הסרט מחזיק את הצופה במתח והציפיה לעורך זמן. ואז מתברר שהסוד שבסיפור הוא מהסוג שכל משפחה ששרדה את השואה מחזיק בו. ואז גודל האכזבה כגודל הציפיה. משחק טוב מאוד, בימוי בסדר, ותו לא!
למזלי לא קראתי את סיפרה המפורסם של אירן נמירובסקי , עליו מבוסס הסרט "סוויטה צרפתית". כך יכולתי לראות את הסרט ללא "דעה קדומה". הסרט סוחף, הדמויות המרתקות. והשאלה הנצחית "לשכב עם האויב" מתפתחת לתוך העמקים של הלב האנושי. המשחק מעולה, והבימוי חכם ועדין. אבל העיקר הוא שמדובר על סרט יפה וחזק מאוד. הסרט שתענוג לראות אותו, עם כל הסצנות הקשות שיש בו. הסרט משאיר צביטה בלב.
סרט מאוד נעים, ומאוד אנושי, עם חוש הומור מאוד ישראלי, תסריט סוחב ומשחק מעולה. כל אחד מהדמויות הוא העולם בשלמותו, ודרך המשחק, בלי מילים גבוהות אנחנו הופחים לחלק של העולם הזה. סרט יפה ומהנה מאוד.
הסרט עשוי מצוין, המשחק טוב מאוד, אין בזה שום ספק. אלה מה – בסופו של דבר זה לסרט של "הביקורת על הוליווד" כפי שכתוב בחלק מהביקורות – זה סרט הוליוודי, ותו לא. הסוף מאולץ, והעיקר – פילוסופיה בגרוש...
אחת מהסרטים הטובים בשנים האחרונות, ואולי, הסרט הטוב ביותר על השואה. חכם, מאוד אינטליגנטי.
הסרט חכם ומאוד אינטליגנטי מאוד. הוא מעלה את השאלות הקיומיות שכמאט כל אחד מאתנו שואל את עצמו, בשלבים שונים בחיים. איך אנחנו רואים את עצמנו? מה התפקיד שלנו בחיים? האם הזולת רואה אותנו כפי שאנחנו רוצים שיראה? השאילות הם אוניברסליות, ללא תלות בזמן ומיקום, וכאשר הם נשאלות על הרקע של כפר נידך ומושלג בתורכיה, זה עוד מחדד את המציות. במשך 3.5 שעות אנחנו נשארים במתח מתמיד אחרי הנעשה, עוקבים אחרי הדיאלוג ומודדים את המתרחש על עצמנו. בימוי פשטני, תפאורה מינימליסטית ומשחק מעולה כל זה עושה את הסרט לתענוג של חושים ומחשבות