ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

סרט מרגש, לעיתים סנטימנטלי - וגרוע. מאוד יומרני - ומאוד אמריקאי במובן הרע של המילה. פוליטיקלי קורקט נוזל ממנו ומנסה לדחוס לתוך שעה וחצי את כל בעיות יחסי גברים - נשים, גזעים, שליטה לבנה, הכל מוגזם וללא רגישות ועדינות. מנסה להיות דידקטי וכוונה זו תפורה בתפרים גסים. רק המשחק של אמה טומסון מציל אותו מכשלון מוחלט.

קומדיה אנגלית משובחת. סרט מאוד אנגלי - במובן הטוב של המילה. רעיון מעניין, בימוי מצויין ומשחק מעולה. בדיחות מדויקות, וכמובן מוסיקה מצויינת של החיפושיות. עושים צחוק מהאמריקאים וערכיהם, כמו ריצה אחרי כסף - שהוא הערך העליון, רדיפה אחרי פרסום, מצויינות במובן של השגת עוד כסף ומעמד. מומלץ מאוד לכל מי שאוהב קומדיה איכותית.

סרט קטן, מאוד יפני - למרות ההפקה הבינלאומות. בהתחלה איטי מאוד, אבל אחרי כן הסיפור תופש תאוצה. למרות שעל פני השטח זהו סרט על בעיות משפחה וכביכול מתרכז באוכל, כל זה רק עטיפה למסר המרכזי: פיוס בין עמים. במקרה זה בין יפנים לסינים. אני מניח שרוב הציבור בארץ שאינו מודע למטען ההסטורי הכבד שבין האוכלוסיה הסינית - בסין או בסינגפור - לבין אכזריות הכובשים היפנים במלחמת העולם השניה, לא יקלוט את המסר הזה של פיוס והשלמה. דוקא המסר הזה הוא כל כך חשוב בעולמנו, בו זכרונות הסטוריים קשים מעיבים על יחסים בין עמים. בסה"כ סרט עשוי היטב, משחק טוב צילומים יפים - וכאמור מאוד יפני. כדאי לראות

סרט קשה ומטריד המתמקד ברוע אנושי, אכזריות, היעדר מעצורים בשאיפה לכוח. בשונה מסרטים אחים בנושאים אלה, כאן מופיעות שתי נשים חזקות - ועוד אחת, מעוררת רחמים כשהדמויות הגבריות המופיעות ברקע הן בדרך כלל עלובות עד כדי קריקטורה. בכל הסרט אין ולו דמות אחת המעוררת אמפתיה או הזדהות כלשהי. הכל זר, מנוכר - והרוע שולט בכיפה. הסרט עשוי היטב, מעניין, המשחק מצויין - בייחוד של אוליבייה קולמן כמלכה אן הקפריזית והחלשה השבויה בידי שתי נשים שאפתניות שכל האמצעים כשרים בעיניהם לשלוט בה - ובמדינה. רק לאנשים בוגרים מבחינה נפשית!

סרט קייצי קל, נחמד ואיכותי. אין זה סרט גדול, אך הוא עשוי היטב במיטב מסורת הקולנוע האנגלי, משחק מצויין וסיפור שנוגע בשליו גם באקטואליה.

זהו סרט מתעתע: כביכול סרט איכות - הרבה צילומי תקריב, אטיות מהורהרת, משולבות בו כמה בעיות חברתיות ופסיכולוגיות אמיתיות, אבל איכשהו כל זה לא נדבק ביחד באופן משכנע. כל סצנה לחוד לרוב נראית אמיתית ומשכנעת, יחד עם זאת התחושה שהסרט משאיר היא של זיוף. כמו "סרט טורקי" במובנו הסטראוטיפי: מלודרמה סכרינית, מוגזמת, גודש של דרמה ומסכנות התפורות בתפרים גסים - שמנסים להיות עדינים. חבל, כי יש בסרט אלמנטים שיכלו להוות בסיס ליצירה טובה.

סרט יוצא דופן בנוף הסרטים האמריקאים. אין אקשן, אין רוצחים או שוטרים, אין (כמעט) אלימות, אין (כמעט) סקס, אין גיבורים ואין נבלים - בקיצור מפתיע שבאמריקה עושים גם סרט כזה. פשוט קטע חיים של אנשים פשוטים, עם כל המורכבות והבעיות האפשריות בין בני אדם קרובים זה לזה. בשונה מרוב הסרטים האמריקאים הוא רחוק מלהיות חד-מימדי. מתמודד בהצלחה נכרת עם קשיים שהדמויות נתקלות בהם בחייהם. סרט מאוד אנושי, נוגע במימדים הרגשיים והנפשיים של גיבוריו. יחד עם זאת אינו יכול להתכחש לכללי הקולנוע האמריקאי, למשל: מתח אישי פוטרים במכות. היחסים בין אבות ובנים שמאפיינים (לפחות בעשור האחרון) את רוב הסרטים האמריקאים קיימים גם פה ועוד. מאוד מומלץ.

סרט יוצא דופן בכל קנה מידה. אם בכלל אפשר לשקף את האוירה במחנות השמדה, בבית חרושת למוות - סרט זה מתקרב לכך ככל שזה ניתן. כאשר שומעים את המושג "שואה", קשה לדמיין מה באמת היה שם. בסרט זה נכנסים לפרטים היומיומיים של ההשמדה בלי הצגת פורנוגרפיה של מוות. ישנה כאן מלאכת מחשבת של עריכה ובימוי. לסיפור עצמו חשיבות משנית - העיקר זה התחושות בהיעדר ודאות תמידי, פחד, קיום בעולם ללא כללים ברורים, עולם של שרירות מוחלטת, בתחושה של כאוס. ההתמקדות בדמותו של שאול כשכל השאר מופיעים כרקע לחוויותיו היא בחירה גאונית. בסה"כ סרט מעולה אך קשה מאוד לצפייה מבחינה אמוציונלית.

בנוסף למשחק טוב במיוחד של הילדים, זהו אחת הקומדיות הטובות שאני מכיר (ואני ראיתי הרבה קומדיות !). אבל מעל הכל זהו סרט חכם על יחסים בין אנשים בכלל וקרובי משפחה בפרט, על החיים ועל המוות, על פרופורציות בחיים, ובעיקר - מה יותר חשוב ומה פחות.

מצטער להיות שונה משאר כותבי הביקורות, אבל..... 1 - רעיון הסרט מעניין ומיוחד. 2 - המשחק - בינוני ולמטה 3 - סיום נדוש, הוליוודי, צדקני.

סרט מעולה. קודם כל אינטליגנטי מאוד שנוגע במספר תחומים חשובים. ראשית - התחום ההיסטורי של התמודדות מול מערכת ההצפנה הגרמנית. אצל הדמות המרכזית - היחס בין הגאון השונה (לוקה בתסמונת אספרגר) לבין סביבתו. ההתנגשות בין ממסד שמרני וממציא גאון. עמידה עקשנית על האמת של הממציא. להיות הומוסקסואל בחברה בה זה נחשב כפשע. היחסים בין הומוסקסואל ואישה אוהבת. הקונפליקט המוסרי שהתעורר לאחר שפיצח את הקוד. ומעל כל זה דיאלוגים מצויינים ומשחק מעולה. אין ספק שזהו אחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות. ציניקנים יאמרו - זה לא "קונץ" - זהו סרט אנגלי, לא אמריקאי - ובכל זאת. מומלץ לכל הגילים שמסוגלים להעריך סרט חכם ומשחק מעולה.

סרט קייצי נחמד - אבל לא מעבר לזה. מסרים חיוביים, נושא נדוש, התפתחויות צפויות מראש - אבל אנשים ונשים יפים, בחלקם מרשימים, משחק בין סביר לטוב. בקיצור - שום דבר מיוחד שיצדיק את הפרסומת יוצאת הדופן בהיקפה שלוותה את הסרט בכלי התקשורת.

למרות שבסרט, שהוא כעין מחזה בתוך מחזה - מופיעים רק שני שחקנים, הוא עמוק, מעניין ורב ממדי. אין כאן עלילה, אלא דיון מרתק בזהות מינית, בקשר בין המציאות והתיאטרון, במלחמת המינים, במאבקי כוח בין בני אדם בכלל וגברים ונשים בפרט - ובנושא שמעסיק את פולנסקי בכל סרטיו - החמקמקות שבמאפייני האישה ובשליטתה על הגברים. עמנואל סינייה מדהימה במשחקה: יפה, מרשימה בהופעתה ובחילופי התפקידים המהירים שהיא מציגה בוירטואוזיות. זהו אחד מאותם הסרטים שגם לאחר יציאה מאולם הקולנוע, זמן רב עדיין מעסיק את המחשבה.

מזמן לא ראיתי סרט כל כך נוצרי-פרוטסטנטי-אמריקאי. החל ממשפט הפתיחה (עשיתי כל מה שיכולתי...) ועד לסיום בו הנשמה התועה ניצלת על ידי המושיע - כל כולו סימבוליקה. כסיפור ריאליסטי כביכול, אין לסרט זה כמעט משמעות: אדם בודד עם ידע מינימלי בימאות יוצא לשיט ביאכטה לאוקינוס ההודי. נו, באמת... למעשה זהו סיפור על אדם (כמובן בודד, ללא כל קשר חברתי, אפילו כגיבוי למקרה חירום), בעל יאכטה, ז"א - אמיד, כל-אמריקאי, נאבק בסערות החיים לפי מיטב יכולתו. כשלאחר מאבקו ההירואי לשרוד כלו כל הקיצים והוא מרים ידיים - באה הישועה (או המושיע) ומושיטה לו יד. מה שמציל את הסרט והופך אותו ליצירה קולנועית ממשית, הוא משחקו המעולה ודמותו המרשימה של רוברט רדפורד וכן הצילומים היפהפיים, גם בקטעים הפיוטיים וגם באלו הסוערים והמרגשים. לולא גורמים אלה היה זה עוד סרט הטפה אוונגליסטי, שקוף למדי ומחוסר כל משמעות מעבר לפסיכולוגיה נוצרית בגרוש.

מי שהולך לקולנוע בשביל בידור בלבד - אין זה סרט בשבילו. זהו סרט יפהפה, כבד, מורכב, בעל משמעויות ברבדים שונים: מצבה של אישה בודדה בחברה שמרנית - בייחוד במצב של מלחמה, הצביעות שמתחת לפני השטח בחברה כזאת, הרב משמעות שבנפש האישה - על סתירותיה הפנימיות. לסרט ישנו במידה רבה אופי של מחזה מוסרט. צילומים יפהפיים, משחק מעולה של השחקנית הראשית. אפשר למצוא כאן אפילו רמזים לויכוחים ומאבקים בתוך האסלאם, בין הקנאות והמתינות - בעיקר בלבושה הפמיניסטי (מקומה של ח'דיג'ה, אשת מוחמד הנביא). מומלץ למי שאוהב יצירת אמנות שממשיכים לחשוב עליה זמן רב לאחר שיוצאים מאולם הקולנוע.

זהו סרט ישראלי הכי פחות ישראלי שנוצר. הוא מתכתב עם סגנונות שונים: מערבון, סרטי בורקס, סרט טורקי, קוסטוריצה, סרטים על סיציליה, מחזה מוסיקלי, אפילו החותם השביעי של ברגמן. ערבוב בין ריאליזם ופנטזיה - ובכל זאת זה עובד טוב. משחק מעולה, מנגינות נוגעות ללב - בקיצור סרט מהנה מאוד וחכם.

זהו סרט על ג'יימס בונד שמשום מה הוענק לו שם צופן "שרלוק הולמס" וכל זה מורכב על בסיס סרטי קונג-פו. בשביל דור שגדל על סרטי קונג-פו ולא הספיק להכיר לא את ג'יימס בונד המקורי, האלגנטי ובמצוחצח ולא את שרלוק הולמס המקורי שאצלו עבודת הבלשות היתה מלאכת מחשבת של פתרון חידות.

מי שמחפש סרט ג'יימס בונד, יתאכזב. זו יצירת מופת - מזכירה משחק שחמט שרק בסוף מתבררת התוצאה. אוירה מלנכולית, דחוסה, צילומים, בימוי, מוסיקה ומשחק מעולים.