Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הסרטים הטובים של 2023 שלא הופצו בישראל

7. גודזילה: שנת אפס

אולפני Toho היפנים מזמינים אתכם להתאהב מחדש (או יותר נכון לפחד) במפלצת האימתנית וזאת בסרט המפלצות המצליח של השנה. "גודזילה: שנת אפס" לוקח אותנו כשמונים שנה אחורה אל יפן של אחרי הירושימה. הטייס קואיצ'י שיקישימה (ריונוסוקה קאמיקי, "בקומן") חומק מהמלחמה ונוחת על האי היפני אודו, אבל במהרה מתגלה כי הוא למעשה טייס קמיקזה ועצם הישארותו בין החיים היא בעייתית. העניינים מתלהטים עם הופעתה של גודזילה, שמגיחה מן האוקיינוס כדי להכחיד כל זכר לאנושות הנמצא באי. כשקואיצ'י מתבקש להשתמש ביכולת של המטוס שלו כדי להרוג את המפלצת הרוקעת, הוא נכשל, והתוצאה היא מותם של מאות אלפי אנשים וגם כניסתו של הצבא למערכה. אם תמצית העלילה נשמעת לכם מתוחכמת מעט יותר מסרט מפלצות נורמלי - אתם צודקים.

בכל סרטיו הראה טאקאשי יאמאזאקי שאין אף במאי ביפן שמתמחה באפקטים ויזואליים וממוחשבים כמוהו. התוצאה היא הסרט המרשים ביותר ויזואלית בסדרה מאז הגרסה האמריקאית של גארת' אדוורדס ובקלות אחד הסרטים הטובים ביותר בכיכובה של לטאת הענק. כמו לוקאס וספילברג, יאמאזאקי פשוט יודע כיצד לשלב מעט פוליטיקה עם פילוסופיה לתוך שובר קופות המודע לעצמו. זוהי עוד תזכורת שבשביל ליצור סרט מפלצות טוב נדרש במאי שיוצר סרטים באהבה.

6. ימים מושלמים

וים וינדרס ("מלאכים בשמי ברלין"), מגדולי הבמאים האירופאיים, לא מוותר על המצלמה גם כשגילו נושק לשמונים וטוב שכך. היראיאמה תמיד מתחיל את יום העבודה מוקדם, מכין קפה מן המכונה, מכניס לסטריאו קסטה של רוק קלאסי ונוסע בוואן לנקות תאי שירותים ציבוריים. הוא מקרצף, מנקה ביסודיות ובעיקר נהנה מהפשטות בחיים.

ונדרס, הידוע כאקזיסטנציאליסט מן השורה הראשונה וככותב שסרטיו כמעט ותמיד חוקרים את משמעות הקיום האנושי, יוצר סרט שמקבל את העולם בצורה אחרת עם גיבור לא שגרתי שמקבל את העולם כפי שהוא - את היופי שבטבע, את קולם המופלא של לו ריד ונינה סימון בדיוק כמו את הלכלוך שיוצרים בני האדם. נדמה כי לעת זקנה ונדרס בוחר לעשות אחד מן השניים: לזנוח את השאיפה למצוא משמעות לקיום בעולם או לקבל את העולם כפי שהוא. בפשטות, איזהו עשיר השמח בחלקו. קוז'י יאקושו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון - פרס שכל כך הגיע לשחקן הוותיק שנושא את הסרט על כתפיו. הופעתו של יאקושו היא פלא של פתיחות. דמותו מתבוננת בכל מה שמסביבו כאילו לוקחת את העולם פנימה בכל נשימה, ובאופן סימבולי קורא לנו לעשות את אותו הדבר.

5. Bottoms

הבמאית היהודיה אמה סליגמן, שכתבה את הסרט ביחד עם השחקנית הקבועה שלה, רייצ'ל סנוט, חוזרת לאחר ההצליחה של "שבעה בייבי" ב-"Bottoms" - מוטציה יפהפייה המשלבת את "מועדון קרב" עם הקומדיה מלאת ההורמונים "סופרבאד", הדרך היחידה לתייג אותה היא כקומדיית אקשן-תיכון לסבית. הסרט עוקב אחרי פי.ג'יי וג'וזי שתי בנות המגיעות מתחתית שרשרת המזון בתיכון ומחליטות לפתוח במועדון קרב לנשים בלבד. כלפי חוץ, הבנות מצהירות כי המועדון נועד להעצים נשים ולתת להן את המקום ללמוד כיצד להגן על עצמן, אך בפועל המטרה של הבנות היא להכניס למיטה את שתי המעודדות היפהפיות שנכנסו למועדון.

כמו בבסרטה הקודם של סליגמן, "שבעה בייבי" הבמאית בוחרת לדבר עם הקהל שלה בגובה העיניים. גם לקראת שיא הסרט, הדמויות שלה רחוקות מלהיות מושלמות או הוגנות מוסרית. במקום, הדמויות של סליגמן אבודות להפליא ומנסות להוכיח את עצמן במסע גילוי עצמי. אך אל תדאגו, העומק בסרט לא מוריד מהטירוף. גם הצופה שאיננו נהנה לחשוב מדי ימצא את הסרט הזה כמצחיק, מטופש וגם מדמם ביותר.

4. איך לעשות סקס

זוכה פרס ״מבט מסוים״ בפסטיבל קאן סוחף ומטלטל את הקהל כאשר אנו עוקבים אחר שלוש בנות שכל רצונן הוא לחגוג את החופשה בקפריסין בעזרת סקס, טראנס ואלכוהול, אך גם כשאירוע מסוים משבש לאחת מהן את המסיבה היא לא תיתן לו להרוס את החופשה. הבמאית מולי מנינג־ווקר ניגשת לנושא בצורה העדינה והמציאותית ביותר שאפשר. הסצנות לפעמים מהירות ולעיתים איטיות באופן מטריד, כך נוצרת תחושה שאין לנו שליטה על הסיטואציה והרגשה שכמעט מתאימה לסרט אימה. אל תצפו לעירום הגראפי של סם לוינסון ב"אופוריה" או שימוש בסיטואציות קיצוניות כמו בסדרה ״13 סיבות", אך התוצאה לדמויות הרסנית לא פחות. את גולת הכותרת אשמור לשחקנית הראשית מיה מקנן-ברוס שהופכת את סצנת הסיום לאחד הרגעים המרירים ומרגשים של השנה בקולנוע.

3. אנטומיה של נפילה

הזוכה הגדול של פסטיבל קאן השנה היא דרמת מתח מצרפת שנותנת הרבה כבוד להיצ'קוק אך גם מתרחקת ככל האפשר ממותחן שגרתי. ז'סטין טרייה, הבמאית השלישית שזכתה בפרס היוקרתי, יוצרת סרט אפי בן שעתיים וחצי שמביט דרך מספר עדשות על סיפור חקירה הרחוקה מלהיות פשוטה. סנדרה היא סופרת אשר חיה בבידוד בהרים המושלגים של האלפים בצרפת ביחד עם בעלה, סמואל, ובנה, דניאל. כאשר סמואל נמצא מת כתוצאה מנפילה, המשטרה חושדת כי זוהי איננה התאבדות, מה שהופך את סנדרה לחשודה העיקרית. כך מתחיל מסע חקירה מטריד שחושף מערכת יחסים מורכבת כמו גם סודות מצמררים.

אפשר לומר עוד המון דברים על העלילה המפותלת כמו גם סופה המפתיע, אך אתן לצופים את ההזדמנות להירתע, לפחד, להתאהב ולקבל את המשפחה המסובכת הזו. אוסיף ואומר שהסצנה הטובה ביותר של השנה שייכת לפלאשבק בן עשר דקות המתרחש לקראת שיא הסרט. כמו כן, אציין את סנדרה הולר באחת ההופעות הנועזות של השנה. הדמות של הולר מעוררת הרבה רגשות בו זמנית והאומץ של השחקנית עולה בכך שהיא מקבלת את הדמות שלה כאישה עם עומק ועבר טראומטי ולא מנסה לייפות אותה.

2. מסכנים שכאלה

הזוכה הגדול בפסטיבל ונציה הרוויח את ההייפ ביושר ולא רק בגלל הקאסט היוקרתי. מדובר בסרטו הרגיש, המבדר והמטורף ביותר של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס. בלה בקסטר (אמה סטון בהופעה שרבים מהללים כהופעה של חייה) היא הגרסה הנשית והיפה יותר למפלצת של פרנקנשטיין. בעקבות ניסיון התאבדות שפותח את הסרט, ד"ר גודווין בקסטר מציל את חייה של הצעירה אך מחליף את מוחה הפגום עם מוח של תינוק אשר גדל בבטנה בטרם קפצה למותה. האירוע, למעשה, הופך את בלה לאימא של עצמה. כמו כן, האירוע משאיר את התינוק, שעדיין לא למד כיצד ללכת או לדבר, בגופה של אישה מבוגרת. ד"ר בקסטר משמש כאב ומחנך לבלה התמימה ומלמד אותה כיצד לנהוג בחברה מתורבתת. עם זאת, בלה הסקרנית מתפתה לחקור את העולם הזר.

את העלילה והתמה החוקרות את מקומה של אישה בעלת נפש חופשיה בעולם שעדיין לא התקדם לכדי מודרניזציה שוויונית, אפשר בקלות להשוות ל"ברבי". אך בעוד שגרטה גרוויג מספרת את הסיפור בתמימות שמתאימה לסרט ילדים, אין שום דבר תמים ב"מסכנים שכאלה". מיחסי מרות על גבול ההתעללות בין האב לבת, יחסי ניצול מיני בין בלה לדמות נוספת וגם סקרנות הגובלת עם סדיזם של בלה עצמה.על אף שלנתימוס הוא גבר, הוא תוקף בצורה חריפה את המין הגברי ויוצר הזדהות עם אישה תמימה ורצונה לנוע בחופשיות בעולם ולגלות את עצמה. יותר מכל, הבמאי לא שופט לרגע את הרצונות של הדמות, אפילו אם הקהל ירגיש אחרת, וגם מציג סצנות סקס דרך נקודת מבט תמימה ומעט מצחיקה.

1. סולטבורן

בראש הרשימה נוצץ הסרט שהוא בקלות הבחירה שלי לתסריט והסרט הטובים של השנה. את "סולטבורן" יצא לי לראות פעמיים באולם הקולנוע ופעמיים שלא ראיתי אף קהל מגיב כך לסרט תוצרת 2023. אם "ברבי" גרם לקהל לשיר, "Bottoms" גרם לקהל לצחוק ו"כאשר הרוע אורב" גרם לקהל לבכות מפחד, "סולטבורן" זכה לכל התגובות שציינתי ועוד הרבה יותר. קל להבין מדוע, מדובר בסרט שניתן לנחש את הסוף שלו אך לא כיצד יתרחש. את החוויה של צפייה בסרט הזה אני חייב לאמרלד פנל, השחקנית שהפכה לבמאית ותסריטאית. סרטה הקודם "צעירה ומבטיחה", זיכה אותה בפרס האוסקר אך גם בביקורות נוקבות על כך שסרטה לא היה מספיק נועז - הדבר האחרון שאפשר לכתוב על "סולטבורן"- סרט רשע ומרושע המציג תשוקה ואובססיה בדרכים לא שגרתיות.

העלילה עוקבת אחרי אוליבר קוויק (בארי קיוגאן) סטודנט מאוקספורד המגיע מן המעמד הבינוני בלונדון. מפגש מקרי בינו לבין מלך האוניברסיטה, פליקס קאטון המוערץ והעשיר (ג'ייקוב אלורדי), הופך להזמנה לחופשת קיץ בסולטבורן, האחוזה רחבת הידיים של משפחתו האקסצנטרית, קיץ שאף אחד מהם לא ישכח. עוד מככבים רוזמונד פייק בתפקידה הטוב ביותר מזה שנים כאמו של פליקס, הרצ'י מדקוי ("רק רוצה לשיר") בתור האח החורג והזדוני, קארי מאליגן ("צעירה ומבטיחה") כדודה המטורפת וריצ'ארד אי. גראנט כאב המשפחה בהופעה די מבוזבזת, ותגלית השנה - אליסון אוליבר הנהדרת בתור האחות הקטנה והמרושעת.