ביקורות / תגובות / המלצות לסדרה

סדרה מצויינת שלא מתאימה לכל אחד. על פניו היא סדרה מאוד טובה (בעיקר העונה הראשונה), שמעניקה גוון קצת עמוק יותר לדמותה של ונסדיי אדמס (ג''נה אורטגה (היא אנטישמית למרבה הצער)) מאשר בעבר והופכת אותה מקלישאה של ילדה גותית מוגזמת לבלשית צעירה שהיא גם גותית מוגזמת. כאשר היא מנסה לפתור תעלומות ענקיות של הדבר האהוב עליה (רצח) בבית ספרה החדש ליצורים ומנודים (זה לא שם בית הספר). העונה הראשונה הצליחה בענק משחרר, בעוד שבעונה השנייה קצת ניסתה באופן מאולץ לשחזר את הצלחת העונה השנייה (אבל זה רק עניין של טעם אישי). בכל אופן, זו סדרה מצויינת שלא מתאימה לכולם וזה כולל אותי מסיבה אחת קטנה ופשוטה: "ונסדיי" זו פשוט סדרה מפחידה מדי!!! בעיקר העונה השנייה! למרות שזה מה שצופי "ונסדיי" רוצים, פחד וצמרמורות בכל הגוף. אך לא כולם אוהבים לפחד, אני לא אוהבת לפחד. זה לא עושה לי את זה. הצלחתי לסיים בבטחה את העונה הראשונה, אך עצרתי את העונה השנייה באמצע מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט מפחידה מדי (לדעתי)!!!

צבעוני קליל אך עמוק ומרגש שמתאים לכל המשפחה! הסדרה מתמקדת בקבוצת הסופטבול: "החמוצים" שכל חברי הקבוצה הם תלמידים של אותה חטיבת ביניים. הסדרה נערכת בשבוע שלפני משחק האליפות שלהם ובה כל פרק מציג אירועים שונים (לפעמים אפילו את אותם האירועים) המצטלבים זה בזה פעמים רבות מנקודת מבט שונה של חבר אחר בקבוצה (או של דמות צדדית בקבוצה. למשל האמא, שופט הסופטבול, האח הקטן, המאמן שהוא גם האבא). כמובן שיש בקבוצה גם דמויות משניות שלא מראים את אירועי השבוע דרך נקודת מבטם, אבל כן משמיעים גם את קולם דרך נקודת מבטם של הדמויות הראשיות בקבוצה. כך שגם דמויות אלה מקבלות זמן מסך רב. הסדרה הזו כל כך טובה מסיבה אחת פשוטה: כל פרק מציג את נקודת המבט של דמות ראשית אחרת דרך אמצעים אמנותיים גרפים (במחשב) שונים שמצטלבים זה בזה. לדוגמא: האמא של אחת הדמויות היא משפיענית שאוהבת שהכל קורה מהר, אז בפרק שלה העוקבים שלה יוצאים מטלפונה כלבבות וכל מה שהיא עושה קורה בנקישת אצבע. לעומת ביתה, שמרגישה לפעמים חוסר יציבות ולכן בפרק שלה רק היא רואה שהכל כאילו מרחף סביבה ושכאשר היא מרגישה בוגרת, היא הופכת פיזית לכזו.

מאכזב ולא עונה על ציפיות הקהל. "איירון הארט" שהצליחה ליצור צפייה רצינית עצל כל אוהדי מארוול זכתה לכישלון חרוץ בכל מה שנוגע ליחסים בין אישיים, עלילה, ערך מוסף ואפילו בדמויות עצמן - אופי ונראות נאמנה למקור (מה שמארוול הכי מתמכים בו). והמאכזב ביותר - הסוף. עם "איירון הארט" היוצרים לקחו את דמותה של רירי ויליאמס להכי רחוק מעצמה שאפשר ונכשלו בענק מבחינתי. ויותר מי זה, נתנו לסדרה סוף מספק שמשאיר בפה רק טעם של קיא, תחושת בלבול, אכזבה, כאב לב ויותר מכל - רחמים. מה שגורם לי לשאול את השאלה הברורה מאליו: מה עבר פה במוחם הקרימינלי של היוצרים?!

סדרה מעולה ושנונה שמעניקה פרספקטיבה חדשה על הנבל הטוב ביותר של מארוול - לוקי. לוקי הוא נבל שעל פניו הולך בתלם, אך אם זאת לא כל מעשיו ברורים לחלוטין. כמו שנאמר בסדרה "אני לא נהנה לפגוע באנשים. אני לא נהנה מי זה. אני עושה את זה כי אני חייב. כי הייתי חייב. זה חלק מהאשליה. זה הטריק המרושע והמתוכנן שנרקם על ידי החלשים כדי לזרוע פחד." - הציטוט הזה נותן לנו תמונת מראה, חוויה מלאה, שחור על גבי לבן של מי זה לוקי. בנוסף, הקשר בין יחסי הדמויות השונות שנרקם לעיתו במהלך הסדרה, הרצון הנואש ואף מעולץ של לוקי במהלך הסדרה להיות הפעם הגיבור החשוב והדמות הראשית מראה סוף סוף קונפליקט לסוג לוקי חדש שמעולם לא ראינו קודם לכן: הלוקי שפוחד מהצל של עצמו, זה שבאמת אכפת לו מהמשפחה שלו אך תג האח הפחות מוצלח של ת''ור, בנו הכושל והמאומץ של אודין ובעיקר, בעיקר, הגאווה שלו, עיברה אותו. סדרה זו נותנת סוף סוף משמעות ללוקי. לוקחת ממנו את האפשרות לגאולה אך נותנת לו משהו טוב יותר: השלמה. השלמה עם עצמו, עברו ועתידו - זה שהוא בחר לעצמו וזה שהוא לא בחר לעצמו. ומעניקה לו סוף טוב יותר מי שהיה לו. אילו רק ות''ור היה רואה אותו כך..

מאכזב, משעמם, חסר אופי ולא מצליח לשחזר את הקסם והיופי ש"אווטאר - כשף האוויר האחרון" הצליחה ליצור עצל הצופים הוותיקים והחדשים כאחד. זו הדרך היחידה שמבחינתי ניתן לתהר את הלייב אקשן האחרון של נטפליקס לסדרה האייקונית והאהובה שהפכה לזיכיון עולמי ומשחרר כולל סדרות המשך וקומיקסים "אווטאר - כשף האוויר האחרון". הסרט הזה איכזב מכמה פרמטרים חשובים: (1) יחסי הקרבה בין הדמויות הראשיות זו לזו. (2) הנאמנות למקור בתפאורה, אופי הדמויות ועיצובן. (3) חידושים מודרנים. (5) ליהוק השחקנים. (6) העלילה עצמה. (7) חזרתיות והמשכיות. (8) ערך מוסף. בדיוק כמו הלייב אקשן הקודם של נטפליקס לסדרה האהובה "אווטאר - כשף האוויר האחרון", גם האחד הזה נראה מאולץ ולא עלה על ציפיותי. או כמו שאמרו פעם בשובר מסך "אנשים בחליפות אפורות יצרו את הסדרה הזאת".