מחבואים

ראיתי את הסרט רק לאחרונה ומאד התלהבתי. הבמאי יוצר טלאים של אירועים שיוצרים מתח ועלילה- ללא הקצב האופייני לסרטים אמריקאים. אני מאד מבקשת מהצופים לספר מה הם חושבים על הסצינה האחרונה- של מדרגות בית הספר. בראיון עם הבמאי הם מספר שבמיוחד הוא השאיר את הסצינה כנתונה לאינטרפרטציות שונות

מחבואים הינו סרט חכם ומנימליסטי שלא מזלזל באינטלגנציה של הצופה. סרט רגיש ומדוייק שדן בהתמודדות של אדם עם תחושת אשמה, סרט שונה ולא צפוי, שנותן לצופה את האפשרות לבחור להבין כראות עיניו מבלי שיסגרו עבורו פינות או שיאכילו אותו בכפית.

סרט שקט ואיטי שזכה להמון שבחים. הסרט לא מיועד לחובבי קולנוע מהיר וזורם מכיוון שהסרט די ארוך והעלילה מתקדמת בו מאוד לאט אך דבר זה גורם לצופה להישאר מרותק ולחכות לסיום כדי להבין איך הסיפור נפתר . למען האמת ציפיתי ליותר מהסרט ודי התאכזבתי , קיוויתי ליותר התפתחויות והבנות לגבי מסרים שמועברים בסרט. נקודת האור לדעתי היא סגנון העריכה ובניית התסריט כך שלעיתים לא ברור לצופה אם הוא צופה במציאות המתחרשת או בקטע מוקלט מתוך הקלטת שנשלחת לדמות הראשית. סרט מינימליסטי שמיועד לחובבי הג'אנר בלבד.

איזה סרט גרוע. כמה ציפיתי לראות אותו. איך התיישבתי על הספה עם הדי וי די הטרי ונכנסתי לאוירה של חגיגה צרפתית... ואט אט הבנתי שפשוט לא יקרה פה כלום ועובדים עלי בעיניים. רדו מזה - עשו לעצמכם טובה וותרו על זה. אחרת תהיו בסרט מסוג : חייכו - אכלתם אותה. לא עוד thumbs up לבמאי הזה - מה שמו? מיכאל הנקה. די - לך!

סרט משעמם וגרוע. כשהוא נגמר זה לא ברור מה רוצים מהצופה. ממש לא מומלץ לבזבז עליו זמן

הייתי ממליץ לכם לראות את הסרט הזה רק אם אתם סטודנטים לקולנוע או מבקרי קולנוע פלצניים. מדובר בנפיחה ארוכה ובלתי משכנעת של הנקה . גם אם אתם חובבי קולנוע צרפתי שונה ומיוחד אתם צפויים להשתעמם ארוכות מהסרט הזה. הסרט נראה כמו ניסיון להעביר מסר באופן תמוה למדי,ע"י זלזול בצופים.יש בו אולי באופן מצטבר עשר דקות של קולנוע אמיתי אבל בשביל זה לא צריך לסבול עוד 110 דקות מיותרות.

נו מה עוד אפשר להוסיף על שלל הביקורות הגרועות על הסרט. כדברי סולומוניקו הספן "אוי אוי אוי". ראשית אם אתם מחשיבים עצמכם פלצניים זה הסרט בשבילכם הוא מדגיש בחוסר נעימות פערים חברתיים ואישיים בין תרבויות ועוד שלל פלצנויות נוספות שאפשר לקרוא בביקורות האחרות. ברם אם אתם שונאים סיום סתום, חוסר אינטליגנציה בהבאת המסרים או שוטים ארוכים ללא משמעות, תעשו לעצמכם טובה גדולה ותראו סרט אחר. הסרט הזה מזכיר לי שירים עלובים שרושמים היום על נייר טואלט בשירותים תוך כדי התפנות ומשמיעים ברדיו לדוגמא, הינה אחד שרשמתי רק הרגע - הלכתי אליך הביתה לא היית שם אבל אני חולה עלייך מותק מה את לא רואה. הסרט הזה כמו השיר שלי מדשדש בין בינוניות למועקת האווילות. הו לו יכולתי לתבוע את מאיר שניצר, יהודה סתיו ובכלל את הבימאי על עוגמת הנפש ובזבוז הזמן...

אם אתם לא מצליחים להירדם בלילה,קחו את השיעמומון הזה כגלולת שינה ועוד לראות איך מבקרי הקולנוע יוצאים מגידרם מסרט מיותר זה. כששמעתי שיש סרט עם שחקנים מדהימים בשם ג'ולייט בינוש ודניאל אוטיי,מיד סיקרן אותי הסרט וכשראיתי את הבקרוב שכמובן הציג את אחד מהרגעים היחידים החיים שיש ב-120 הדקות של הסרט, החלטתי שאני חייב לראות את הסרט, למרות אזהרות ההורים שלי, בעלי הטעם הדומה לשלי, שהסרט לא טוב וכך מצאתי את עצמי בתחילת סרט שהמצלמה עומדת במקום וכלום לא קורה והמשך הסרט בסיגנון דומה וכך קרה לי מה שכבר מיזמן לא קרה לי, נירדמתי כמה פעמים במהלך הסרט וכנראה שההסבר שאף אחד לא יצא באמצע הסרט הוא שהאולם הפך לאולם שינה אחד גדול. גם אם אתם מצפים למצא סוף ראוי של מי עוקב אחריהם, יש סוף תמוה על הכיתוביות שפשוט אומר לנו את המשפט הזה: "מיכאל הנקה, אני עם הסרטים שלך סיימתי ובטוח שעוד הרבה יעשו כמוני". אולי הגיע זמנך לעבור לתחום אחר, אולי בלש?

סרט גרוע ביותר.

עם כל ההערכה שלי לקולנוע חדש ,מתוחכם ושונה,אין צורך לשעמם את הצופה או להתעלל בו כדי להעביר מסר. הבמאי נהנה להתעלל בצופה,ולא במובן הטוב של המילה. יש שיגידו אולי שלא הבנתי את המסר של הסרט ושקולנוע כזה צריך לראות בעין בוחנת,אבל אני חושב שדי הבנתי את המסר של הסרט והוא קשור בהתעללות של הבמאי בצופים. סרט אולי לסטודנטים לקולנוע אך בפרוש לא לכל אחד. צפו להשתעמם (ונראה לי שזו גם היתה כוונתו של הבמאי)

אני לא בורגני וגם לא מתנהל על אדי שביעות רצון עצמית. למרות זאת יצאתי מתוסכל ובעיקר כועס מהאולם. מניפולציה של הצופה/קורא היא בבסיסו של כל סיפור או סרט. היוצר מפעיל את קהלו ומוביל אותו למחוזות החפץ. אם ההפעלה הזאת נעשית בתבונה ורגישות אנו שבויים מרצון. אם, לעומת זאת, ההפעלה נובעת מזלזול, בוז, ושרירותיות בוטה (ראה השוט האחרון ולפתע הכותרות), אז אני שומר לעצמי את הזכות להגיד שהסרט דומה יותר לנפיחה המותירה מאחור ריח לא נעים. המיעוט שמזהה את הבושם פשוט לא ישכנע אותי שזו לא סתם הפלצה. צר לי, אחי אניני הטעם.

קולנוע צרפתי תמיד היה יותר עדיף בעיני וסרט זה ממשיך במסורת. התסריט וביצועו, המשחק ופריז של קצוות, הנגיעה במציאות עכשווית התופחת של מעמדות, הישגיות, פערי תפיסה הנובעים ממוצאות אתניים שאין סיכוי להם להתחבר, ולזה הוסף סיפור תמוהה וביזארי והנה לנו סרט ארוך, אבל יוצא מהכלל ביכולת העברת המסרים וגם ניתוב הצופה עם חבילת מחשבות לא ברורות ולא פתורות בסיומו. אהבתי.

מסר... אוניברסלי... משמעות קוסמית... משחק... הכל נכון, אך עטוף בשעמום. מדוע לא לנצל את האפשרויות האינסופיות של הקולנוע להעברת מסר ? דוגויל...וירה דרייק... דבר אליה... שקרים נפרדים... מצאתי עצמי ממתין לסוף, אותו לא ראיתי, כאשר אחת היא לי מי מאים ולמה. רק לבעלי כושר סיבולת לסרטים צרפתיים חדשים.

משחק מדוייק מאוד של גיבורי הסרט. אין שום ספק שהנקה גאון קולנוע שנותן להרגיש כאילו אנחנו זבובים על הקיר בכל מסכת ההשתלשלויות. תמונה משקפת מאוד של השכבה האינטלקטואלית בצרפת. אמיתי מאוד.

ציפיתי למתח הולך ונבנה סביב רעיון נהדר לעלילה פרנואידית ומצאתי דמויות משעממות, רדודות, עמומות, שלא הצליחו לעורר בי עניין או אמפטיה. חבל.

כאומה אנחנו מקיפים את עצמנו בגבולות גדרות וחומות כמשפחה אנחנו מסתתרים מאחורי קירות הבתים וכפרטים אנחנו מתחפרים סביב חומות של שקרים ושכחה. הסרט החזק הזה מראה לנו עד כמה כל החומות והקירות הללו הם שבריריים היטיבה לתאר זאת המשוררת כשכתבה: על סכר שכחה בניתי לי מגן הנה היה או אלא היה

מחבואים מהווה עשייה קולנועית חכמה גם אם הסצנות לעתים ארוכות מידי. הצרפתי של 2006 מסתבר, חרד מהאסלם, נובר במסך הקטן ומלקק את פצעי המהומות האחרונות. הצופים ובכללם אנוכי מעוניינים לפצח את החידה מי המטרידן המפר את שלוותם של בני משפחה צרפתית בורגנית וזאת במקום להביט בראי ולבדוק עד כמה אנו שבעים ואת מי זה מרגיז..

זה סרט ענק. הוא כל-כך לא דומה לאף מותחן הוליבודי. חבל למי שלא הבין אותן. יש בו המון חומר למחשבה. פשות מצוין!!!