מועדון המתנקשים

עלילה מסובכת. אני חושב שאפילו ההתסריטאי לא הבין מה שהוא כתב. חבל על ביזבוז הזמן. ממליץ להשאר בבית בחיקה החמים של האישה או לצאת לבילוי אחר. סרט צריך להשאיר רושם כלשהו על הצופה. הרושם שקיבלתי הוא ש"גזלו" את כספי וזמני. "חבל על דאבדין".

יש לסרט הזה את כל הנתונים, אבל הוא פשוט לא מוצלח: מישהם משחק משחק - 7 רוצחים שכירים אמורים להתנקש אחד בשני, מיליון דולר לחיסול, עד לאחרון שיישרוד. גיבורנו הוא אחד מהרוצחים השכירים, שרגע לפני מחליט לפרוש כי נמאס לו מאורח החיים הזה, אבל נגרר בעל כורחו למשחק. והבעיות? הגיבור פשוט לא מעורר הזדהות. אנחנו אמורים לרצות שיצליח לחסל את כל האחרים ולשרוד ולהתמסד עם החברה המורה שלו (שבטוחה שהוא צלם עיתונות) - והסרט מסופר מבעד לנק'' המבט שלו - ועדיין - שום הזדהות. הלאה-אם זה היה סרט גיבורי על, היה יותר קל להאמין לכמה מיכולות ההישרדות של הגיבורים. בהינתן גוף אנושי לחלוטין - נו, נו. ועוד דברים קטנים שפוגמים בעלילה: בזמן שה''גיבור'' במשימת חיסול, הרוצחים הנותרים ''הולכים'' על החברה שלו. הוא מתקשר אליה מהדרך מזהיר אותה, נותן לה את כתובת הבית הבטוח שלו - והשיחה מתנתקת. איכשהו המורה הרגילה שלנו, מצליחה להתחבא ולברוח ולהיכנס לבית בטוח של רוצח שכיר בלי מפתח.. או אחת מהרוצחות השכירות - היא בעלת שער חום ועיניים חומות בתפקיד היומיומי שלה, אבל שער בלונדיני ועיניים כחולות ב''מציאות'' - ולכאורה לא מדובר בפאה.. מבאס.

מתח ופעולה בקצב מסחרר. כמו ששכיח בסרטים כאלה, גם הסרט הזה סובל מבעיית אמינות. המשך יבוא..