ואן גוך: בשערי הנצח

סרט יפה מבחינה ויזואלית ומבחינת המשחק המרשים של וויליאם דפו לוקח מספר דקות להתרגל לסיגנון הצילום התזזיתי שמאפיין את האישיות של ואן גוך.צילומי הטבע מקסימים.לא נתתי ציון 10 כי המוסיקה היתה נקודת החולשה של הסרט.נגינה של פסנתר שנשמעת כמו של פסנתרן מתחיל.הסרט דורש סבלנות שמשתלמת, והוא לא נוצר בשביל לבדר

הבמאי של הסרט ג׳וליאן שנאבל היה צייר מצליח בעצמו בשנות ה-80 כך שהמצלמה בסרט מצליחה להעביר לנו את משיחות המכחול ואת קצב הציור כמו גם את ההרגשות,הפחדים המוזרויות שהיו לואן גוך.יש הרבה אוירה ותסכול וגם הרבה אמפתיה לואן גוך.

משעמם. א-י-ט-י. מצלמה על הכתף-לא למי שרגיש למחלת ים. גילוי נאות-יצאתי באמצע

מצוין. איטי מאד, צילום מזוויות מיוחדות, אולי כדי להתאים לנקודת המבט של האמן. חמלה ואנושיות מקיפים את הנפש המיוסרת. סרט מעניין, דורש סבלנות ורצון להבין. כנראה כפי שוינסנט היה זקוק להם.

סרט בעל איכות נדירה. עוסק בשאלות המהותיות של תפקיד האמן ביצירה האמנותית, נושא שהעסיק מאד את הצייר. צילום הסרט הנה עבודה אמנותית בפני עצמה, כמו היה זה וואן גוך שעמד מאחורי המצלמה. על המשחק המצוין לא אוסיף כיוון שאחרים כבר עשו זאת. צר לי על אלה שהתאכזבו מהסרט, אך נדמה לי שהבעיה איננה בסרט.

סרט משעמם, נמרח ונמתח, דיאלוגים ארוכים ומתישים. צילומי רצפה וריצה תזזיתיים של הגיבור נותנים תחושה לא נעימה. חייבים לוותר.

וילם דאפו מגלם בכישרון רב את האמן הגדול וינסנט ואן גוך לאורך חייו המיוסרים ואשר זכה להכרה רק לאחר מותו.פרטי חייו ידועים זה שנים ונכתב על כך רבות(אפילו שיר מדהים של דון מקלין).יחד עם זאת, יש בסרט האיטי הרבה תובנות על חייו,עבודתו ונסיונותיו להמשיך ולצייר, כפי שהוא אומר בסרט "מעולם לא יכולתי לעשות משהו אחר מלבד לצייר".נופי דרום צרפת יפים ונוגים על רקע העוני והדלות שמהם סבל.יש גם התייחסות לאחיו תיאו שתמך בו כל חייו.הסרט אינו מתאים לכולם, אך מומלץ מאוד למי שאוהב אמנות ומתחבר לנושא

משעמם, "אמנותי" כאילו, מדכא

סרט מיוחד. יצירת אמנות בפני עצמו. מצולם בצורה מאד שונה ומיוחדת. משקף לעיתים את נקודת מבטו של ואן גוך. היו קטעים מרגשים מאד. משחק נפלא של ויליאם דפו. תפקיד חייו בעיני. זה אינו סרט לכל אחד. משקף בצורה כואבת את נפשו המיוסרת של האמן.