קתרזיס מאולץ. נשר מתייחס לצופים שלו כמו לילדים מונמכים קוגניטיבית עם הפרעת קשב הכל חייב להיות מוסבר, הכל חייב להיות מוצרח, אין סאבטקסט. כל מחשבה שחולפת לגיבור בראש מיד נאמרת בקול רם, כי חס וחלילה שהצופה בבית יפעיל חצי תא מוח. והשחקנים מסכנים, באמת, נאלצים לצעוק מונולוגים דביקים וקרינג׳ים שלא שווים לציין בתיק העבודות שלהם. זה פדלאות תסריטאית בשיאה, העצלנות הזאת היא זלזול. הבמאי יושב במגדל השן שלו, מכין "מוצר" שמדבר על האסון הכי נורא שהחברה הזאת ידעה, ומגיש אותו ברמת גימור של עבודת הגשה לתיכון שסטודנט שכח לעשות אז הוא חיבר בלילה לפני. הסרטים של אבי נשר מעליבים את האינטליגנציה של הצופה, הם מעובדים מידי, נשענים על נוסחאות וחזרתיות. זאת לא דוגמה לקולנוע ישראלי שלא תטעו, זה שטאנץ תעשייתי רק כדי לדחוף עוד "מוצר" לבתי הקולנוע לפני שהציבור יספיק לשים לב שעובדים עליו. שום חזון אמנותי לא היה כאן. רק פאניקה של מפיקים שרוצים לגרוף קופה על חשבון קהל שבוי, שבה כולם, מהבמאי ועד נערת המים ידעו שזה גרוע, אבל העדיפו לחתום על הצ'ק, להרים פרויקט פגום ולצאת לדרך כמה שיותר מהר.