Seret מהעבר: 30 שנה להפסנתר

פסטיבל קאן האחרון ייזכר תודות להישג המרשים של הסרט "אנטומיה של נפילה" שבו זכתה בפעם השלישית בתולדות הפסטיבל במאית בפרס דקל הזהב היוקרתי. לפני שנתיים ג'וליה דוקורנו קטפה את דקל הזהב עם סרטה המטורלל והמרשים, "טיטאן". וב-1993 בתיקו, קצרו שני במאים את הפרס הגדול: "שלום לפילגש" של צ'ן קאיגה והבמאית הראשונה (שבעת זכייתה ילדה את בנה הראשון), ג'יין קמפיון על הסרט "הפסנתר".

קמפיון, תסריטאית, מפיקה ובמאית קולנוע, החלה את מסעה בקאן 1986, בסרטה הקצר "An Exercise in Discipline – Peel", שזכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר (פעם ראשונה בהיסטוריית הפסטיבל שבמאית זכתה בקטגוריה הנ"ל). כעבור שלוש שנים, נכנסה קמפיון לתחרות הרשמית בקאן עם סרטה העלילתי הראשון, "סוויטי". לאחר מכן ב-1990 זכתה בפרס השופטים עם סרטה "מלאך אצל שולחני" בפסטיבל ונציה. בסרט "הפסנתר" היא כבר זכתה בפרס היוקרתי ביותר, שהוביל לזכייתה הראשונה בפרס התסריט בטקס האוסקר.

התסריט נכתב בהשראת ספרים כמו "אנקת הגבהים" ו"המלכה האפריקנית" ומתרחש באמצע המאה ה-19. הוא מגולל את סיפורה של אדה מקגראת' (הולי האנטר), פסנתרנית אילמת ובתה, פלורה (אנה פקווין), המגיעות יחד עם חפציהן (כולל הפסנתר) אל עבר חופי ניו-זילנד. אדה נמכרה לנישואין עם מקומי בשם אליסדייר סטיוארט (סם ניל), שאינה מעוניינת להתרגל לקרבתו. חייה משתנים כשהיא מכירה גבר מקומי, ג'ורג' ביינס (הרווי קייטל), דבר המוביל למערכת יחסים מרובת מתחים וקונפליקטים מחייה הכפולים.

בקדם ההפקה, "הפסנתר" לא הצליח לגייס תמיכה פיננסית. במשך הזמן, הוחלט להפנות את העניים למפיקי הוליווד, כאשר נארזו ונשלחו קופסאות עם תסריטים ותמונות קונספט. המעשה לא הניב פרי וצ'פמן יצרה קשר עם הבמאי, פייר ריסיין שקישר אותה עם פרנסיס בויז שמימן יצירות כמו "עקבים גבוהים " של פדרו אלמודובר ו"טווין פיקס: אש הולכת איתי" של דיוויד לינץ' ונתן את המימון הראשוני לסרט.

הליהוק לסרט עבר שינויים. בשלב הראשוני דמות אדה תוארה כאישה גבוהה. כלומר, השחקנית הולי האנטר לא הייתה האופציה הראשונה. אך התעקשותה של האנטר הובילה את צ'פמן וקמפיון לקיים מבחן בד, כששניהם הבחינו באיכות משחקה והפרסונה המדויקת. כיום, קשה לדמיין שחקנית אחרת בדמות אדה. מבין הסצנות הרבות בהשתתפותה, קשה שלא לשכוח את סצנת העימות בין אדה לאליסדייר, התוצאות ההרסניות ומבטה מוכה התדהמה/כעס של האנטר. האנטר למדה לנגן בפסנתר מאז שהייתה בת תשע, דבר שסייע רבות בסרט שבו המוזיקה הינה מרכיב קריטי וחשוב ליצירה. קמפיון הכתיבה תסריט המבטא בכל סצנה וסצנה את רגשותיה השונים של אדה, שבאו לידי ביטוי במשחק הנפלא של האנטר גם ללא מילים. בנוסף, שאר חברי הקאסט העניקו הופעה כובשת, כולם מבלי יוצא מן הכלל בולטים לטובה. למרות זאת, רק האנטר ואנה פקווין זכו בפרס האוסקר. האחרונה מביניהן הייתה רק בת 11 התפקיד דרש ממנה לא רק לזכור את שורותיה, אלא בנוסף להוות מתורגמנית לדמותה של אדה. כמו כן, במהלך החזרות הייתה צריכה ללמוד שפת סימנים ולשלוט במבטא סקוטי. הסוגייה עם שחקנים צעירים, הינו שלעיתים ההופעה שלהם יכולה להיתפס כאלמנט חלש. דבר הנובע בשל חוסר ניסיון או העובדה כי מדובר בילדים. המשחק של פקווין הינו בגדר נס.

לאחר הצלחת "הפסנתר", קמפיון הפכה לדמות מנטור ליוצרות קולנוע וסרטיהן, כגון: "היפהפייה הנרדמת" 2011 (ג'וליה לי) ו"Soft Fruit" (כריסטינה אנדריף). בשנת 2022 עשתה עוד היסטוריה כשהייתה לאישה השלישית שזוכה בפרס האוסקר לבימוי (לאחר קתרין ביגלו וקלואי ז'או) על הסרט "כוחו של הכלב". באותה שנה פתחה קמפיון בית ספר לקולנוע שנקרא A Wave In The Ocean.

גם לאחר 30 שנה, "הפסנתר" נישאר כאחד היצירות המרגשות שנעשו בשנות התשעים. העשייה מעוררת פליאה, המשחק כובש והמוזיקה מהווה ממתק לאוזניים. המורשת שהשאיר "הפסנתר", כולל זכיותיו ההיסטוריות בפרסים שונים, פתחה את הדלתות לבמאיות והעניקה לקהל מבט חשוב אל תוך ההוויה הנשית.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן