עלי שלכת

סרט קטן מתרבות אחרת עלילה צנועה הרבה בדידות אהבתי

סרט מדהים ביופיו. נראה קטן ועגמומי אבל, מנצח בגדול.

סרט עגמומי, קודר ומשעמם. עם כל אהבתי לסרטים זרים ולסרטי איכות, הסרט הזה פשוט הרגיש בזבוז של זמן.

סרט סבל. דיאלוג של 4 מילים איננו תסריט. מתאים לפינים מתאבדים ומדוכאים. אין עלילה, אין תסריט. לא להקשיב למבקרים שמרוב הסרטים שהם ראו כבר לא יודעים מה לחרטט. עשו לעצמכם טובה ותמצאו סרט אחר

אני חובב ברגמן וסרטים איטיים שיש להם מה להגיד, אבל זה היה מוגזם! ראיתי שטיפת כלים, עבודה פיזית, משפטים ספורים חסרי כל תוכן, ושתיקות. שמעתי חדשות על עוד הרג באוקראינה. פלא שלא יצאתי לפני הסוף, ושוב אני חובב סרטי איכות איטיים, אבל...

אני מנוי על קולנועי לב ומת על סרטים זרים, במיוחד דרמות וקומדיות. כמה שיותר זר ושונה, ככה יותר טוב. אבל... הפעם אכזבה גדולה. מה שחשוב שלקראת סוף הסרט השחקנית קצת חייכה בדייט המשותף שלהם בדירתה. הסרט איטי מאוד. ואת סרטי אלמודובר האיטיים אני אוהב. פה לא עשה לי את זה. ובקיצור, לא ממליץ.

סרט מאוד מיוחד שמציג את החיים בארץ קרה ואת היחסים בין האנשים. הקצב מאוד איטי והעלילה מתפתחת בעצלתיים. יש תאור מצב וקשר שלא מצליח להתפתח בין גבר ואשה. התסריט נוגע גם בעולם העבודה הקשוח, בסולידריות בין העובדים, בחברות בין נשים, בקשיי המחייה ובהישרדות כלכלית אני מאוד אהבתי

אחד הסרטים הגרועים שראיתי. מדכא ביותר, משעמם, אפרורי, לא קורה הרבה רוב הזמן, דיאלוגים קצרים עם משפטים של 4 מילים...אכן שופך אור אפלולי על העוני, הניכור, הבדידות ונותן תקווה כשלהי שגם בחיים כאלה ניתן למצוא אהבה - מסוג הסרטים שמבקרי קולנוע משבחים אך הקהל סובל...

סרט שהוא פיוט מלנכולי עגמומי. הלסינקי מעולם לא נראתה כה עלובה דרך שיכון דלי העם והחברה, שולי השוליים. הסרט מתכתב עם הקולנוע של שנות החמישים וגם עם הסרט האילם, כולל זה של צארלי צ''פלין בהציגו חברה קפיטליסטית אכזרית, מעסיקים חסרי לב המשליכים את הפרט בחולשתו ממש כפי שהונצח לפני קרוב למאה שנים בדמות הנווד של צ''אפלין. לא מדברים הרבה הפינים, כמעט סרט אילם, האם בתוך הדיכאון והקדרות ניתן למצוא חמלה ותקווה....? אולי תעיד תמונת הסיום ושמו של הכלב.

סגנון של סרט ממש שונה לגמרי. סרט מהנה עם סוף טוב. את האמת הייתי אומרת סרט די מדוכא. כולם נראים אומללים ממש בגלל המצבים שלהם בחיים. לכו לצפות בסרט ותגיעו למסקנות שלכם. אני אהבתי ועם כתוביות באנגלית עוד יותר טוב.

קראתי רבות על פינלנד ואף פעם לא התרשמתי מהמקום המכובד שזכתה לו מדינה אפרורית זו בסולם האושר.הגעתי לסרט ללא ציפיות ולא התאכזבתי.שני צעירים עובדים בעבודות לא מתגמלות,כמעט ללא חיי חברה ומגורים די עלובים בהלסינקי האפרורית והקודרת.אנו לא יודעים דבר על חייהם בעבר ובכל זאת הם מצליחים למצא עניין ותקווה לקצת אושר.אהבתי

אם היה אפשרי - הייתי נותן לסרט זה את הציון 11 .

יצירת מופת לטעמי, סרט מרוכז, מצומצם, כולו פיוט ודיאלוגים שנונים, קאוריסמקי במאי גאון.

סרט ציני, עם שחקנים ציניים ועם עלילה צינית. אודות חיים עלובים בפינלנד. קצר- אבל לא כל כך קולע

כל כך קודר ומדכא…. וואו …. ממש לא מומלץ. בימים אלה של מצב רוח לאומי כל כך ירוד, זה הסרט האחרון שרוצים לראות. אז גם אם השופטים בפסטיבל קאן שיבחו את הסרט והוא קיבל פרסים, וגם אם מבקרי קולנוע למיניהם ציינו שמדובר ביצירת מופת, אני ממש ממש חושבת שלא כדאי.

לא ברור על מה ולמה הסרט זכה בפרס. עלילה דלה, טקסט דל, אלכוהוליסט אחד, מוזיקה מלפני 100 שנים ודיווחי רדיו לא קשורים על הטבח של הרוסים באוקראינה. בדיוק מסוג הסרטים שהיה עדיף לראות במחשב במהירות כפולה.

תענוג של סרט. מי שאוהב את הקסם של קאוריסמקי יתמוגג מהסרט. הוא גם קצר יחסית ומרוכז. לא להחמיץ