עדיין אליס

איפשהו במהלך החיים באופן לא צפוי קורה אירוע שמשנה את החיים שלך ומשפחתך. דברים רעים קורים בלי הכנה מוקדמת ואז הכל נראה אחרת. אליס היא אישה בת 50 , מרצה מוערכת באוניברסיטה , מלאת חיים ובעלת משפחה למופת. לאחר שהיא חושדת שמשהו אינו כשורה ביכולת הזיכרון שלה, היא פונה לרופא ולבדיקה שמאבחנת אצלה את מחלת האלצהיימר. מצבה הולך ומתדרדר ,אז למזלה עומדים לצידה בעלה האוהב ושלושת ילדיה. הסרט הוא טוב ומעורר את המודעות למחלה ומייחל ליום בה יימצא מזור למחלה כמו למחלות אחרות. ג''וליאן מור בתפקיד קשה לביצוע נותנת הופעה מושלמת של שחקנית.

עדין, נוגע, מתרחק מסערות ועוצמות, משוחק ועשוי היטב, אמין ומשכנע, בהחלט ראוי לצפיה אם כי לא בהכרח בקולנוע...

סרט עצוב, חשוב, מרגש. סרט שמסביר בצורה צנועה ופשוטה על המחלה הנוראית הזו, שלדעתי לא מייחסים לה כ"כ חשיבות והיא קשה! משחק מדהים של ג''וליאן מור! סרט שגורם לך לחשוב, על אף שהוא עצוב מאוד, הוא מסתיים באופן שיכול לקחת אותך לכל מיני כיוונים ולוא דווקא ממשיך להראות את הידרדרות המחלה עד לסופה. עצוב אבל שווה לראות!

סרט יפה, מרגש ועצוב. המשחק טוב, העלילה מעניינת וה"שלא נדע" עובד שעות נוספות

סרט לא קל אבל מאד מרגש ומאיר נושא שלא כל כך מדברים אליו . משחק מצויין של גוליאן מור

ג''וליאן מור מחזיקה על כתפיה סרט שלם. הסרט סביר ביותר אבל המשחק של מור מרים את הסרט בכמה רמות. תמוהה בעיני ההחלטה ללהק את השחקנית חסרת ההבעה מדמדומים לתפקיד השני הכי משמעותי בסרט. היא לא הייתה טובה מספיק, בטח שלא לצד מור. חוץ מזה, הסרט קשה והותיר בי תחושת מועקה קלה והרהורים על הורי וגם על עצמי בעוד כמה עשרות שנים.

סרט מרגש, לעיתים קצת מנוכר, אך לרוב מצליח להעביר את הכאב של אליס. מי שלעתי גונבת את ההצגה היא קריסטין סטויארט, שהדמות שלה כאילו מתלבשת אל תוך האישיות האמיתית שלה. הסיפור טוב אבל יש תחושה שהייתי רוצה שיגע בי יותר, סצנת הסיום היא למשל מופלאה מהבחינה הזו.

סרט מרגש. מעלה זכרונות קשים אצל מי שאחד מבני משפחתו הקרובים חלה במחלה הארורה. סרט מומלץ. תודה לאתר סרט על הכרטיסים.

סרט מצוין. גוליאן מור משחקת את משחק חייה. חצערי, זה לא סרט - אלו הם החיים האמיתיים.

סרט מאוד מרגש ועצוב, אי אפשר שלא להזיל דמעה בחלק מהקטעים. שחקנים טובים, ועלילה יפה. גורם לפחד עצום מהזדקנות וממה שמצפה להרבה מאיתנו בצורה כזו או אחרת.

בסופו של דבר שמאלץ אמריקאי עם כמה סצינות יפות ונוגעות. בעוד ג''וליאן מור מהממת, קריסטן סטויארט בעלת פרצוף אחד לאורך כל הסרט.

סרט מרגש,עצוב,משחק נהדר.מומלץ

משחק נהדר של ג''וליאן מור בסרט רגיש על זוגיות ומשפחתיות בצל מחלה. לא לבעלי לב חלש...

אשה אחת במיטב שנותיה - 50, בשיא הקריירה המקצועית שלה כמרצה מוערכת באוניברסיטה, שלושת הילדים כבר גדולים ומסודרים (בעצם, רק השניים הגדולים, הקטנה עוד מנסה להיות שחקנית, שזה לא באמת רציני), ויום אחד היא מתחילה לשכוח. אבל כולנו שוכחים בעצם, רק שהיא שוכחת הרבה יותר והרבה יותר מהר. ומתגלה שלמרות גילה הצעיר יחסית, היא לוקה באלצהיימר. וזה מפחיד. מפחיד אותה ומפחיד אותנו, שהגענו כבר לגיל. הסרט עשוי נפלא ומצוין והאוסקר לגמרי מגיע לה - לפלין. לכו לראות. לא תצטערו (אבל מפחיד, אני מזכירה!)

סרט מרגש מאוד וגוליאן מור משחקת מצוין!

למרות שידעתי מראש על מה הסרט, זה עדיין קשה לצפייה ועצוב מאוד. אין סוף טוב לסרטים כאלו ויחסית למציאות הסרט חסך מהצופים את החלקים הקשים ביותר בהם אליס כבר לא אליס. השחקנים מעולים וברור לי איך ג''יליאן מור זכתה באוסקר על התפקיד. מומלץ מאוד לכל מי שרוצה לראות סרט בנושא ומודע לכך שיש רק סופים עצובים...

דומה לסרטי "אלצהיימר" אחרים. הפתעות - אין. עדיין נושא כאוב ועצוב. השבןע נתבשרנו על תרופה מעכבת אלצהיימר אך לא על אפשרות ריפוי.

סרט נחמד מאוד ומאוד עצוב...

אנחנו צוברים לעצמנו זכרונות שמרכיבים את חיינו, ואז - פתאום הם מתחילים להעלם - אומרת אליס, גיבורת הסרט, באמצע הדרך שלה אל הכלום. אמירה מבעיתה שמדגישה כמה שהסרט הזה חשוב. מכאיב. עגום. אבל מאוד הכרחי, במיוחד אם יש לך בסביבה אדם שמתמודד עם המחלה האיומה הזו. באמצעות הסרט הזה, שבאמת לא נותן יותר מדי מידע על הדמויות שמשתתפות בו וזה חיסרון, אפשר להבין יותר טוב מה קורה לאדם שנפגע מהמחלה הנוראית הזו. איך לאט לאט משתלטים לה או לו על החיים דברים שאין שליטה עליהם. וזה לא מדמם או מכאיב פיזית. זה הכל בראש. בפנים. ללכת רק עם מי שיכול להכיל כאב, עצב ונהרות של דמעות. של עצמו ושל אחרים

הסרט עצמו לא משהו אבל המשחק של ג''וליאן מור נהדר כמו תמיד. שווה לראות רק בשביל הדמות הראשית, אליס ואיך המחלה משפיעה עליה אבל הסרט כמכלול בינוני ומטה.