ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

מה שעוד אהבתי בסרט זה את העובדה שהדמויות אינן נופלות לתיוג קלישאי מוכר: למשל הפיתוי להציג את אשתו של אהרון כטרחנית כבדת משקל ומשעממת - לא, היא יפה, צעירה ועדינת נפש כך שהוא לא נמשך לעזרי מטעמי מיאוס באשתו. הקטע שבו אהרון ועזרי מסתערים זה על זה מוכיח לי, מעמדה סטרייטית לחלוטין, שאינטימיות מינית ותשוקה מדהימות ביופיין,בכל סיטואציה, כאשר כך הכוונה להציגן. בקטעי ההתעלסות העדינים, המבוימים להפליא - המצלמה סורקת אט אט את המחסן העלוב ורק אנחות האהבה נשמעות, כאשר גופות הגברים עמומות ברקע - קצת הפריע לי שרן דנקר נראה קצת "בחוץ", לא כמו שהסיטואציה העלילתית מחייבת אבל זוהר שטראוס אמין ומשכנע בכל שנייה של משחקו. סרט יפה ורגיש, חף מהתייחסות סטריאוטיפית לכל דבר ועניין.

יאיר הוכנר סוף סוף ביקורת מפרגנת שנותנת לסרט את הכבוד והציון המגיעים לו. בתור מי שלא צפתה שנים בסרטים, מטעמי "חזרה בתשובה" ועכשיו חוזרת אט-אט בכוון ההפוך, מתוך מטרה לקחת את הטוב משני העולמות, ומתוך היכרות מעמיקה עם החברה החרדית על יופייה ובעייתיותה - הסרט הזה הוא יופי צרוף בעיניי, שעדיין מתנגן לי בזכרון כמו שיר יפיפה שמסרב להרפות, סרט עוצר נשימה, מכאיב ומטלטל המציב מורכבות טרגית ותעזבו אותי מכל הביקורות הקטנוניות על כל מיני פרטים טכניים, שנובעות מאיזו קרירות מקצועית אקדמית שאינה במקומה. כל הכבוד לחיים טבקמן ולצוות השחקנים הנפלא - בעיקר רן דנקר שאין לי היכרות אתו מטלנובלות ולכן שופטת אותו ממקום נקי ובלתי משוחד וכמובן לזוהר שטראוס הבלתי נשכח שהציג משחק מדהים ומזכיר לי בעיניו מלאות ההבעה וממלאות המסך - עיניים שמתאימות לשם הסרט - את פיטר או'טול האגדי, לא פחות ואולי אף יותר. כיף להיווכח בשדרוג האיכות והאומץ לעסוק בנושאים אמיתיים של הקולנוע הישראלי החדש!