כן, הוא בן 60: התפקידים הכי טובים של בראד פיט

שבעה חטאים (1995)

״לא הולך להיות פה סוף שמח״, אומר הבלש הוותיק ויליאם סומרסט (מורגן פרימן) לשותפו הצעיר, דיוויד מילס (פיט) במותחן עוצר הנשימה של דיוויד פינצ'ר. הסרט עוקב אחר צמד הבלשים המנסים להתחקות אחר רוצח סדרתי המבצע את רציחותיו על פי שבעת החטאים החמורים ביותר שאדם עלול לבצע על פי הנצרות. בצפייה ראשונה, היה נדמה לי כי הדמות המרכזית בסרט היא של סומרסט, המבצע את חקירתו האחרונה לפני הפרישה לגמלאות. אך בצפיות חוזרות התברר לי כי הדמות הראשית היא דווקא של מילס, העובר טרנספורמציה לאורך הסרט, ככל שהחקירה מתקדמת.

שבע שנים בטיבט (1997)

סרטו הביוגרפי של ז׳אן-ז׳אק אנו, המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של מטפס ההרים האוסטרי היינריך הארר, מתאר אל עלילותיו של מטפס ההרים בין שנת 1939 ועד 1946. הסרט מתחיל לאחר שהארר (פיט) עוזב את אשתו ההריונית כדי לכבוש פסגה נוספת, הננגה פרבט, שבהודו. הוא נוסע על מנת לפאר את המפלגה הנאצית וגרמניה, ואומר לאשתו כי יחזור לאחר 4 חודשים.

את הטיפוס הוא מתכנן לבצע עם עמיתו, פיטר אופשטיינר (דיוייד ת׳יוליס), אבל זמן קצר לאחר תחילתו, השניים נעצרים על ידי הצבא הבריטית, בשל פריצתה של מלחמת העולם השנייה. השניים נמלטים מהשבי ומגיעים לאחר תלאות רבים לטיבט. בטיבט, הארר התחרותי וחדור המטרה, שממעט להפגין אפתיה ורגשות, עובר שינוי רוחני ומהרהר על עברו. הוא שוקל את עתידו ומשנה את דרכיו בזכות היכרות עם הדלאי לאמה הצעיר של המקום. סרט רוחני עם לא מעט תובנות עמוקות.

לפגוש את ג'ו בלאק (1998)

סרט פנטזיה רומנטי שבו פיט מככב לצידם של אנתוני הופקינס וקלייר פורלני שעוקב אחר המיליארדר ויליאם פריש (הופקינס), איל תקשורת גוסס המראה למלאך המוות (פיט) את העולם, עד לרגע שיחליט לקחת אותו. פריש מעניק למלאך המוות את השם ׳ג׳ו בלאק׳, כדי שזהותו לא תיראה חשודה מדי. כאשר בלאק נכנס לחייו של פריש ורואה את עולמו, הוא ובתו הצעירה, סוזן (פורלני), מתאהבים אחד בשני. פיט מצליח להעביר באופן נפלא את הדיכוטומיה של האכזריות וקור הלב של מלאך המוות, שבא לקחת אדם איתו למעלה, לבין התמימות וההנאה שבה הוא חווה את העולם שלנו, כולל האהבה שהוא מרגיש לסוזן.

מועדון קרב (1999)

סרטו השני ברשימה של פינצ'ר מתרחש סף סופו של המילניום. זהו סרט פולחן שלימים סימל את קולו של דור אבוד, דור, שלדבריו של טיילר דרדן, חווה משבר רוחני. פיט מגלם פה את דמותו דרדן, האלטר-אגו האנרכיסטי ומשולח הרסן של הדמות הראשית חסרת השם (אדוארד נורטון). דרדן, עם טונה של כריזמה וגישה חסרת מעצורים, מוביל אחריו צבא של גברים המרגישים ריקנות וחוסר סיפוק בחייהם, וגורם למרד חברתי עצום בעולם. הסרט נחשב עד היום לאחד מהסרטים המכוננים של שנות ה-90.

טרויה (2004)

במשך שנים, ה״איליאדה״ נחשבה לאחת היצירות הגדולות במיתולוגיה היוונית. אפוס המלחמה של הומרוס הציג את דמותו של אכילס כדמות הראשית ההירואית, מושא הערצתם של מיליוני גברים ונערים לאורך ההיסטוריה האנושית. אפשר לדון על איכות העיבוד הקולנועי של וולפגנג פטרסן משנת 2004, ובעיקר על השינויים הרבים שהוא הכניס לעלילה, אך על דבר אחד אי אפשר להתווכח - פיט בתור אכילס זו ההתאמה הטובה ביותר שיכולנו לבקש. דמותו של אכילס היא גדולה מהחיים - הוא חצי אל וחצי אדם, ומעטים השחקנים שיכלו לבצע את התפקיד ברמה הזו. פיט הכניס לתפקיד לא רק את הגבורה והאומץ, אלא גם את עדינות הנפש, ערך החברות ומנעד הרגשות הרחב שאכילס הכיל.

ממזרים חסרי כבוד (2009)

סרטו המצוין של טרנטינו שהגדיר את הסרט כמערבון ספגטי, יותר מאשר כסרט מלחמה, ובהחלט אפשר להבין למה - סצנות האקשן והקומדיה הופכות אותו ליצירה קלאסית של הבמאי. הסרט מלא התהפוכות עוקב אחר קבוצת חיילים יהודים אמריקאים, המגיעים לצרפת במטרה להשיג נקמה אלימה בנאצים. הם הורגים חיילים גרמנים, משחררים יהודים ומתכננים תוכנית גדולה לחיסול בכירים. במקביל, יהודייה צרפתייה (מלאני לורן) שברחה בעבר מידי הנאצים מתכננת תוכנית אחרת, יחד עם בן זוגה, להפלת הגרמנים. בראד פיט מגלם פה את סגן אלדו ריין, מפקד החיילים האמריקאים שבאו לדרוש נקמה. יחד עם תפקידו כמנהיג בתקופה קשה, פיט מפגין כאן יכולות קומיות נפלאות, כאשר כל סצנה שלו על המסך מבדרת ומהנה.

עץ החיים (2011)

סרטו המהולל של טרנס מאליק, שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. סיפורו של ג'ק אובריין (שון פן), המעלה זיכרונות מהעבר, החל משנות החמישים. ג׳ק נזכר במשפחתו - אביו (בראד פיט), אמו ושני אחיו. פיט מקבל פה תפקיד תובעני במיוחד. אב המשפחה- מר אובריין הוא איש צבא לשעבר שמשליט סדר במשפחתו. הוא מכה את ילדיו, צועק ומתעמר בבני הבית. לאורך הסרט, הוא עובר שינוי ומביע חרטה וצער על האירועים שקרו. הסרט מתאר את מעלליהם של המשפחה, מאז ג׳ק היה קטן, ועד להווה - כאשר הוא גבר בוגר. סרט פילוסופי עם צילום מופתי ובימוי נהדר.

מאניבול (2011)

רוב התפקידים שאפיינו את פיט לאורך השנים התאימו לו כמו כפפה ליד - רומנטיקן כובש לבבות, מנהיג כריזמטי או לוחם אמיץ לב. אבל בסרט הספורט הנהדר של בנט מילר משנת 2011 הוא קיבל תפקיד קצת שונה. הסרט, שמבוסס על ספרו של מייקל לואיס, עוקב אחר דמותו האמיתית של בילי בין, המנהל המקצועי של קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס. בין היה אחראי לאחת המהפכות הכי גדולות בעולם הספורט, כאשר היה לראשון ששילב ניתוח סטטיסטי ואנליטיקות מתקדמות בקבוצת ספורט מקצוענית.

הוא הוביל את אוקלנד, יחד עם עוזרו, פיטר ברנד (ג'ונה היל), להישגים יוצאי דופן ביחס לתקציבה הזעום ושינה את האופן שבו מועדוני ספורט מתנהלים מקצה אל הקצה. זו דוגמה מצוינת לוורסטיליות האדירה שביכולת המשחק שלו - בשקט עוצמתי פיט מצליח להעביר לצופה את עברו הכואב של בין, את הקשיים המשפחתיים שהוא חווה ואת העליות והמורדות שבניהול קבוצת ספורט.

היו זמנים בהוליווד (2019)

סרטו של קוונטין טרנטינו, אודות תעשיית הקולנוע בשנת 1969, מגולל את סיפורם של מספר דמויות במקביל. בראד פיט מגלם פה את דמותו האניגמטית של קליף בות׳, פעלולן וכפיל הסרטים של השחקן ריק דולטון (ליאונרדו דיקפריו) שנמצא תמיד בצלו של הכוכב שמנסה לשחזר את תהילת העבר. בות׳ היה אדם אמיתי, איש קומנדו לשעבר ומומחה סכינים ולחימת פנים אל פנים, שבילה את זמנו לאחר הצבא כפעלולן. פיט נכנס לדמות באופן מושלם, ומציג מספר סצנות נהדרות - כולל אחת נפלאה עם דמותו של ברוס לי. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הקומי הטוב ביותר, וזיכה את פיט בפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.

אד אסטרה (2019)

״אד אסטרה״ מתאר את מסע החלל שעובר רוי מקברייד, טייס ואסטרונאוט מצטיין, הנוסע כדי לחפש את אביו האבוד. אביו היה אסטרונאוט גם הוא, אך עקבותיו נעלמו לאחר מסע לעבר כוכב נפטון. המסע הופך להיות לא רק בין-גלקטי, אלא גם מנטלי, כאשר מקברייד נאלץ להתמודד עם מכשולים רבים, ביניהם עם עצמו, לאורך הטיסה. פיט מאוד מאופק במשחק שלו, כיאה לאסטרונאוט מופנם שלא מרבה להתיידד עם אחרים.

הוא כמעט ולא מרים את קולו לאורך סרט, לא מפתה נשים, לא נלחם בחרבות או מציל את העולם כפי שעשה בסרטים רבים. אבל המשחק שלו מכיל הרבה יותר ניואנסים, יותר עדינות, חוכמה ותזמון מדויק. הוא לא רק משחק אסטרונאוט בוגר ומנוסה, הוא מופיע פה כשחקן בוגר ומנוסה ששכלל את המיומנות שלו לכלל שלמות. ״אד אסטרה״ רחוק מלהיות סרט מושלם, אבל כמו עם סרטים רבים לאורך הקריירה שלו, פיט מעלה את רמת הסרט בזכות היכולת שלו להדביק אותנו למסך.