומרים זר לא יבין זאת.. הזדהיתי עד כאב. התקופה יותר מתאימה לשנות השישים, הסרט מטלטל , משחק רגיש של הילד

סרט הזויי ותאמת גם קצת מעצבן אבל בסה"כ סרט נחמד (היו צריכים לוותר על כמה דברים)

המון כוונות טובות שלא הבשילו לתוצאה ראויה. כמעט התרגשתי, כמעט נהניתי. לדעתי החומר הכבד והמורכב הזה הצריך במאי מתוחכם ומנוסה יותר. דרור שאול ביים ביד כבדה ומעוטת השראה, אולי בשל חוסר נסיונו בהתמודדות עם חומר דרמטי. אני חושב ששאול היה נוהג בתבונה אם היה דוחה את הפרוייקט הזה בכמה שנים לפחות, כדי שיוכל להבשיל כאמן ולהתמודד איתו בצורה בוגרת ומעניינת יותר. לטעמי, החמצה עצובה.

דרמה חזקה המהווה בקורת נוקבת על החולי בקיבוץ, דרך עיני תא משפחתי קטן ופגוע. משחק מצוין המכה בבטן ומותיר אותך בתום הסרט הלום רגשות.כל עוד משחק בקולנוע - לרוץ לראות.

אחלה סרט להעביר איתו תזמן. ראיתי אותו ואת "אביבה אהובתי" המהולל ולדעתי הוא זכה בצדק באוסקר הישראלי השנה. בהחלט שווה צפייה.

אחד הסרטים , אם לא הטוב ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות. כקיבוצניק לשעבר,עד לפני שנים אחדות, הכרתי והנהנתי בראשי לכל הסיטואציות שמופיעות בסרט . ישנה עלילה שנראית מעיני ילד צעיר , קשה בזמן של פחות משעתיים לשרטט את אותה התקופה ,את האווירה ואת האירועים בסביבת הקיבוצים. מי שלא נהנה מהסרט כנראה לא עשה שיעורי בית ולא מכיר את ההווי הקיבוצי וכל מה שמשתמע מכך. שאפו אחד גדול לדרור שאול על הסרט הנהדר והכואב , על ההשקעה בצילום ובנופים. לא בכדי גרף הסרט פרסים נכבדים בעולם. אין צורך לרוץ , לכו לראות.

הסרט ממש עצוב די מדכא אבל יפה בסופו של דבר.

אני אישית ממש התאכזבתי מהסרט. חשבתי שהוא יגיע לרמה של סרטי התבגרות סקנדינבים כמו סרטו של לארה האלסטרום "סיפורים שסיפרתי לאמי" או הסרט השוודי "רוגטקה" וזה היה עוד סרט ישראלי מדכא ללא פרופורציות... דמותו של סטפן היא היחידה שמכניסה קצת חיים ומרווח נשימה לסרט. ואין לי בעיה עם זה שלילד יש ילדות מחרידה, יש משהו מעבר לזה שלא הצלחתי לשים עליו את האצבע. משהו מוגזם מדי, זה כאילו אמור להיות מרתק שהילד עוזר לאמא שלו להתאבד, אבל זה לא. איכשהו היא כל-כך אומללה ומלאה בהרס עצמי שכבר מחכים שתמות. וזה מה שהיה לי הכי עצוב כי רונית ותומר באמת משחקים מדהים ואותנטי. הדמויות של גל זייד ושי אביבי מוקצנות בטירוף. בקיצור, אם זה היה סרט ראשון של סטודנט, עוד ניחא... אבל מדרור שאול ציפיתי להרבה יותר.

פשוט סרט נפלא. משחק מצוין. שי אביבי בהופעה בלתי נשכחת. יכול להיות שנעשה קצת עוול לקיבוצים אבל קשה לי כעירוני לשפוט

ראיתי את הסרט שבוע שעבר, ולקח לי זמן לכתוב עליו את דעתי, אולי טרם גיבשתי אותה לגמרי, מי יודע... ללא ספק הסרט נגע בי, בתור קיבוצניקית לשעבר, הזדהיתי מאוד עם חלק מהסיטואציות, ועם רוב התחושות שבאו לידי ביטוי ..ראיתי את עצמי בדמותו של הילד, ראיתי את עצמי בסצנות הקיבוציות, לדוגמא, בקבלת השבת בחדר האכילה, אליו נכנס פתאום מישהו חדש וזר, ועיניי כולם נשואות אליו, ראיתי את עצמי בפעילויות שנת בר המצווה, ההשבעות וכיו"ב.. קשה לי לומר שהסרט מעביר אחד לאחד את מה שהיה הקיבוצ בשבילי, אבל הוא כן החזיר אותי אחורה שנים רבות, וכן, בכיתי, צחקתי, נזכרתי, הזדהיתי, התבלבלתי, התלבטתי..בקיצור, הוא עורר בי משהו, וזה מה שחשוב בסופו של דבר..הסרט הוא סרט טוב, הסיפור יפה, המשחק טוב, הדמויות, גם אם קיצוניות, לא לגמרי תלושות מהמציאות....יש מי שיתחבר יותר ויש מי שפחות, בסופו של דבר, זהו סרט שנוגע.

לא יודעת ממה כולם עשו כזה עניין. האמת הלכתי לראות אותו רק בגלל הביקורות המעולות שהוא קיבל והתאכזבתי קשות. אפילו הזדעזעתי כי בעיניי זה סרט מזעזע. מהרגע שהתחיל הסרט רק הסתכלתי על השעון כי לא רציתי להפריע לחברה שלי. לבסוף הסתבר שהיא לא רצתה להפריע לי והסתכלה על השעון גם. הסרט חסר עלילה, דכאוני, כבד ומשעמם להחריד. עד עכשיו לא הצלחתי להבין מה הסרט ניסה לומר. בקיצור על הפנים.

סרט טוב. מציק מאד אך אמיתי ועצוב. מומלץ מאד.

כדאי לראות, אין צורך להמשיך להתפלסף עם מילים! פשוט צאו מהבית לראותו, חייבים לראותו כדי לא להגיד " איזה טיפש הייתי שלא ראיתי"

סרט חזק ואולי חזק מדי אמר לי בני שהתלווה אלי .רונית יודקביץ' מעולה ותומר שטיינהוף מחזיקים את הסרט על כתפיהם. אהבתי את החלוקה לעונות מאד. ההעמדה של התקופה התלבושות הבאת התקופה אוטנטית למדי. "הקיבוץ"-שבעצם לא ידענו מה מסתתר מאחורי הברוש פתאם האמת יוצאת במערומיה-לא חברה כל כך הומגנית ולא האחד בשביל כולם והכולם בשביל אחד?!לא הכל ורוד מתחת לעטיפה כמו באמת בחיים. סרט באמת מומלץ בחום. ישבתי מרותקת.ושוב גאה בקולנוע הישראלי שמתקדם והולך וכל סרט נוסף שאני צופה בו אני מלאת התפעלות מחדש-אנחנו אכן צועדים קדימה ומתפתחים הסרטים טובים!

אז ככה: כסרט ישראלי מגיע לו ציון גבוה סביב ה-9 ! אבל...כסרט בכלל,רק 7. מה שאומר,שהרמה שלנו עדיין לא מדביקה את זו של סרטי חו"ל,באופן כללי.האיטיות של העלילה,המשחק המלאכותי,וחוסר תפניות בתוכן-כולן מאפיינות לא בפעם הראשונה את הסרט הישראלי המוכר.

הסרט עשוי מאוד יפה, באמת מהסרטים המרשימים שראיתי לאחרונה מבחינת זוויות זילום והנוף והמחשת התקופה. מבחינת העלילה, היו רגעים יפים, אבל בגדול הסרט קצת לא מובן. הרבה קצוות לא סגורים, משאיר עם המון סימני שאלה ואני אוהבת שכל הפינות סגורות.

באופן כללי הסרט הוא סרט טוב, בולט בעיקר המשחק המשכנע והמצוין של תומר שטיינהוף היפה, לי אישית מפריע האווריה הכל כך דיכאונית שאופפת את רוב הסרטים הישראליים וכמובן סצנות והקונוטציות לסקס שלא תמיד קשורות וניתן לוותר עליהן. סך-הכל יש סיפור מעניין בסרט וגם צילומים יפים.

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה סרט השפיע עלי בצורה כזאת. מן הסצנה הראשונה הייתי דבוקה למסך, צחקתי הרבה, בכיתי עוד יותר הרבה... בתור בת קיבוץ, שעוד הספיקה לטעום מחוויות החינוך המשותף (והלינה המשותפת), הסרט דיבר אלי במיוחד. נכון שיש כאן הקצנה פראית של חסרונות החינוך המשותף, והדמויות לעתים קצת שטוחות ממה שהיו עשויות להיות (למשל דמות האח אייל שמשחק פיני טבגר, או דמות המזכיר שמשחק גל זייד), אבל האמירה האמנותית והרגשית שהסרט מעביר מחפה על כל חיסרון.

האמת, דיי נותרתי ללא מילים (מה שבד"כ לא קורה) הסרט פשוט מעולה. מצאתי עצמי בוכה שוב ושוב עם דביר, שבגילו הצעיר מצא את אמו נתמכת על ידו שוב ושוב עד הסוף המר... מלא אמוציות, צילומים חדים ונהדרים. אני, אצפה שוב...

הסרט מציג בביקורתיות רבה את הדינמיקה שבין הכלל לפרט בקיבוץ. סיפורה העגום של האם מחדד את הקושי. הסרט טוב אך ניתן היה לדעתי להפחית מהעוצמות הרגשיות.

סרט טוב. המשחק של רונית יודקביץ מפתיע ביותר. תומר שטיינהוף מקסים. אבל - העיסוק סביב סקס בכל צורה אפשרית (בגידות, סקס עם חיות, סקס של חיות, סקס בין האמא למזכיר הקיבוץ וכו', לימוד על מין בכיתה...) מוגזם ומיותר ואפילו מביך. לא נראה לי שזה סרט שמתאים לשלוח אותו לתחרות בינלאומית.

הסרט אינו ממוקם בשנות ה-70, אלא במקרה הטוב, בסוף שנות ה-50. כל יתרונות הקיבוץ אינם מופיעים, סצינות רבות אינן תורמות דבר לעלילה, בכלל זה הסצינה של הרפתן עם הפרה בתחילת הסרט. עם כל הכבוד למשחק של הנער המתבגר, נדרש יותר על-מנת שיחזיק את הסרט על גבו. לטעמי - מהומה רבה על לא מהומה.

סרט מעולה! רגיש ומסקרן מצחיק וגם מכאיב. נכון, הדמויות לא ממש מתפתחות, הן תקועות שם. כל אחד וה"שם " שלו. כמו באביבה אהובתי- הכל תקוע, מזיע, דביק, גורם לך לנוע בחוסר נוחות בכיסא. אבל הן( הדמויות ) בהחלט מביאות סיפור, לא בהכרח סיפורה של התנועה הקיבוצית כולה, אבל כן סיפור אפשרי. כילידת קיבוץ וניצולת הלינה המשותפת ( שנות ה 60 ),נהניתי וגם נדהמתי מהרוע והכיעור. כנראה שאלה נבעו יותר ממוחו הקודח של היוצר ופחות מהמציאות. אגב, קולנוע אינו מתעד מציאות- הוא י-ו-צ-ר אותה! קיבוצניקים, וגם כל השאר- לכו לראות, הכיעור נמצא בכל מקום ואין לנו צורך באפולוגטיקה.

סרט אמיתי שהופק בדם לבו של הבמאי. התיאור של חיי הקיבוץ בשנות ההתרחשות הוא אמיתי ונוקב. הסרט אינו מביא את הצדדים היותר "נחמדים" של חיי הקיבוץ ואת העובדה שבמלחמת הקיום היתה הלינה המשותפת הכרח בל יגונה. הסרט קשה לצפיה, הוא דיכאוני ואין בו רגע אחד של הפוגה מהטרגדיה. ההיבט האוטוביוגרפי גובר כאן על כל שיקול אומנותי ואפילו אוביקטיבי.

סרט משובח ביותר, מהטובים שנראו או נעשו בישראל. הסרט נוגע ברגישות אבל מתוך נקודת מבט כנה המשקפת את תהליך ההתבגרות של הגיבור,דביר, ששומר על טוב ליבו גם תוך כדי אובדן תמימותו. אין כאן נקמנות אלא שיקוף של מציאות שבה כל הסביבה למעט אנשים בודדים, מנצלת את הבור השחור של הקיבוץ כדי להיסחף לתוך הפינות האפלות שלהם כפי שמובע ע"י הרפתן והמזכיר אבל גם בהשלמה של כל חברי הקיבוץ עם ההשפלה של הילד ע"י הרפתן בסוף תחרות העפיפונים. הסרט מעורר הזדהות עם זעקתה של האם "הכל רקוב פה", באופן שתהליך ההדרדרות שלה כמעט נדחף ע"י הקיבוץ. סרט חובה שנוגע עמוק בשאלות על חברה ויחידים, שפיות מול חיים בריאים.

כן ולא. מצד אחד מדובר בהפקה מושקעת, איכותית, צילומים מרהיבים, פסקול יפהפה, משחק אדיר של השחקנים. מצד שני, העלילה תקועה לאורך כל הסרט. כל הדמויות מוקצנות וחוזרות על עצמן בלי שינוי ובלי הפתעות. שום רעיון לא מתפתח לאורך הסרט, כל אירוע שקורה לא משפיע על הסצינה הבאה, הדמויות לא מתפתחות. הסרט זורם בזכות הצילומים הנהדרים אבל בשום שלב לא מרגישים ממש מרותקים למסך.

"אדמה משוגעת" הוא סרט טוב ואיכותי ברמה בין-לאומית. באמת מגיעה לו המועמדות לאוסקר! הוא אמנם ממוקם בקיבוץ של שנות ה-70 עם כל הפרטים הכי קטנים שמרכיבים את האווירה של המיקום והתקופה, אך הסיפור אודות יחסי אם ובן הוא אוניברסלי וכל אחד מסוגל להזדהות איתו. השחקנים היו נפלאים, כל אחד ואחד מהם, ובמיוחד השחקנים הראשיים, רונית יודקביץ' שהפגינה מטמורפוזה מדהימה לאורך הסרט, מאישה צעירה, יפהפיה ומלאת אהבה וחיים ועד לחולת נפש מדוכאת עד עפר, מתה-חיה שאינה מסוגלת לתפקד ברמה הפשוטה ביותר, שניזונה מצריכת תרופות מאסיבית ואינה מסוגלת לראות כלל את צרכיו הבסיסיים של ילדה הצעיר. ותומר שטיינהוף, המתוק והנאה כל-כך, שלפעמים נראה חסר-אונים כתינוק ולעיתים ממש גבר קטן, המצליח לקחת אחריות ולטפל באימו ואף לנסות בדרכים מקוריות ויצירתיות לתקן את חייה, במקום שאף אחד אחר לא יכול או לא מוכן לעשות כן. הסוף הוא המופלא ביותר שראיתי אי-פעם. לא אספר עליו כדי לא להרוס למי שלא ראה. יצאנו מהאולם והשיר התנגן בנו יחד עם המראות המרגשים והמטלטלים של הסרט. לא רק דמעות היו בו, גם חיוכים והרבה יופי. זה ללא ספק הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי אי-פעם, ואחד הטובים שראיתי בכלל. הוא נגע בי כל-כך לעומק. מחבקת את דרור שאול מכל הלב על שהצליח להפוך את החומרים הקשים והטעונים האלו לסרט מופלא. בין אם הביקורת על החברה הקיבוצית של אז מוצדקת או לא, זהו סיפור אישי ואוניברסלי כאחד הגורם לך לחשוב ולתהות הרבה אודות מקומו של החריג והחולה בחברה בכלל, ועל הרוע האנושי, ועל כוחה של האהבה, התקווה והצורך הכל-כך חזק ובסיסי לשרוד. בראבו ל"אדמה משוגעת"! מאוד ממליצה ללכת לראות!

אחרי כל המלצות המבקרים- הלכתי גם אני לראות את הסרט המקסים אדמה משוגעת, משמו חשבתי שמדובר בסרט שמתעסק באספקט פוליטי ובמהרה הבנתי שמדובר בכלל בסרט נפלא ןרגיש של משפחה בקיבוץ בה הילד נאלץ להתבגר מאוד מהר ולהבין שלפעמים אנשים שמדברים על אידיאלים ועקרונות לא תמיד פועלים על פיהם. סרט נהדר, משחק משכנע, לכו ותהנו