ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

סרט שמצולם יפה, מלא רגישות, משחק נפלא של הגיבור הצעיר. ואולם, האיטיות הוציאה אותי מדעתי. האולם פיהק וזע באי נוחות בכסא. הקולנוע הטורקי מצטיין באותנטיות ויופי וגם בשוטים ארוכים ללא כל התרחשות.

אחד הסרטים הטובים ביותר של גיתאי. בימוי מבריק הכולל תנועות מצלמה מימין לשמאל ומשמאל לימין המלוות את צעדיו של הגיבור. תנועות אלו מעוררות אי נוחות בצופה במכוון. התחושה היא של אדם שמתהפך מצד לצד ולא מוצא תנוחה נוחה בתוך חייו. כך גם הגיבור, עצבני, מרגיש לא שלם ולא נח עד שפותר את העניין. שוט הפתיחה ושוט הסיום מבריקים ועשירים אסוציאטיבית. המשחק של ז'אן מורו מצויין וכך גם של השחקנים האחרים. הסרט מצולם היטב והפריימים אפורים וחשוכים. מספר סצנות היו חזקות וחבל שנהרסו על ידי סילוף מנהגים יהודיים. ואולם, חלקים מרגיזים אלו לא הצליחו להביס את ההנאה הקולנועית הצרופה.

זר לא יבין את קולק. זר לא יבין את "חסר מנוחה". צריך לעקוב אחרי קולק שנים כדי להתחקות אחרי הרמזים שלו. הרי קולק לא צועק את האמת. הוא צועק את השקר ואז מגלה בו בקיעים והאמת המרה צפה בכאב רב. קולק הוא יוצר סורר, כואב, דו משמעי להכעיס וציני. הגיבור (איבגי הכי טוב שתראו) מופיע במועדון ישראלי ומקריא שירה מן התחת, זנותית, שלפרקים יוצאת נגד ישראל שהרי פה נורא לחיות. אלא שקולק הופך את הלאומי לאישי: בשעה שהגיבור מבכה כל העת את הארץ, הרי שהגהינום בתוכו. קולק מראה את הסחי בתוכו חיים היורדים שמקללים את הארץ ומנסים למצוא את הטוב בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כשבתוך תוכם הם רקובים ומלאי געגועים. ומנגד הופך קולק את האישי ללאומי: אישתו לשעבר של משה מתוארת כתמימה, בוהמיינית ששקעה לתוך דיכאון וכאב וחיה את העבר. זוהי מטאפורה למדינה שעשויה לסיים את חייה באופן טרגי. המבקרים שלא אהבו את הסרט לא הבינו שום דבר כיוון שגם הם חסרי מנוחה מכדי להעמיק אל מעבר לפשט. מתי מעט יאהבו את הסרט הזה ודי בכך. כשקולק היה צעיר כאב לו שלא אהבו את סרטיו, שכל הזמן נחשב ל"בן של". את "חסר מנוחה" יצר קולק הבוגר, שלא מחפש שיאהבו אותו אלא מעדיף להישאר נאמן לאמירה שלו. והפעם הוא לא בורח לאמריקה אלא מחבר בין שם לכאן באופן מדוייק, אכזרי ומרגש. אני עוקבת אחרי קולק כבר 10 שנים וצפיתי במרבית סרטיו. "חסר מנוחה" הוא כמעט הפיסה האחרונה בפסיפס שלו. קולק איבד משהו והוא מנסה למצוא אותו ובסוף הסרט ישנה תחושה של כמעט. קולק כמעט חזר הביתה. לדעתי זה סרטו הטוב ביותר.