Seret מהעבר: 50 שנה לההר הקדוש

"ההר הקדוש" של הבמאי אלחנדרו חודורובסקי, שעלה לאקרנים בדיוק היום לפני 50 שנה, הוא לא סרט. לפחות לא במובן שאנחנו חושבים על קולנוע באופן מסורתי. הוא מיצג אמנותי שמבקש להעביר את הצופים בו תהליך מזכך של טיהור וריפוי הנפש, להוציא אותם למסע פסיכדלי ונפשי שבסיומו משהו ישתנה בהם. זהו קולנוע בשיא גדולתו הוויזואלית ושיא מופשטותו הסוריאליסטית ששואב אותך אליו מהפתיחה המסחררת בה כל שוט יפה מקודמו וטקסט מדובר כלל לא נשמע במשך קרוב למחצית מאורך הסרט ועד לסיומו בה הצופה עובר הליך ריפוי דרך עולם הסמלים על ידי פעולות לא רציונליות, שבאות לשנות את מהלך המציאות.

חודורבוסקי היהודי יליד צ'ילה, שמתקרב כיום לגיל 95, קיבל לידיו תקציב משמעותי לאחר שג'ון לנון התלהב מסרטו הקודם, המערבון הסוריאליסטי "אל טופו", ושכנע את מנהל הביטלס להפיק את סרטו הבא. כך קיבלנו לעולם את "ההר הקדוש", יצירה שלא נעשתה כמותה עד אז ומאז, שבה התקציב ניכר ברוחב היריעה, כמות הניצבים והתחכום הוויזואלי של כל שוט, אך כזו שרחוקה מרחק שמיים וארץ מהקולנוע המיינסטרימי ומחבקת לתוכה את האבסורדי, הסוריאליסטי, הוולגרי, אנשי השוליים ותרבות הסמים.

קשה לתמצת את עלילת הסרט, אך בצורה פשטנית ניתן לומר כי היא עוקבת אחר גנב דמוי ישו (הורקיו סאלינס) שמנסה להשיג כסף מתיירים. בחיפושו אחר זהב הוא עולה למגדל גבוה בו הוא פוגש את האלכימאי (בגילומו של חודורובסקי עצמו), אשר מציג לגנב שבעה אנשים שילוו אותו במסע, כל אחד מהם מייצג את ההיבטים הגרועים של התכונות האנושיות. יחד הם עוברים טקסי שינוי רוחניים (היפטרות מהאני העצמי כאשר הם מביטים בהשתקפותם במים ואינם מזהים את עצמם) וגשמיים (כמו היפטרות מכל ממונם) ויוצאים למסע לעבר ההר הקדוש להשגת חיי נצח. חודורובסקי (שביים, כתב, שיחק, הלחין ועיצב תפאורה ולבוש) יוצר בסרט קולנוע פסיכדלי שקורא לצופה לזנוח את תבנית הצפייה המוכרת. בדומה להשפעת הסם הפסיכדלי LSD זהו קולנוע שמשנה את תבניות החשיבה הליניאריות תלויות הקשר של סיבה ותוצאה באמצעות ויזואליות סוריאליסטית צבעונית (צבעים עזים, מאץ' קאטים, שימוש בדגמים מיניאטוריים, זוויות צילום לא שגרתיות) שמשנה את הפרספקטיבה על המציאות.

לצופה פיכח הסרט יכול להיראות לעיתים אמנותי, ניסיוני, שקשה לעקוב אחר החוט המקשר בעלילתו, אבל זוהי בדיוק מטרתו: להעניק לצופה את החוויה הקרובה ביותר למסע שמאפשרים הסמים הפסיכדליים דרך הקולנוע. זהו מסע שכולל את טשטוש ממד הזמן, טשטוש גבולות בין האני כצופה לבין הדמות, חוסר אוריינטציה ותפיסה מחשבתית שונה לגבי גבולות המציאות והדמיון. חודורובסקי הוא האב הקולנועי המייסד של קולנוענים כמו טרי גיליאם, גספר נואה ובמידה מסוימת גם דיוויד לינץ'.

הוא מצליח לשלב בסרט ביקורת לא מוסווית על הדת הנוצרית, על הרכושנות, חמדנות וגאוותנות של האדם המודרני, תוך שימוש באלמנטים סאטיריים משעשעים לצד סימבוליזם מתחום קלפי הטארוט והאסטרולוגיה. לעיתים הסרט חוטא בסקסיזם ווולגריות מינית, ולפעמים ההטפה הפילוסופית שבמרכזו לשיפור העצמי הינה מובהקת מדי, אבל לאורך כמעט כל אורכו זוהי יצירת אוונגרד מהפנטת, מבריקה, עתירת דמיון, מצולמת להפליא, בעלת מוזיקה מכשפת ובעיקר בעלת הברקות ויזואליות שהופכות אותו לאחד הסרטים היפים ביותר שנעשו אי פעם. אז אם אתם רוצים לחוות חוויה מיסטית ומאתגרת, צאו למסע לעבר ההר הקדוש. מי יודע, אולי בסיומו תצאו קצת שונים מאיך שהתחלתם אותו.