לעיתים נדירות מגיע אלינו סרט מדע בדיוני שאינו מתבסס על גימיק תקשורתי, אפקטים מרהיבים, או אנימציות מחשב מתקדמות אלא על סיפור מצוין, בימוי מהוקצע ומשחק טוב של צוות שחקנים לא מוכר. "28 יום אחרי" סרטו החדש של דני בויל הוא בדיוק כזה. הרעיון הוא פשוט יחסית, וירוס פסיכולוגי שגורם לבני האדם להשתגע ולהפוך לאלימים במיוחד מתפשט. הווירוס התוקף גורם לאנשים להיות אחוזי אלימות רצחנית. תוך 28 ימים המדינה מוכית כולה במגיפה. קומץ של ניצולים מנסים להציל את עצמם ואת עתידם.דני בויל, האיש מאחורי "טריינספוטינג" ו"החוף" חוזר לשורשי הקולנוע העצמאי, בתקציב קטן, 8 מיליון דולרים בלבד, הצליח בויל להפיק סרט מותח, מצמרר ומעורר מחשבה שנכון להיום הכניס 44 מיליון דולרים בתחומי ארצות הברית בלבד. אין הרבה שחקנים בסרט, ארבעה ראשיים בסך הכל, אף אחד מהם לא ממש מוכר. הכוכב הראשי, סיליאן מרפי, שמגלם את ג'ים, הוא לא רק שחקן צעיר ויפה תואר אלא שחקן מוכשר שלא מתבייש להתמודד עם תפקיד שהוא קשה גם פיסית וגם מנטלית. בויל, שמצלם את הסרט במצלמת וידיאו, משתמש בטכניקה החדשנית לטובתו, הסרט נראה לעיתים כמו כתבת חדשות, מה שמוסיף לאווירת האפוקליפטיות והאמינות העלילתית. אחת הסצנות המרכזיות, בא מסתובב ג'ים בלונדון הנטושה, היא אחת החזקות שנראו בקולנוע בשנים האחרונות, בייחוד לאור העובדה כי הבמאי לא השתמש בטכניקות מחשב אלא הצליח לרוקן את לונדון בשביל הצילומים.
לסיכום: "28 יום אחרי" הוא סרט מדע בדיוני אינטליגנטי שלא מתבסס על גימיקים אלא על רעיון סיפורי מבריק. הוא עשוי בצורה נהדרת ומצליח לשמור על רמת עניין ומתח לאורך כל הדרך. מומלץ ביותר.