עוד לפני שהפך דני רוזנברג ליוצר קולנוע, הוא תיעד את סביבתו ובעיקר את משפחתו. בסרטונים רועדים ובאיכות לא גבוהה, סרטונים אלו הם חלק מהפסיפס הוויזואלי המהווה את סרטו יוצא הדופן "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" שסוף סוף יוצא לאקרנים ושבו זוכים הצופים לעולמו האישי מאוד של הבמאי כשבניסיון כמעט נואש הוא מנסה להנציח את אביו החולה במחלה קשה.בתחילה מנסה רוזנברג ללהק את אביו לסרט אפוקליפטי שבו המשפחה של הבמאי תנסה להינצל מגורל אכזר הממשמש ובא. כשאפסו הכוחות לאביו, מבין רוזנברג כי הוא זקוק לשחקנים כדי לגלם את הנפשות הפועלות ואז עובר הסרט לאלו שמגלמים את רוזנברג ומשפחתו (למעט אמו שמככבת בתפקיד עצמה). רוזנברג עובר מהסרט על משפחתו למאחורי הקלעים ומוסיף עוד רובד לניסיון ההנצחה של אביו (דבר המזכיר במעט את סרטו של אורן גרנר "אפריקה", אלא ששם לוהקו בני משפחת הבמאי בתפקיד עצמם וללא תוספות ליהוק).
פרסומת
"מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" הינו סרט בתוך סרט בתוך סרט שאינו מתפתח לפי נרטיב רגיל. יש כאן יוצר שמוכן לחשוף את עצמו ואת עבודתו. הקולנוע משמש כניסיון לשמר את החיים ואולי לעזור בפענוח שלהם. הקולנוע מחקה את החיים שבעצם מחקים את הקולנוע וחוזר חלילה. רוזנברג מתפקד כלוליין עגום המנסה לשמור את כל החישוקים באוויר, וכל עוד הם לא נופלים עוד יש תקווה (אולי בכל זאת אביו לא יילך לעולמו או שגילומו של האב על ידי שחקן יביא לתחייתו?).סרטו של רוזנברג מהווה אתגר לצופה. זהו סיפור לא קוהרנטי שמסתובב כסביבון ואינו מתקדם בצורה לינארית. אחד היתרונות בסרט הוא הליהוק המופלא של מי שמגלמים את בני משפחתו של הבמאי. המנחה רוני קובן בתפקיד אדיר של הבמאי שאינו בטוח בדרכו, המפיק מארק רוזנבאום נפלא כאביו הנרגן של הבמאי ונועה קולר נהדרת כרגיל כאשתו. הסרט משובץ בסצנות נהדרות כשחייתו של רוזנבאום בים עוכר שלווה או בירידה אל שולי הדרך המהירה המזכירה יותר חלום ממציאות.
נזכרתי בסרט הנהדר של שרה פולי "סיפורים שאנו מספרים" שגם בו נעשה ניסיון להנציח את בני משפחתה וגם סרטה משופע בשלל סוגים של תיעודיים קולנועיים. בעת הצפייה בסרט, אי שם בזמן הקורונה בסינמטק ירושלים, החלטתי במהלך ההקרנה להפסיק להיאבק בנרטיב הלא ברור ופשוט להיכנע לכוחו ולקסמו של הסרט.האם מותו של אביו של הבמאי מסמל גם את מותו של הקולנוע? בסופו של דבר הסרט מצליח במשימתו ומשאיר לנצח את האב בחיים על צלולואיד. הקולנוע (נכון לכרגע) הוא נצחי, הוא הוספד פעמים רבות ושרד. אנו נותרים עם השאלה האם הדמויות המאכלסות אותו נמוגות אל הישימון או שאולי גם הן הופכות לנצחיות?
הרגיש כמו סרט סיום קורס של בית הספר למשחק. תסריט לא מעניין, צילום גרוע..
שמח שלא ראיתי את זה בקולנוע. הבשורה היחידה מבחינתי בסרט זה שעצרתי באמצע וחסכתי זמן.
שם:אלון נוסבאוםגיל:4918/03/2023 13:27:34
3/10
סרט באווירה עגומה,שילוב של סיפור אישי עם סרט שמגלם את הדמויות .
שילוב של סצנות במצלמה ביתית לסרט.
רוני קובן איש טלויזיה עתיר זכויות.
שאר השחקנים עושים את המקסימום.
באופן אישי לא התחברתי לרעיון של הסרט ולא נהניתי.
מתאים לקהל יעד מאוד ייעודי.
יש לי בעיה עם שלל הביקורות המחמיאות של מבקרי הקולנוע השונים, לסרט הזה כאילו מדובר ביצירת מופת קולנועית.
האם ראינו את אותו סרט?