סרט שמצליח ללכוד את "אי הבהירות" שנוגעת לשמה, חייה והתנהגותה של מרילין מונרו. הסרט מציג אותה כבעלת ביטחון עצמי, אך ביישנית, תמימה אך פלרטטנית, מבולבלת אך חדה ומלאת אותם ניגודים שהפכו אותה לדמות כה בולטת בזמנה וגם בזמננו אנו. בסרט אין הפתעות ורגעים מותחים, הוא סוג של "להיות זבוב על הקיר" במהלך שבוע בחייה של השחקנית, ולמרות זאת אין זה גורע ממנו עבור אנשים שמכירים את סיפור חייה. עבור מי שלא מכיר או מתעניין בה, הסרט עלוי לשעמם.
סרט קליל ומרגיע, שאינו דורש מחשבה מעמיקה. יש קטעים רבים שהמין הנשי יוכל להזדהות איתם, ואף מספר קטעים שנונים ומשעשעים.
סרט נחמד מאוד, בעל מספר קטעים משעשעים. בעיני, הסוף היה די צפוי. כמו כן, למרות שהסוף של הסרט אמור להיות הפי אנדינג בנוסח הוליוודי, משום מה נותרתי בתחושה שהסוף של הסרט איננו מספק.
סרט לא כ"כ ריאליסטי אבל מאוד מרגש. בזמן הסרט מצאתי את עצמי פעמיים לפחות עם דמעות בעיניים. זה היה מקסים בעיני שבסרט מוצגת אהבה כה חזקה שמעלימה מעיני המאוהבים את כל החסרונות שבמעכת יחסים מן הסוג הזה.
קודם כל, לא הייתי מגדירה את הסרט הזה כקומדיה. אומנם יש בו מספר רגעים משעשעים אך באופן כללי זה לא אחד הסרטים שיגרמו לכם להתגלגל מצחוק.בעיני הסרט בעיקר מנסה להעביר מסר על פיו הדמות הכי פחות יציבה (האמא שהיא בין היתר אלכוהוליסטית ומסתמכת כל הזמן על מגדת עתידות שרלטנית) היא היחידה שזוכה לסוף טוב וידוע. כל שאר הדמויות (שרגליהן נטועות בקרקע) לא זוכות לסיום בכלל. סוף פתוח. בסוף הסרט,יש תחושה מוזרה. העלילה נבנית ונבנית וכשהיא מגיעה לפיק שלה, הסרט נגמר. לדעתי הסרט יתאים לאנשים שאוהבים "סרטים עמוקים" ולא יתאים לכל אלה שמחפשים קומדיה קלילה או סרט רומנטי עם HAPPY ENDING הוליוודי. הציון שאני נותנת לסרט הוא 7, כי אהבתי את הנסיון של וודי אלן להעביר מסר. מעבר לזה, לא מדהים.