מוטלים בספק

סרט סוחף ועוצמתי. המשחק נפלא, הצילום לא רע בכלל, הפס-קול די מוסיף לאווירה, העריכה נהדרת, הדיאלוגים חכמים ועמוקים והתסריט והעלילה מרשימים ודי מדוייקים אך עם זאת הם גם לעיתים ממומשים חלקית (מבחינת עיצוב הדמויות, מבחינת קווי העלילה ומבחינת ההתעמקות שלא ניתנה לסיפורי המשנה). בקיצור, כדאי לצפות.

ההשוואה הבלתי נמנעת עם"פיגומים" גרמה לי לביקורת גבוהה יותר כלפי הסרט. הסרט בינוני ופחות מזה. הרעיון טוב השחקנים טובים והסך הכל,פחות מלהיב. לא מצדיק השקעה של זמן בבית-קולנוע. בבית, הסרט מתאים יותר לצפייה.

סרט מעורר מחשבה. סיום מוזר

לצערי אני לא מצליח להבין אם אני מפספס משהו שכולם ראו או שברגע שהצופה הישראלי שומע קללה בעברית או רואה כמה ילדים קשיי יום מספרים על החוויות והקשיים שלהם הוא ישר נותן ציונים גבוהים, עיין ערך המשגיחים, פיגומים, אבינו ולהקתם. יסלחו לי היוצרים שהתכוונו בטח למשהו אחר אבל לדעתי מדובר באסופת סצנות עם עלילה צפויה ומשחק פושר. הדבר היחיד שראוי לציון זאת המוזיקה של כנסיית השכל שליוותה כמה מהסצנות וניסתה במעט לכפר על הסרט החלש. אני אמשיך לנסות ולקוות שהסרט הישראלי המומלץ הבא יהיה טוב יותר והמבקרים יעדיפו להמליץ על סרט ראוי לא כאפליה מתקנת אלא באמת סרט אמיתי, עם משחק מקצועי , תסריט טוב ונוגע ללב כדוגמאת סרטים טובים שכבר יצאו מפה כמו ללכת על המים, כנפיים שבורות והכוכבים של שלומי

סרט יפה אשר מתאר אירועים אמיתיים, המשחק של רן דנקנר היה יפה למרות שהרבה סצנות בסרט נתפס מחייך, הילדים משחקים יפה ואמין. תסריטאי ובמאי הסרט הגדילו לעשות שבעצם רואים מוטיבים רבים בחיי החברה כיום לדוגמא מוזיקה עכשויות, נסיעה במונית שרות והחוויה בה, חיי חברה והחברה בתל אביב, התנהגות של רווקים והתנהגות של ילדים (אלכהול, הימורים) הסרט מציג סיפור יפה שאני חושב שאולי מעט התפספס והיה יכול להיות מוצג בצורה מעט שונה, היה חסר לי יותר לדעת על הדמות של רן דנקנר, שם העיר שבה הנערים גרים ועוד מידע על גיבורי הסרט שלא מוצג עד הסוף.

גרוע לוותר . סתם סרט

סרט גרוע. פשוט מיותר. לדעתי רן דנקר משחק טוב, וגם הנער הראשי, אבל בזה מסתיימים הדברים הטובים שאני יכולה לומר על הסרט הזה. תסריט די מעפן שלא מתפתח לשום מקום, דמויות מעצבנות וחלשות אופי, עם דגש על של דנקר, סרט מדכא ומבאס ומשאיר אותך עם תחושה של ריקנות מבפנים. דבר נוסף מעצבן ואף מרתיח, הוא הניסיון לגרום לנו להזדהות עם הכולירה שרצח בדם קר, אדם תמים, שלא עשה לו דבר, וגזל אותו באכזריות ממשפחתו, שנותרה יתומה ממנו וכואבת. אותו נער ברברי הוא אמנם קשה יום. אך שום דבר לא מצדיק מעשה נתעב שכזה. איך משפחתו של הנרצח ודאי מרגישה כשמציגים את הנער הזה כקורבן? פשוט סרט מעצבן, לא מעניין וברמה נמוכה.

ייתכן שהסרט טוב, אבל איני מוכן לעודד סרט שמציג כקורבן את רוצחו של גדי וייכמן, אבא לילדה קטנה ובעל לאשה צעירה. עדן אוחיון רצח את גדי כיון שירד מביתו להעיר לו בצורה שלווה על רעש שעשה. הוא לא הביע חרטה גם לאחר מכן. יוצר הסרט סיפר שבעיניו גם רוצח כזה הוא קורבן, וכאיש חינוך אני מבין את כוונתו, אבל במקרה זה הקורבנות האמיתיים הם גדי שלא זוכה לגדל את ביתו ומשפחתו שאיבדה אבא. הליכה לסרט מהווה מבחינתי הכרה בכך שגם הרוצח הוא קורבן ולכך איני מוכן.

סרט מעניין סוחף עלילה מפתיעה. כיף לראות שייש סרטים ישראליים כאלו

סרט לא פשוט לצפייה, בעל קצב המצריך סבלנות למה שנצפה על המסך. הסרט בהחלט מעורר הרבה שאלות ומחשבות. סצינת הסיום חודרת לעצמות- המלצה שלי- להישאר לקרדיטים כדי שהחוויה תתמשך ולא לקום מיד עם הדלקת האורות. מומלץ.

האמת די התאכזבתי. באתי עם הילדה בגיל ההתבגרות וגם היא לא לגמרי הבינה מה הפואנטה בסרט. נכון שהנושא כואב וטעון, כל מה שקשור לבני נוער עבריינים תמיד יצבוט את הלב ויעורר שאלות על החברה שבה אנחנו חיים. רן דנקנר משחק בסדר, הנער גם משחק טוב ומשכנע אבל משהו בסרט מרגיש לא בשל, לא מספיק עוצמתי, העלילה פשוטה מדי, הדמויות ללא עומק...

יש לי מלה אחת על הסרט הזה - זבל. מיד רואים שהסרט נעשה בתקציב עלוב של ממש. הכל מתרחש בתוך חדרים סגורים. לפעמים המצלמה יוצאת קצת לחצר. האמת שיצאנו באמצע הסרט. אבל לפחות עד המחצית לא היה ברור אם אנו רואים את הסרט או הקדמה כלשהי למשהו. הדבר הטוב היחיד שאפשר לאמר זה המשחק של הנוער. אבל זה משחק שלא מוביל לשום מקום. פשוט לא מצליח להבין מה ההתלהבות מהסרט המלנכולי הזה. כולם פה כועסים על כולם.כולם מקללים את כולם נראה שכל מה שרוצים להראות לנו זה הרבה כעס ועליבות מה שמבקרי סרטים ישראליים אוהבים במיוחד. בקיצור ביזבוז זמן.

סרט מדכא ומצער, מציג פלח קשה יום באוכלוסיה. לא נותן יותר מדי תקווה. משאיר טעם רע. השחקנים מצויינים.

סרט ישראלי דרמתי סוחף ומותח...לא משעמם לרגע ומבוסס על סיפור אמיתי... אחד הסרטים שיותר נהנתי לאחרונה.

המשחק של השחקנים, המנוסים ואלה שלא, טוב ואמין. מבחינת עלילה הסרט קצת פחות זרם, וזה בייחוד צורם אחרי שמבינים שהסרט מבוסס על המציאות (כלומר היה קל יותר לטוות סיפור). לי אישית יש בעיה עם הרומנטיזציה הזו של הפשיעה, שמופיעה בסרטים רבים לאחרונה, וזה בהחלט פגם לי בהנאה מהסרט. בדיוק כשם שלא היינו ששים לראות סרט שמאדיר את עולמם האישי של טרוריסטים רגע לפני שהם מתפוצצים בקניון, כך אני מוצא את זה בעייתי להזדהות עם ילדים שמבצעים פשיעה חמורה. בוודאי כשהסיפור הזה הוא בהשראת אירועים אמיתיים, ויתכן מאוד שבני משפחת הקורבן יחשפו לסרט הזה. בכל מקרה, תודה רבה לאתר סרט על הכרטיסים, זו הייתה חוויה טובה :)

אכזבה גדולה מאד ! כל הסרט עוסק במערכות יחסים - אך יש פה בעיה בנושא זה, מערכות היחסים מאד לא עמוקות , הסיום פתטי וגרוע - סרט לא אמין , אטי ולפעמים משעמם !!!

סרט מצויין, משחק מעולה, תסריט מהחיים, כל כך אמין שזה מרגיש כמו סרט דוקומנטרי. בקיצור - קולונוע ישראלי במיטבו

סרט רגיש, נוגע, שנותן בוקס בבטן. לטעמי בתסריט היו קצת קצוות לא קשורים אבל משחק מצויין של רן דנקנר והשחקנים הצעירים חיפה על זה. אחד הסרטים הישראלים הטובים שראיתי.

ראשית שאפו לרן דקנר על משחקו בסרט.לגבי הסרט עצמו והתפתחות העלילה, אכזבה לא פחות וחבל.העלילה עצמה אינה מחדשת משהו שכבר לא ראינו בסרטים ישראליים זהים מהתקופה אחרונה.

סרט מעולה וחשוב ליראות - אהבתי.