מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם

הרגיש כמו סרט סיום קורס של בית הספר למשחק. תסריט לא מעניין, צילום גרוע.. שמח שלא ראיתי את זה בקולנוע. הבשורה היחידה מבחינתי בסרט זה שעצרתי באמצע וחסכתי זמן.

סרט באווירה עגומה,שילוב של סיפור אישי עם סרט שמגלם את הדמויות . שילוב של סצנות במצלמה ביתית לסרט. רוני קובן איש טלויזיה עתיר זכויות. שאר השחקנים עושים את המקסימום. באופן אישי לא התחברתי לרעיון של הסרט ולא נהניתי. מתאים לקהל יעד מאוד ייעודי. יש לי בעיה עם שלל הביקורות המחמיאות של מבקרי הקולנוע השונים, לסרט הזה כאילו מדובר ביצירת מופת קולנועית. האם ראינו את אותו סרט?

אכן מותו של הקולנוע

זהו סרט ל"מיטיבי לכת". לאוהבי קולנוע תיעודי, נסיוני, משובח. על החיים, על סוף החיים , על יצירת חיים, בלי פילטרים, בלי מייק אפ, או פוטושופ. כך הם החיים . צילום נהדר, משחק מצויין.( רוני קובן מצויין, נועה קנלר מרגשת השחקן שמשחק את האבא מצויין) למעשה מספר אופנים מקבילים מספרים את אותו הסיפור. מאוד מעניין. אומרים" אחרי מות קדושים אמור", כאן מאפשרים לנו הצצה לרגעים פחות " קדושים" ביחסי משפחה, גם כאשר אחת הדמויות כבר אינה בין החיים. מומלץ לאלה האוהבים את סדרת הסרטים המגיעים למייל מאז הקורונה שעורך יונתן ניר.

מאוד אוהב את רוני קובן וחשבתי שיהיה מעניין לראות אותו משחק, על נועה קולר המעולה, אין צורך להרחיב וגם העלילה נשמעת מבטיחה מאוד. בפועל , זהו הסרט הראשון בחיי שיצאנו באמצע. מעין '''' סרט בתוך סרט'''' שחלקו מצולם במצלמה ביתית. מיותר לחלוטין.