Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ברית בין הבחורים - ראיון מאוד צרפתי

ביום ראשון נערכה מסיבת עיתונאים עם ג'רר דפרדיה שהגיע לארץ לקראת בכורת סרטו האחרון "עדיף שנישאר ידידים". עינת פרנבך, לקחה איתה אל כל הסחבקיות שהישראלים ידועים בה וצעדה אל עברמ לוחן קונטיננטל שם פגשה את דפרדייה, השחקן ז'אן-פול רוב וה הבימאים אוליבייה נקש ואריק טולדנו.

הקומדיה בבימוים של השניים מציצה לחיי האהבה העגומים של קלוד מנדלבאום הנחנח (ז'אן-פול רוב), איש מחשבים בן 30, רווק, ביישן והיפוכונדר ששוקע בעבודתו ושוכח לחיות, עד שהוא מכיר את סרג' (דפרדייה), גבר גרוש בגיל העמידה.

ז'אן-פול רוב מתבונן בהלם בצלמים המשתטחים על השטיח כדי להשיג צילום. הוא מאוד שמח לבקר בישראל ומציין בסיפוק את הסיור בשינקין ואת הפלאפל. הוא רואה בקולנוע הישראלי ובקופרודוקציות בין צרפת לישראל משהו מעניין וחזק שמתחיל לגעת בכל העולם.יש מי שחולם עלינו. אריק טולדנו. "אני מאוד מאוד שמח להיות פה. זה היה חלום שלי לבוא לפה להראות לכם את הסרט". דברי הפתיחה של אריק טולדנו, מבמאי הסרט. הוא לא האמין שדפרדייה העסוק יוכל להגיע ארצה, אך דפרדייה נעתר משום אהבתו לשני הבמאים ובזכות הקשר החם והקרוב שנרקם ביניהם.

טולדנו בן ה-32 דובר עברית שוטפת בזכות שנת מכינה שעשה בירושלים עם סיום התיכון. הוא מתנדב לתרגם את דברי עמיתיו הגרים לעברית עבור מיעוטי יכולת כמוני, שלא נשלחו מטעם המגזין שלהם לקורס מזורז בשפה הצרפתית. אמנם אוצר המילים שלי מסתכם ב"וו לה וו קושה אבק מואה ססוור", "בונג'ור" ו"און שונטה", אבל להתנשק בצרפתית גם אני יודעת.

לא בכדי יצרו טולדנו ונקש סרט על ידידות מופלאה בין שני גברים. שני הבמאים נפגשו במחנה קיץ יהודי בו הדריכו לפני 10 שנים ומאז הם יחד. "רצינו לעשות סרטים, ואני חושב שאם לא היינו שנינו, לא היינו מצליחים לעשות את הסרט הזה, אז בטח שיש קשר בין הסרט הזה והידידות שאנחנו חיים כל יום".

שני המוסקטרים חששו בהתחלה מהעבודה עם שחקן כה ותיק: "בפעם הראשונה שפגשנו אותו זה היה בבית שלו בפריז... הוא לקח את התסריט, התחיל לקרוא איתנו ועשה את כל התפקידים". נזכר טולדנו

בחיוך. על העבודה עם דפרדייה הוא מוסיף: "הוא באמת בתוך המילים. לפעמים, בגלל שיש דור בינינו, הוא [דפרדייה] אומר: 'מה זאת אומרת?

זה סלנג?' אז אנחנו מסבירים לו שככה מדברים. 'תן לי את המנגינה' הוא אומר". דפרדייה מקשר בין משחק למוזיקה. עבורו, שחקן זה כמו מוזיקה והבמאי צריך להסביר לו ולשיר לו את המנגינה. אוליבייה נקש מגיע לקראת סוף האירוע, היישר משדה התעופה ומקבל את כולם בצ'אפחות ונשיקות. מי מכיר אותם בכלל, את נקש ואת טולנדו? מתוך רצון כנה להכיר את שני הפוחזים, אני שואלת אותם כיצד התחילו. הם צוחקים ועונים: "עשינו שני סרטים קצרים, אחד עם שחקן שהוא גם חבר, שבא במיוחד לפסטיבל, גד אלמלה. זה השחקן הראשון שאמר לנו 'תעשו סרט'. עשינו שני סרטים קצרים שהיו בפסטיבל בצרפת וגם מחוץ לצרפת". במרוצת חמש השנים האחרונות ניסו השניים לעשות סרט והנה, השנה הם הצליחו.

"רצינו להראות איך להתיידד בחיים, כי אנשים חושבים רק על לפגוש בחורה, לפגוש בחור". מסביר טולדנו בעברית פשוטה ואני רצה לדרכי להתיידד עם השפה הצרפתית. אחרי הז'רארים ש"נפלו" עליי בימים האחרונים (ז'ראר ארו וז'ראר דפרדייה), לרנדוו הבא אני כבר אגיע מוכנה.