חיים ללא כיסוי

קשה לדרג סרט שאחרי 20 דקות חתכתי ממנו. דנה איבדי שחקנית מצוינת אבל.. דיבור כל כך מהיר, קללות, דפיקות בלתי פוסקות בדלת.. לא ברור מה זה הסרט הזה שנראה כמתחרה ראוי לסרט טרופיקנה ונראה ככזה שבעיקר מבקרי קולנוע יהללו.

חיים ללא כיסוי - הוא סרט ישראלי קשה לצפיה, עצוב מאוד וכל כך מדכא. אני לא יכולה להמליץ לצפות בו. סורי. ונכון חבל על ה 10 ש"ח. יש סרטיפם הרבה יותר מהנים.

קרא את הביקורת היחידה בעיון ובאמת נרתעתי,למרות שמאוד אוהבת את איבגי.ואז קראתי את הביקורת ב"הארץ" והבנתי שחבל גם על ה-10 שקלים ביום שלישי אפר גם במחשב

יש סרטים שהם טעם נרכש, ויש סרטים שהם פשוט טעות רבתי. חיים ללא כיסוי שייך לקטגוריה השנייה. מדהים לראות איך מבקרי הקולנוע מתמוגגים מכל פריים, בעוד הקהל השפוי בורח מהאולם תוך 20 דקות. כנראה שמבחינת המבקרים, ככל שהסרט יותר בלתי נסבל, ככה הוא יותר חשוב. במרכז הקרקס הזה עומדת דנה איבגי, שמברברת את עצמה לדעת במונולוגים תלושים שנשמעים כאילו נכתבו במחולל טקסטים יומרני. ואם זה לא מספיק, הבמאי החליט לפנק אותנו בצילומי תקריב מכוערים ומפחידים, שתוקעים לצופה את הנקבוביות של השחקנים ישר בתוך הפרצוף. זה לא אמנותי, זה פשוט מטריד ויוצר תחושה קלסטרופובית של תאונה בשידור חי. לגבי הסוף? לא היינו שם כדי לראות תודה לאל, אבל אפשר לנחש: בטח עוד שעה של שתיקות, מבטים בוהים בקיר, ואיזה סיום "פתוח" שבו המבקרים ימצאו משמעות קיומית ואנחנו היינו מוצאים רק עוד סיבה להתעצבן. אני עדיין בחרדות שהחברים שלי ינתקו איתי קשר בגלל שהמלצתי על הדבר הזה. המבקרים אולי יכתבו על זה דוקטורט, אבל אני רק מחפש דרך לפצות את החברים שלי על הערב שהלך לאיבוד. בשורה התחתונה: אל תאמינו לביקורות המהללות.