ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

לכאורה קומדיה, אך מאחורי ההומור השנון, מתנהל דיון נוקב אודות הבגידה: החל במע'' יחסים זוגית, דרך בגידת העם היהודי בערכיו ובתרבותו, כמיעוט באמריקה הנוצרית, וכלה בבגידת האלהים בעם היהודי, עם רמיזות לשואה. אלן מעלה שאלות תיאולוגיות ופילוסופיות העולות בקנה אחד עם עשייתו הקולנועית רבת השנים. משובח ומעורר מחשבה!

האישה "מביאה על עצמה" שכר ועונש: כשהיא חולה, היא ננעלת בחדרה ובמרתפי הזכרון, ובעלה זוכה לפריחה מאוחרת, עם אחרת. והפוך: כשהאישה עצמאית, היא נענשת בהעלמות הבעל או מות הילד, עם אזכורים לסצנת הפייטה. הגבר משול לפוסיידון, והוא משמש מודל לפיסול שבטי וייצרי, כשהים משפיע על גורל האנשים. הסרט האינטרדיסציפלינרי הזה, עמוס סמלים. למביני דבר בלבד.

עיבוד חופשי למחזהו של הנריק איבסן "ברווז הפרא" מהמאה ה 19, המחולק לאפיזודות באמצעות העריכה. מעניין לראות את הקשר שבין מחזה תיאטרוני לעיבוד קולנועי, כשהשיא הוא ביצירת מעין יער בזעיר אנפין, עבור בעלי החיים, השוהים במעין "דיורמה", בהקשר של מציאות קולנועית וחוץ-קולנועית. צילומים איטיים ומרשימים של גזעים עבותים/ כרותים, הנהפכים לקרשים, בעולם שקרי ומלאכותי. הסרט הוא יצירת מופת מכובדת, ופס הקול מרטיט (במיוחד הצ''לו בעל הקול האנושי, והשירה הדתית לקראת הסוף). כל הכבוד ליוצרי הסרט, שהלכו בעקבות קלאסיקה אלמוותית. כדאי למבקרים לטרוח ולהכיר את המקור, לפני שניגשים לשפוט יצירת אמנות מרשימה שכזו, הנשענת על מקורות מוקדמים, וזאת- על מנת שלא להתבזות.

לרגעים הצילום הוא ממש עילוי (הסצנה של ההקרנה בעליית הגג), הסרט מותיר הרבה מקום לדמיון (אינו מספק צפייה בגופת האישה ההריונית המכוסה קרח), כמו גם כמה תובנות על חיי זוגיות. סרט קטן ונפלא.

ייצוג השואה בדרך האמינה ביותר! סרט הדובר שמונה לשונות שונות, ניבים שונים של יידיש. עבודת סאונד מדהימה וצילום אנלוגי. סרט שטרם נראה כמותו בקולנוע, נדיר באיכויותיו, יצירת מופת!

צילומים מרהיבים, עיצוב מדהים (נראה כמו התקופה הויקטוריאנית), חגיגה לאוהבי רכבות (מצולמות רכבות מרהיבות מחוץ ומפנים), משחק משובח ושלל דמויות גרוטסקיות. צבעוניות עזה המנוגדת לשחור המטלטל של להירושימה שלאחר הפצצת האטום. העלילה פורשת את מצבו העגום של הסופר הסובל מסניליות וחושפת מהאמונות שרווחו ברפואה ובמדע, ופרטים מעניינים על צרעות ודבורים, תענוג לילדים.

הסרט מעניין מבחינה היסטורית, על אף שקווי העלילה צפויים מדי. הצילומים היפים אכן מעבירים את תחושת הכפר הצרפתי בשנות המלחמה, על הטבע הסובב אותו, כשבבתי האבן כלואות המשפחות הכבושות והשכנים המלשינים. נגינת הפסנתר בפסקול סוחפת, אך השפה האנגלית המדוברת בו הופכת את אשליית הקולנוע על פיה.

הבמאים הושפעו מהאידאולוגיה המרקסיסטית שליוותה את ג''ורג'' אורוול בכתבו את "חוות החיות" ומהסרט שיצא לאחר מכן. ובכן, העיר מתוארת כמנוכרת ורומסת, כשאנשים ובעלי חיים "ממושטרים" בה על-ידי מוסדות טוטליים (החוואי מתוייג כמי שאיבד את זיכרונו, מאושפז בכפייה בבית-חולים, ובעלי החיים מושמים בהסגר). הסרט הוא כלי חינוכי ומהפכני ממדרגה ראשונה, ודורש דיון מעמיק בסוגיות אותן הוא מעלה.

סרט מצוין, קצבי מבחינת עריכתו, מאזכר את משפט שלמה והנשים שרבו על התינוק החי. הסרט מטפל בנושא האם הביולוגית ומהלל את חושיה המפותחים, בעוד שהגברים לא מבחינים מי הבן האמיתי ומי לא.

סרט בצילום איטי מגורען יפהפה, עבודה משובחת עם אור, עמוס סמלים נוצריים וצילומים "סטריליים" בכל הקשור בניסויים בגופות בני-אדם. סידורי פרחים המזכירים ציורי שמן של גדולי ציירי המאה ה 17, "החיים הם בני חלוף". סרט ל"מיטיבי לכת" בלבד.

משחק מדהים של כל צוות השחקנים: הבעות הפנים, ההמהומים של תימוטי ספול, עיצוב רוח התקופה הויקטוריאנית, החל מהחללים הפנימיים של הבתים ספוני העץ, מעמד המשרתות וילדיהן הבלתי חוקיים ומחלות התקופה. הסערות בים משליכות על הדמויות ולהיפך, והאור בצילום מפעים כמו בציורים. סרט איטי כמו הלך התקופה, שנותן להתענג על כל פריים ופריים (זה האחרון ראוי להקפאה, לנצח).

קשה למצוא מילים לתאר סרט כה רב השראה, ששאב מכל-כך הרבה מקורות, ביניהם תיאטרון וספרות. אחד הטובים שלבטח אראה כל ימי חיי. אנדרי זוויאגניצב אמן ענק, כמו טולסטוי וגוגול, ייזכר לדיראון עולם.

קמברבאץ'' מיטיב להעביר את דמותו המורכבת של אלן טיורינג, יכולת הרישום המופלאה שלו, בה הנציח מאוספיו ומהמצאות המאה. הצילומים נפלאים ומיטיבים להעביר את רוח התקופה, הארכיטקטורה והאווירה ברחוב, כמו גם אלו המתארים את איימי המלחמה בקרב האוכלוסיה. סרט משובח ומכובד.

פ"ריימים" קפואים תרתי משמע, מדהימים ביופיים, בעיקר של היערות המושלגים ותמונה בלתי נשכחת של הרוצח בשיא שפלותו במעמקי האדמה, כשהוא חופר ע"מ למצוא את עצמות נרצחיו, מזכים את הסרט הזה בציון "מעולה", למרות חוסר האחידות בעלילה והקלות הבלתי תיאמן של המחילה למעשים.

הקיטוב בין העיר לכפר מובעת ביתר שאת. הבדידות בעיר המנוכרת מומחשת על-ידי תלות באמצעים טכנולוגיים מודרניים, בעוד שאנשי הכפר מנהלים מערכות יחסים חמות ובלתי אמצעיות. צילומי הכפר מרגשים, כמו גם הקשר המיוחד בין סב לנכדתו. נפלא!

הטקסט המדובר אינו נחוץ כמעט, האמצעים הויזואליים (ובהם טקסט כתוב ומצוייר)עזים ויוצרים שפה קולנועית שטרם נראתה. הסרט מהפנט, מרתק והדמויות גרוטסקיות ובעלות סמליות. השימוש באור הינו "וורמירי" חליפות, מצמרר ומיטיב להעביר את תחושת הקיפאון על כל מובניו. צילומי הרחוב והדמויות מלמעלה, בזמן מתקפה מהאוויר, נדמים כסצנה מתיאטרון בובות. סרט נדיר.

צפינו בסרט בני בן ה 11 ואנוכי. הסיפור נשען על תמונה אחת, כמחווה של הקולנוע לסטילס. הצילומים האיטיים של זיכרונות ימי נעוריה של פילומנה הכלואה במנזר מדהימים, בעיקר תיאור לידת הבן, שעת הביקור השבועית של הנערות בחדר התינוקות, שעה בודדה שהייתה להן כאוויר לנשימה, והשבר הנפשי שפקד את פילומנה עם לקיחת הפעוט לאימוץ. המוזיקה נפלאה והמשחק של צוות השחקנים משובח. סרט בלתי נשכח.

לקחתי את שני בני אל הסרט הענק הזה, שיחרת בליבם לעד. לאחר שצפינו בעבר יחד ב "הולדת אומה" וב"פורסט גאמפ", הם כבר ידעו את האמת לגבי ההיסטוריה העקובה מדם של אמריקה המתייפייפת, כך שהסרט הנ"ל הוסיף עוד נדבך חיוני. הצילום נפלא והמשחק בלתי נשכח, ומדהים עד כמה הנושא הזה רלוונטי להיום, לשעבוד המודרני של שנות ה 2000. כל אזרחי העולם צריכים לצפות בו, שיהיו מבינים וטובים יותר.

זהו מבטו של הקולנוע על התיאטרון ובכך טמונה גדולתו. המצלמה סוקרת את הבמה לרוחבה משמאל לימין, ה"תפאורה" הקודרת בשילוב צילום "עירום" בשחור-לבן עוצמתיים מאוד (בעיקר הצילומים מזווית נמוכה של הכלא דמוי המבצר, או- כשאסיר תורן שוטף את מסדרונות הכלא). ה"שחקנים" אינם "כוכבים", הם אינם יפים או "גיבורים", ושנים של שרידות נותנות בהם את אותותיהן. סרט עשיר ואמיתי מאוד, דוקר ישר בקרביים, כשאמצעי המבע הגאוניים שבו חוזרים אל ראשית הקולנוע הצרפתי.

סרט תמציתי, נקי מאוד, מעביר בעוצמה את תחושת הניכור בין הדמויות בו (כמו הניכור החברתי). קולנוע רוסי גאוני, מעוצב בקפידה, סוף הסרט פתוח, כיאה לקולנוע הסומך על האינטליגנציה של צופיו. מאוד מופנם, איטי, אמנותי, ולשמחתי לא מסחרי. נותן חשק לראות מה יש לקולנוע הרוסי העכשווי להציע. מקווה שנראה עוד הרבה בארץ.

מאז "ילנה" ו"הניצוד" לא ראיתי סרט מוצלח כמו זה! ובכן, צפיתי בו יחד עם שני ילדי, לא לפני שמנהלת המשמרת בקולנוע "פארק" וידאה שאני יודעת ש"לא מדובר בסרט טבע לילדים..." (זה תמיד קורה כשאני לוקחת אותם איתי לצפות בקולנוע גאוני). ובכן, זהו סרט עם המון בשר, בהרבה מובנים (לווה בתחקיר רפואי), עריכה קצבית עם שימוש מפעים בקרוס קאטינג ומוזיקה סוערת. אין רגע משעמם בסרט, שחקנים מוכשרים וצילום נפלא (בעיקר האיטי שבו).צריך לצפות שוב ושוב, יש הרבה מה לעכל.

ככל שרבו הפרוות בסרט, כך נגדשה הסאה. השיא הגיע בערב חג המולד בכנסייה, תוך שהשירה מנוגדת לנראטיב באופן מדהים. תוך כדי הצפייה לא יכולתי שלא להרהר בהבדלים בין מערכת החינוך הישראלית לזו הדנית, שרק זו האחרונה מסוגלת להצמיח מתוכה דור של במאים כמו לארס פון טרייר ותומס וינטנברג.