קיסר חייב למות

מעולה לחוג קולנוע או ספרות... מקווה שמבוסס על מקרה אמיתי. למדתי "יוליוס קיסר" בתיכון - וגם אני שאלתי את עצמי (כמו אחד השחקנים בסרט) למה בתיכון חשבתי שזה משעמם?

כשיצאתי מהסרט שאלתי את עצמי ואת חברתי "מה זה היה?"... מוזר באופן יוצא דופן, בחלקו הרב לא מעניין, אם לקחתי משהו מהסרט הזה שהלכתי בשל ביקורות טובות של אנשים שאני מחשיבה את דעתם? אולי המשפט האחרון בסרט, אבל היה צריך לסבול את כולו כדי להגיע למשפט הסופי "ברגע שחוויתי אמנות, אני מבין שאני בכלא" אומר אחד השחקנים/אסירים.... לא ממליצה בכלל!!!!

זהו מבטו של הקולנוע על התיאטרון ובכך טמונה גדולתו. המצלמה סוקרת את הבמה לרוחבה משמאל לימין, ה"תפאורה" הקודרת בשילוב צילום "עירום" בשחור-לבן עוצמתיים מאוד (בעיקר הצילומים מזווית נמוכה של הכלא דמוי המבצר, או- כשאסיר תורן שוטף את מסדרונות הכלא). ה"שחקנים" אינם "כוכבים", הם אינם יפים או "גיבורים", ושנים של שרידות נותנות בהם את אותותיהן. סרט עשיר ואמיתי מאוד, דוקר ישר בקרביים, כשאמצעי המבע הגאוניים שבו חוזרים אל ראשית הקולנוע הצרפתי.

אומנם הרעיון מקורי והסרט אומנותי, אך בגדול מדובר בגרסא מתורצת וזולה לסיפור שלא ראוי להפקה שכזו. הבימוי זול, המשחק חובבני, הסרט דחוס ודל רגש.

מדובר בהמחזת המחזה עצמו לא מעבר לכך, כאשר השחקנים הם אסירים בכלא והכל מתרחש בתאים או בחצר הכלא. מעבר לכך אין הרבה עלילה, רק כמה קטעים שניתן היה לקצר מאוד בעריכה. לא מצאתי עניין רב בסרט, הוא היה שונה מהציפיות והיה די משמים. אפשר לומר שזו הפקה "לואו בדג'ט" ולא מוצלחת במיוחד של שייקספיר, ללא שימוש בתפאורה או תלבושות תקופתיות. חלק מהאנשים עזבו את האולם באמצע וגם אנחנו שקלנו לעשות זאת.

קיסר חייב למות של האחים טביאני - אני מודה שחששתי קצת ללכת לסרט בגלל הנושא שנראה לי שעשוי להיות כבד מדי וזאת למרות שאני ראיתי בעבר סרט בלתי נשכח של האחים טביאני ... אבל למזלי חברתי שכנעה אותי ללכת ואני מאד שמחה שלא החמצתי את הסרט המדהים הזה שהוא יצירת מופת נדירה. סרט שהוא חוויה עמוקה ומרגשת. מומלץ לאוהבי קולנוע.

סרט עוצמתי ומרגש המשלב בצורה חופשית ומדהימה את סיפור החטא ועונשו של הטרגדיה "היוונית" עם סיפורם של ה"לא" שחקנים .

קיסר חייב למות..................................................................... חברי מאוהל שם ודאי זוכרים את השיעורים הבלתח נשכחים בהם למדנו את JULIUS CEASAR. מאז זכיתי לראות יצירה זו גם בתיטרון גם בקולנוע (זוכרים את מרלון ברנדו, שלמה בר שביט?). הפקה זו היא מן הטובות. השילוב של צילומי השחור לבן בכלא אשר ליד רומא, אל מול צילומי הצבע מחוץ לו, המשחק המצוין של האסירים בתפקיד עצמם ובמחזה - כול אלה יוצרים סרט גדול. חזרה ראויה לאחים טביאני.